אין כפרה: העולים להר הבית מובילים לאסון
יש בתוכנו פרטים שאצה להם הדרך, שמצבו הרוחני של העם מעניין להם את הזרת ברגל. אנשים אלו לא יכולים להגיד ידינו לא שפכו את הדם הנגרם בעקיפין ממעשיהם
למעלה מארבע מאות שנה עמד הבית השני על תילו כשהקורבנות מוקרבים כסדרם בהסכמת רוב העם, בניגוד למצב האלילי של בית ראשון, האם הגאולה הגיע בכך? האם התמידים, המוספים, קורבנות הפסח, החטאות והשלמים מנעו מלחמת אחים כשהרומאים צרים על ירושלים? התשובה לכך כתובה בדם בספרי ההיסטוריה של עם ישראל.עוד כותרות ב-nrg:
- שלושה תושבי שכם תכננו פיגוע בירושלים ונעצרו
- למה מנהיגי הימין שינו עמדות כשהגיעו לשלטון?
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אני כותב זאת קודם כל כתשובה לכל אלו החושבים שלו רק נבנה מקדש בימינו העולם ישתנה, מן ירד מהשמיים ונראה מלאכים עפים ברחובות ירושלים. במילים אחרות כבר היה פעם בתוכנו מקדש ואנו לא רק שלא התקדמנו אלא נחרבנו והחרבנו את העולם עמנו.
עימותים בהר הבית. צילום: ארנון סגל
ובכל זאת בשנים האחרונות שוב אנו רואים יחידים וארגונים מנסים להעפיל אל הקודש להקריב קורבן פסח, לנסך מים בסוכות כל זאת תוך אתגור המזרח התיכון כולו, התעלמות ממצבו הרוחני של עם ישראל, ויצירת מערבולת של אלימות מיותרת שכבר בעקיפין הביאה לגביית חיי אדם.
הפעילות הזו מתורצת בכך שמדובר במצווה, בחיוב אישי על כל אדם בעם ישראל. טענה זו היתה נשמעת לפחות אם היה מדובר באנשים אדוקים בצורה קיצונית המקפידים על שאר מצוות התורה קלה כחמורה. רק מה לעשות שהעלייה באה בעימות עם הממלכה, תוך יצירת קשיים מדיניים מול מדינות ערב והעולם כולו. אני לא מדבר כבר על כך שהיחידים האלו מייצרים אנטגוניזם עמוק מצד חלקים רבים בעם ומחללים את ה'.
תגידו שזו רוחה של הציונות? שככה עשו החלוצים הראשונים שעלו לארץ מאירופה תוך מרידה בהוריהם, ברבניהם ובקהילה היהודית כולה. ובכן מדובר בטענה לא נכונה ומקוממת. החלוצים עזבו את הגלות מתוך דאגה לכל עם ישראל. מתוך הבנה שהישארות עם ישראל בגלות כבר אינה אפשרית ומסכנת את הקיום היהודי עצמו, כפי שחש הרצל בעת סיקורו את משפט דרייפוס, כפי שזאב ז'בוטינסקי זעק אל מול יהודי פולין שנים מועטות לפני השואה.
במילים אחרות, השורש העמוק ביותר של הציונות היה אהבה לכלל, היה דאגה כנה לכל עם ישראל ורצון להושיע את העם. האם זו המוטיבציה שקיימת גם כיום אצל העולים להר? האם בכלל אכפת להם מעם ישראל?
לא מתוך דאגה לאומה. הר הבית
צילום: הדס פרוש, פלאש 90
למרבה הצער התשובה לכך היא לא באלף רבתי. ההפך הוא הנכון, מדובר באנשים שהתייאשו מהיכולת להרים את הציבור מתוך חיבור אליו ולכן הם מנסים דרכים אחרות להתקדם קדימה. בחריפות אפשר לקבוע, וזו דעתי, כי מבחינתם קירוב העימות עם מדינות ערב, עם העולם כולו, הוא המבוקש הרצוי כי הוא ייכפה על עם ישראל ועל בורא העולם להתקדם קדימה אל הגאולה השלמה כשהשעה לא מתאימה.
במילים אחרות יש כאן סוג של אגואיזם רוחני. שהרי בגלל שיש בתוכנו פרטים שאצה להם הדרך, שמצבו הרוחני של העם מעניין להם את הזרת ברגל, הם פועלים לבדם, שלא מתוך האומה ולא מתוך דאגה כנה לה. לכן גם אנשים אלו לא יכולים להגיד ידינו לא שפכו את הדם הנגרם בעקיפין ממעשיהם. שהרי כשאתה גורר בעל כורחו אדם קדימה אתה אחראי לנזקים שלו וכל שכן כשאתה גורר אומה שלמה למערכת אחרית הימים כי מתחשק לך עכשיו משיח.
ואין לכך סליחה, אין לכך כפרה, אלף קורבנות פסח לא יכפרו על הדם שיישפך בגלל תאווה רוחנית של בודדים. שום טענה על מצוות עשה לא תסתיר את אי האכפתיות שיש כאן אל החשבון הכללי, אל האחריות הציבורית כלפי עם ישראל.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם