שתדעו, הכסף שלכם מממן כנסים של חיזבאללה
תיאטרון אל מידאן הוא גוף שיש לו מחויבויות משפטיות שאותן הוא מפר. בין היתר, נערכו בחסותו אירועי תמיכה בארגוני טרור בניגוד לחוק. ולכן השאלה שפרשת התיאטרון מעלה לפתחנו היא בעצם הרבה יותר גדולה משאלת חופש הביטוי: האם ישראל היא מדינת חוק?
נתחיל מזאת שאני חושב שלתיאטרון אל מידאן יש זכות מלאה לפעול ולהציג איזו הצגה שבא לו – במסגרת החוק שאוסר על הסתה לגזענות ואלימות. אני נגד סגירה של מוסדות תרבות וחושב שחופש הביטוי צריך להיות רחב ועמוק ככל שהדעת מאפשרת זאת.התקשורת אוהבת למסגר את פרשת אל מידאן כעניין של חופש הביטוי – חלק מה"מלחמה" של השרה מירי רגב באמנות ובתרבות. אבל לפרשת אל מידאן אין כלל קשר לנושא חופש הביטוי.
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- דו קיום? הגיע הזמן להעיף את סכנין מהליגה
- אראל מרגלית הפך ממועמד חזק לטוקבקיסט
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
מעבר לפסקה הבאה טור זה כלל לא יעסוק בנושא ההצגה "הזמן המקביל" לא צפיתי בה ולא נשמע לי על פניו שיש בה משהו בעייתי יותר מהרגיל, מעבר לכך שהיא פוגעת ברגשותיהם של משפחות שכולות. השאלה היא לא אם הצגה כזו צריכה להתקיים אלא אם היא צריכה להיות ממומנת על ידי הציבור.
תיאטרון אל מידאן. לא מוותרים על הכסף הציוני המלוכלך.
היועץ המשפטי לממשלה משום מה בטוח שכן, והוא דרש מהשרה מירי רגב לרדת מהעץ אליו טיפסה בחדווה ולחתום מול התיאטרון על הסכם פשרה שמאפשר את המשך תקצובו. למרות הצהרותיה הלוחמניות רגב חתמה כמו גדולה. מעבר לפסקה זו הטור לא יעסוק יותר במירי רגב.
השאלה שפרשת אל מידאן מעלה לפתחנו היא בעצם הרבה יותר גדולה: האם ישראל היא מדינת חוק, או אולי יותר נכון לשאול: האם היא בכלל מדינה?
תיאטרון אל מידאן הוא עמותה. גוף שיש לו מחויבויות משפטיות מסוימות ונמצא תחת פיקוחו של רשם העמותות במשרד המשפטים והשרה האחראית – איילת שקד.
העמותה הזו, בשיתוף פעולה עם גוף שנקרא "אגודת ידידי האסיר" שהוא בתורו התארגנות בלתי מותרת, ארגן אירוע לכבוד יום האסיר הפלסטיני. דובר הכבוד באירוע היה יו"ר אותה התארגנות בלתי מותרת – מוניר מנסור, אדם בעל רקורד בטחוני עשיר של העברת כספי טרור. מדובר לכאורה על עבירה על הפקודה למניעת טרור ובאחריותה של שרת המשפטים לפעול נגד העמותה בעניין זה. עד זמן כתיבת שורות אלו השרה שקד לא פעלה.
זהו לא האירוע הבעייתי הראשון שלו היתה שותפה עמותת אל מידאן. התיאטרון ערך אירוע תמיכה בחזית העממית ובג'ורג' חבש בהשתתפות המנכ"ל שלו. לרשם העמותות הם דווחו דווח שקר שמדובר באירוע למען סופר סורי כזה או אחר (זו אגב עבירה פלילית על חוק העמותות). התיאטרון ערך אירוע תמיכה בחזבאללה וגם אירועים פוליטיים-מפלגתיים רבים שהם לכאורה בניגוד לנהלים של פעילות עמותות מסוג זה ולא לכאורה – כולם במימון כספי ציבור.
העמותה מיתממת וטוענת שהיא השכירה את החלל שברשותה לאירועים כאלה ואחרים. נניח שזה נכון - אני לא מבין מה האינטרס הציבורי במימון אולם להשכרה בכספי משלם המסים.
מעבר לכל זאת, העמותה פועלת ללא אישור ניהול תקין מרשם העמותות, מה שלא מנע ממנה להגיש את הבקשה לתמיכה תקציבית שלה מעיריית חיפה, שהוגשה אגב לאחר המועד האחרון, בניגוד לנהלים. הכסף שוריין עבורה, כמובן. מכיסכם ומכיסי.
אז מה קורה פה בעצם? מדוע שרת המשפטים אינה פועלת נגד העמותה הזו? אנחנו יודעים שחוקי המדינה הם בגדר המלצה עבור הרשות השופטת שלנו. אבל האם גם הרשות המבצעת מתייחסת אליהם כך? ועוד במשרד שבראשותו עומדת נציגה של ה"ימין" הקשה?
לעמותת אל מידאן עצמה אין לי טענות. פרצה קוראת לגנב. הם עושים רק מה שהמדינה מאפשרת להם לעשות.
השבוע התפרסם שהגיליון הקרוב של כתב העט לשירה וספרות "מעיין" ייצא ללא מימון של כספים ממשלתיים, לאות מחאה על מדיניות הממשלה. זה צעד מצפוני שאני מאוד מעריך.
בדומה לכך, הייתי מצפה מארגון בעל אידאולוגיה כל כך אנטי ישראלית כמו עמותת אל מידאן לוותר על הכסף הציוני המלוכלך, אבל כמו שהחמאס אוהב את החשמל שלנו ובכירי הפתח את בתי החולים שלנו, כנראה שתיאטרון לאומני פלסטיני לא יכול להתקיים בלי הכסף של היהודים. והכסף של היהודים הוא הפקר.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם