שואה חדשה לפתחנו, וזו לא הפחדה
אנו חייבים להקשיב לגנים היהודיים של "בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו", ולא להאמין לדוברים רהוטים הרואים בגישה כזו התקרבנות שווא ופרנויה. בניסיון השמאלני לרופף את תודעת הפחד והרדיפה של היהודים, קיים ממד של "הכחשת השואה"
יום הזיכרון לשואה והגבורה מהווה זיכרון כואב למאורעות מלחמת העולם השנייה ולתכנית השטנית של השמדת היהודים. השנה הוקדש היום הזה לשמירה על רוח האדם בתקופת השואה, והמוסר היהודי אשר נשמר גם בימים הסוערים של השואה. הלקח החינוכי הוא שרוח זו חייבים לשמר בכל מצב ובכל תנאי, כולל מצבי קיצון כמו השואה.יום השואה והגבורה הוא יום זיכרון היסטורי, זיכרון וקידוש העבר וניסיון למצוא את החיוב בגבורה הפיזית, הנפשית והרוחנית שהייתה. בדומה לרעיון של "זכר ליציאת מצרים" וההגדה של פסח, אשר הצליחו להיחרט בתודעת העם היהודי לדורי דורות, ניתן לבצע מהלך דומה ביחס לשואה.
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- "אנחנו שונאים את הנאצים כשם שהיהודים שונאים"
- איך הפכה השואה לחוויה הנרקיסיסטית ביותר?
- למה לא שמעתם על האמירה האנטישמית של דוב חנין?
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
ליל הסדר הצליח לדורות בזכות ההנכחה והאקטואליזציה שלו. בעזרת מסרים חינוכיים חיים ונושמים בכל דור ודור הפך החג לציר מרכזי ביהדות. החוגגים אותו העבירו את לפיד הדנ"א היהודי של מעבר מעבדות לחרות, ומשואה לגאולה.
מלאכת היישום של פרקטיקה זו על השואה מעלה את הרעיון של חיבור הגדת השואה. המשימה הרוחנית היא להנכיח ולהנציח את לקחי השואה בכל דור ודור, ולהפוך אותה לזיכרון חי ונושם האקטואלי בכל רגע ורגע.
יש מקום לעודד עיסוק בלתי פוסק בשואה, לא כעבר ולא כהווה ועתיד בר השוואה, אלא כערך ונתון יהודי קיומי שרצוי להפיק ממנו את המירב החינוכי-ערכי. לא בהכרח כפייתי וקורבני, אלא כניסיון חיובי לפענח את הצופן הגנטי היהודי.
הדילמה של דורנו היא האם לנוכח קיומה של מדינת ישראל והמצב הביטחוני, אשר נכון להיום הוא טוב יחסית, יש עניין לשים דגש על הדאגה הפיזית קיומית, או ניתנת לנו האפשרות להתרווח ולהשקיע בתחום הרוחני והמוסרי.
התשובה שלי היא גם וגם, אל תנח מזה ואחוז גם בזה. לא ניסיונות פוליטיים שקופים לזילות החשש הפיזי המוצדק לקיומה של מדינת ישראל, ולקיומו של העם היהודי. הניסיון השמאלני השקוף לרופף את תודעת הפחד והרדיפה של היהודים, יש בו ממד של "הכחשת השואה".
להבדיל, לא אותה הכחשה אנטישמית של אויבי ישראל, אלא הפעלת מנגנון פסיכולוגי הגנתי של הכחשת עוצמתה של הסכנה כדי למצוא חיזוק לתקוות ואשליות של הסדר, עם עם פלסטיני, אשר בלי בושה מדבר בגלוי על חיסולה של מדינת ישראל.
בכל פעם מחדש אנו מוצאים את עצמנו מופתעים לא רק מההתבטאויות החצופות של ערביי ישראל הקיצוניים המזדהים עם חמאס וחיזבאללה, אלא גם אם מקשיבים היטב למתונים, החל מאיימן עודה, אשר גינה את מחסלי בכירי החמאס, וכלה בזוהיר בהלול, אשר לא רואה בדוקר חייל מחבל. אנו מוצאים את עצמנו נחרדים מכוונותיהם האמיתיות. תמונת הרקע של מפת "פלסטין השלמה" לפרסום על הרצאה של אחמד טיבי בארה"ב, חושפת לא כוונות לא מודעות וסמויות, ומחייבת זהירות רבה ביחס למיגזר הערבי.
ברקע הולכות ומתגברות מנגינות רקע "שואתיות" בינלאומיות מכל עבר. החל במועצת זכויות האדם של האו"ם, האיחוד האירופי על מרבית מרכיביו, מפלגת הלייבור הבריטית אשר מנסה "לנקות" אמירות אנטישמיות מובהקות, התמיכה הגדולה ב-BDS, והיחלשות התמיכה של ארה"ב, שהיא אולי המטרידה מכל. השמאל תמיד יסמן את נתניהו וההתנחלויות כגורם האשם בכל זה, אך התחושה הברורה היא שמדובר בגל צונאמי הרבה יותר גדול מזה.
על פניו, אנו לקראת סיום מימשל אובמה, אשר במסווה עימות וסכסוך אישי עם נתניהו זרע זרעי פורענות ביחס לישראל מבסיסו. בהעדר גב אמריקאי מדיני ובטחוני חד משמעי, ולא מקרטע ומגמגם, איומי שואה הפכו להיות קונקרטיים וממשיים.
נכון שלמדינת ישראל נותרו הרבה כלים להתמודד עימם מול הלחץ והאיום ההולך וגובר סביבה, אך לומר שאין ולא תהיה שואה נוספת, ולמרבה האירוניה ההיסטורית - דווקא לששת מיליוני יהודים במדינת ישראל - זו אמירה חסרת אחריות. זו אכן קונסטלציה מרחיקת לכת, אבל מצווים אנו בזהירות ובהתמודדות אקטיבית, ולא רק הגנתית ופסיבית.
אנו חייבים להקשיב לגנים היהודיים של "בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו", ולא להאמין לדוברים אינטלקטואלים ורהוטים הרואים בגישה כזו התקרבנות שווא ופרנויה. דווקא ביקורת המציאות הלאומית השלמה והבריאה מחייבת רגישות והבנה שיש משהו אימננטי ומהותי באופי ובהתנהגות הלאומית של העם היהודי אשר מאתגרת את אומות עולם, מציבה בפניהם מראה מוסרית וערכית, ולצערנו לרוב מרגיזה ומכעיסה אותם. היום זה האסלם שללא הגנה והבנה אירופית ואמריקאית מספקת, מהווה סכנה אמיתית.
אקו"ם