החברה הדתית זקוקה לעיתונאים כמו לעורכי דין
הקוד האתי של עיתונאי דתי שונה במקצת מהקוד האתי של עיתונאי חילוני, והוא אף אנוס לוותר על סקופים הכרוכים בחילול שבת, אך זה אינו שוני מהותי. תשוקת הסיפור מניעה את שניהם
יאיר שרקי מערוץ 2 קרא בערב פסח תיגר על העיתונות הדתית. “אני מתקשה להאמין שיש דבר כזה עיתונאי שמחויב להלכה באופן מלא“, אמר הכתב הצעיר והרהוט בריאיון לרחלי מלק־בודה, “אי אפשר להיות עיתונאי טוב ולשמור את ה'חפץ חיים'“.
עוד כותרות ב-nrg:
- בעוד 50 שנה המזה"ת לא יהיה ראוי למגורים
- הותר לפרסום: מחבל חמאס חשף מידע רב על המנהרות
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
ובכן, עכשיו כבר מותר לגלות שבחדר הישיבות המערכתי שלנו תלויה זה שנים אחדות תמונה של ה'חפץ חיים'. לא תמונה של הרצל, לא של נחום סוקולוב, של החפץ חיים. היא כשלעצמה אינה הוכחה למאומה, כפי שתמונה של הבאבא סאלי בסטקייה אינה תחליף לתעודת כשרות, אבל המסר האתי שלה ברור למדי: כתבים וכתבות, עורכים ועורכות, אנא בדקו בשבע עיניים כל מילה שאתם מורידים לדפוס, ודאו שהיא עומדת בתקן המחמיר של החפץ חיים להלכות לשון הרע ואבק לשון הרע, אל תלכו רכיל בעמכם. זכרו: כל המלבין פני חברו ברבים אין לו חלק לעולם הבא.
דרישות המוסר התורני שלו מעצמו ומעמיתיו למקצוע גבוהות מאוד. שרקי
צילום: אריק סולטן
האם מקור ראשון עומד בתקן הזה? לפי מיטב שיפוטי הבלתי אובייקטיבי, התשובה חיובית. מתוך עשרה קבין של לשון הרע שירדו לעולם העיתונות, נטל מקור ראשון פרומילים בודדים בלבד. למעט מקרי שגגה, הוא אינו טופל דברי עלילה על חפים מפשע ואינו מפרסם את גנותם של אישים שסרחו ללא תכלית ראויה. גם רכילות אינה הצד החזק שלו. מעולם לא התפרסם אצלנו מדור ‘ציפורה‘ כלשהו, ובעזרת השם גם לא יתפרסם. קוראינו היקרים אינם יודעים בעוד מועד מי התגרש ומי בהיריון. הם גם לא נתקלים בפורנוגרפיה, בגסויות או בהטפה לניאוף. כמו שכבר הכרזנו לאחרונה, הרמב“ם היה יכול לכתוב אצלנו בשקט, והחפץ חיים – לעשות מינוי.
בכל זאת, חוששני שלא אצליח לשכנע את שרקי בצדקתנו, בצדיקותנו. דרישות המוסר התורני שלו מעצמו ומעמיתיו למקצוע גבוהות מאוד, ואני כותב זאת לזכותו. מוריו ורבותיו הטעו אותו לחשוב כי עיתונות היא משלח יד מפוקפק, שאינו נאה ואינו יאה ליהודי הלכתי. הם גרמו לו להאמין שיש סתירה מובנית בין תורת משה למקצוע העיתונות. בגללם, לבו נוקף אותו על עצם היותו עיתונאי. אילו היה רופא, בנקאי או סוחר, היה מסוכסך פחות עם מצפונו.
האם רופא, בנקאי או סוחר אכן חשופים פחות לפיתויי עבירה? לעניות דעתי, לא. אין צדיק בארץ שלא יחטא, ואין משלח יד החף ממוקשים הלכתיים. רופא עלול למעוד בענייני נשים, בנקאי מסוגל לשדל לקוחות תמימים לפעול נגד האינטרסים של עצמם, ולסוחר נשקפת סכנה תמידית של גרימת הונאה או עבירה על איסורי ריבית. החפץ חיים עצמו ניהל חנות מכולת, למרות הסיכונים ההלכתיים המסוימים הכרוכים בכך (מכולת היא מקום מועד לפורענות רכילותית). ככל הידוע, הוא גם לא אסר על יהודים להיות עורכי־דין, נהגים, סוכני ביטוח, פקידי שומה, שוטרים או יחצ“נים, אף שמדובר במקצועות עתירי מיקוש מבחינה הלכתית.
אפילו אצל פרופסור לפיזיקה עשויה להתרחש התנגשות קשה בין יצרו ובין יראת יוצרו. קרבות אקדמיים על תהילה ותקציבים יכולים להיות מכוערים לא פחות מהתפרעות המונית באצטדיון טדי אחרי תבוסה מחפירה לסכנין. האם בגללם ידיר עצמו יהודי ירא שמים מעיסוקים אקדמיים? האם בעיות של שמירת שבת ימנעו מאסטרונאוטים דתיים לצאת למשימות ממושכות בחלל? ברור שלא. לחברה האנושית יש צורך קיומי במניפה רחבה של עיסוקי פרנסה, והחברה הדתית היא חלק מהחברה האנושית. גם היא זקוקה לפיזיקאים, לעורכי דין, לסוכני ביטוח, לרופאים, לחייטים, לסוחרים ולעיתונאים. כן, אפילו לעיתונאים.
מטבע הדברים הקוד האתי של עיתונאי דתי שונה במקצת מהקוד האתי של עיתונאי חילוני, והוא אף אנוס לוותר על סקופים הכרוכים בחילול שבת, אך זה אינו שוני מהותי. תשוקת הסיפור, תשוקה לגיטימית בהחלט מבחינה דתית, מניעה את שניהם. הם מספקים צורך ציבורי חיוני. כיצד הציבור אמור לדעת שדוד ניצח את גוליית, בלי תקשורת? ששאול נפל בגלבוע? שמלכת שבא מבקרת בירושלים? שמרד בר כוכבא נכשל? שהרצוג נחקר?
במידת הצורך מחויב העיתונאי הדתי, בדיוק כמו עמיתו החילוני, לחשוף שחיתויות, עוולות וסתם תקלות. זה לא לשון הרע, זו מצווה. כאשר איזבל ואחאב רוצחים את נבות, מצוות עשה מדאורייתא לפרסם את קלונם ברבים. כשהשחיתות אוכלת כל חלקה טובה בבית המקדש או בלשכת ראש הממשלה, מוטלת חובה הלכתית לדווח על כך בערוץ 2, לא רק מעל דפי ישעיהו או ירמיהו. איסורי לשון הרע לא נועדו לספק תעודת חסינות לתופעות שחיתות, ועיתונאים אינם בעלי מקצוע מפוקפקים יותר מבעלי מקצוע אחרים. כל עוד הם פועלים ביושר, אין להם מה לחשוש ממבטו המוכיח של החפץ חיים. מקצוע העיתונות הוא כלי כשר לביעור הרע בעולם ולהארת הטוב. ככל הנראה יישאר בו צורך גם כשהמשיח יבוא. אגב, נשמח מאוד לראיין אותו.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם