כתב ההגנה של סרנה: הזניית מקצוע העיתונות
עיתונאי 'ידיעות אחרונות' סובר כי בפייסבוק מותר לעיתונאים לשקר גם בתיאור העובדות. זהו לא רק תמרור אזהרה מפני התהום שאליה עלולה העיתונות הפובליציסטית להידרדר, אלא גם המחשה מטרידה לרעות החולות שמתפתחות בין כתלי בית הדין
כתב ההגנה של העיתונאי יגאל סרנהבתביעת הדיבה שהגישו נגדו בני הזוג נתניהו איננו רק תמרור אזהרה מפני התהום שאליה עלולה העיתונות הפובליציסטית להידרדר, אלא גם המחשה מטרידה לרעות החולות שמתפתחות בערי המקלט העונות לשם "כתבי בי דין" (המסמכים המוגשים לבתי המשפט).
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- דגנרלים, תפס תפסיקו לקשקש ותתעסקו בביטחון
- מה קורה כשפקידי האוצר עובדים על ח"כ גפני
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
ראש הממשלה ורעייתו הגישו תביעת פיצויים נגד עיתונאי 'ידיעות אחרונות' בעקבות פוסט שפרסם בדף הפייסבוק שלו, שבו 'דיווח' כי "בלילה, מעשה שהיה, נעצרה שיירת ראש הממשלה הכבדה, ונפלט ממנה בחושך אל כביש 1, בצעקות, גבר לא צעיר שהוא עילת הכול, כי אישה אחת לא רוצה שהוא יישאר איתה באוטו, ושמה ללעג את כל האבטחה ובעצם את כל המדינה". במסמך ההגנה שהגיש מטעמו עו"ד אביגדור פלדמן, סרנה מודה למעשה בשקר.
שכח להבדיל בין דעה לעובדה.
כלל האתיקה הראשון שלומד כל פרח עיתונות ביום שבו הוא דורך לראשונה על מפתן המערכת, הוא ההבחנה החדה בין עובדה לדעה: עיתונאי המדווח על אירוע עם 'עניין לציבור' נדרש לתאר מה התרחש ולהציג עובדות. אם יש לו עמדה או שיפוט אישי ביחס לאירועים, שיתכבד ויציג אותם כפרשנות או כטור דעה.
כבר כאשר סרנה פרסם את הפוסט שלו חשדתי שמשהו פה מסריח. אם לסיפור העסיסי שלו היו רגליים, הוא היה צריך להתפרסם בשער 'ידיעות' ולא בעמוד הפייסבוק הפרטי של העיתונאי. בכתב ההגנה סרנה לא רק הודה בשקר, אלא גם הציע גרסה חדשה משלו לכללי האתיקה העיתונאית.
אחרי יללות טרחניות על "פערי הכוחות בין התובע לנתבע", הוא כותב: "הנתבע יטען כי הרשת החברתית מתירה פרסום פחות מוקפד ומרוסן מן העיתונות המסורתית, כי האירוניה העצמית של הרשת החברתית ומעמדה כעיתונות פוחזת במקצת המטילה ספק בכול ולוקחת עצמה לא לגמרי ברצינות מתירה כתיבה מסוג פרודיה ומשל, כי קוראי פוסטים בפייסבוק אינם מתייחסים ברצינות תהומית לכל מה שמתפרסם שם, כי גבול הסבילות של חופש הביטוי בפייסבוק נמצא הרבה מתחת לזה של העיתונות המסורתית, ועל כן יש לשפוט את הפרסום על פי כללים אלה שמכוחם ניתן לראות בפרסום דנן גם משל, היפרבולה, הגזמה, הגחכה ולא בהכרח שיקוף מדויק של מציאות ריאלית אלא של מציאות אפשרית".
יגאל סרנה. ''הציע גרסה חדשה משלו לכללי האתיקה העיתונאית''.
צילום: יהונתן שאול
במילים אחרות: בפייסבוק מותר לעיתונאים לשקר גם בתיאור העובדות. איך שלא תהפכו את זה, כך נראית הזניית מקצוע העיתונות.
אבל סרנה לא הסתפק בזאת, ושטח בכתב ההגנה שלו מסכת האשמות חריפה ביותר נגד ראש הממשלה. גרסתו בקצרה: שרה הכריחה את בעלה לחתום על מסמך דרקוני שבו היא מקבלת סמכויות חסרות תקדים בכל תחומי האחריות שלו, ממינויים ועד להחלטה מי רשאי לעלות על מטוס ראש הממשלה. זאת תמורת הבטחתה לשתוק ולא להוציא שלדים מהארון.
למה זה חמור? כי סרנה יודע שנתניהו לא יכול לתבוע אותו על הסיפורים שנפרסו בכתבי הטענות, שכן הללו אינם כלולים בחוק איסור לשון הרע. כך הוא יכול להטיל רפש כרצונו מבלי להביא מקורות או להוכיח דבר, כשהוא יושב מוגן בבונקר גרעיני ואי אפשר לפגוע בו.
אין ספק שיש היגיון בקביעה שכתבי בית דין לא יהיו חשופים להלכות לשון הרע, שכן בית המשפט חייב לברר את האמת, וחשוב להבטיח שכל הנתונים יובאו לפניו בלי שהצדדים יחששו לשטוח את טענותיהם. לכן הגיוני לקבוע שכתבי תביעה או הגנה לא יוכלו להפוך בסיס לתביעות נוספות בשרשור אינסופי. אבל המסמך של סרנה הוא שימוש לרעה ברציונל הזה, שכן הוא מנצל את כתב ההגנה כדי להעמיק את הפגיעה בתובע. מקרים כאלו צריך לחשוב כיצד אפשר למנוע.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם