'את יודעת איפה אבא שלי? הוא בגן עדן, בשמיים'
לעולם לא אשכח את מה שהרגשתי כשהכתה בי ההכרה כי אותה אישה צעירה ויפה היא אלמנתו של רס"ן איתן בלחסן. זה הרגיש כמו אגרוף לפנים. ועכשיו, האחייניות שלי, גדלות גם הן ללא אבא. מצד אחד רס"ן בלחסן, מושבניק שורשי. מהצד השני, גיסי, סרן נחמיה לביא. רב, מחנך, איש ירושלים. והשכול אותו שכול - שכול ישראלי
כשריחו של יום הזיכרון החל לעלות באפי, נזכרתי באחד המפגשים הראשונים שלי עם השכול הישראלי. זה היה בכיתה י', כשלמדתי בתיכון בירושלים. באותה שנה החליטו לקחת את כל השכבה שלנו למסע מיוחד בנושא "גבורה יהודית"."המסע" התחיל בביקור בשדות ים בעקבות חנה סנש. את המוזיאון אני לא זוכר. אני רק זוכר חוף מדהים. בהמשך היום טיילנו במסלול נחל קדש בעקבות לוחמי הפלמ"ח ובערב היה לנו מפגש עם ניצול שואה באכסניה בחיספין.
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- דרוש יום זיכרון נפרד לנרצחי הטרור
- "לא נפלו לשווא": יש תכלית למות צעירים?
- מה לעשות? ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
למחרת המשכנו לטייל בגולן בעקבות לוחמי ששת הימים ויום כיפור, ואחר הצהריים, כך היה כתוב בלו"ז - מפגש עם אלמנתו של רס"ן איתן בלחסן. בהמשך למפגשים הקודמים שהיו לנו, ציפינו למפגש עם אלמנה מבוגרת שתספר לנו על בעלה שנפל איפשהו בין מלחמת העצמאות למלחמת של"ג. הימים ימי טרום גוגל, ככה שלא היה קל וזמין לבדוק במי מדובר.
ההרוג בפיגוע הרב נחמיה לביא. ''לא הבנו איך יכול להיות שילדה כל כך קטנה תגדל ללא אבא''.
כשהגענו למושב רמות נפתלי, האוטובוס חנה ליד מצפה יפהפה ואנחנו ניצלנו את העובדה שהיה שם משטח דשא כדי להיזרק או לשחק עם כדורגל. בזמן ששיחקנו, הגיעה למדשאה בחורה צעירה עם ילדה קטנה, כבת 4-5, שמייד הצטרפה לחבר'ה והפכה להיות האטרקציה המרכזית.
אחרי כמה דקות של משחק, אחד המדריכים צעק לכולם להתקבץ ביחד כדי שנוכל להתחיל את השיחה. אנחנו בתגובה הסתכלנו ימינה ושמאלה ולא הבנו על מה הלחץ, האלמנה עדיין לא הגיעה ולכן המשכנו לשחק. אחרי כמה קריאות נוספות ולאור העובדה שהאמא הצעירה ביקשה מהילדה שלה להפסיק לשחק איתנו, התקבצנו מול האנדרטה.
לעולם לא אשכח את מה שהרגשתי כשהכתה בי ההכרה כי אותה אישה צעירה ויפה היא אלמנתו של רס"ן איתן בלחסן. זה הרגיש כמו אגרוף לפנים. לא ידעתי איך לאכול את זה.
הלוויתו של נחמיה לביא ז"ל:
השנה הייתה שנת 2000, רס"ן בלחסן נהרג בקרב בלבנון כמפקד סיירת צנחנים בשנת 1999. היה ברור כי רעייה, אלמנתו של בלחסן, לא הייתה רגילה לעמוד לפני קבוצות ולהרצות ואחרי מספר דקות בהן סיפרה על איתן ואיך הוא נהרג (היא הצביעה על נקודה בנוף והראתה איפה פחות או יותר התרחש הקרב בלבנון) פשוט השתתקה ושאלה אם יש לנו שאלות. אחר כך פשוט ישבנו שם כולם, בשקט. לא היו לנו מילים.
בכל הזמן הזה, שהרגיש כמו נצח, הסתכלנו על הילדה הקטנה, נעם, ולא הבנו איך יכול להיות שילדה כל כך קטנה תגדל ללא אבא. במהלך השיחה, נעם סיפרה לנו שעכשיו אבא בגן עדן.
בחג סוכות האחרון, נהרג גיסי נחמיה לביא בקרב עם מחבל בעיר העתיקה בירושלים. לפני כמה שבועות התארחנו יחד עם אלמנתו, נטע, והילדים בבית של סבא וסבתא. במהלך השבת, הקשבתי לשיחה של אחת הבנות של נחמיה, חנה (7) עם הבת שלנו, מלי (3): חנה שאלה אותה "את יודעת איפה אבא שלי?" ומלי השיבה שהיא לא יודעת. "הוא בגן עדן, בשמיים" ענתה חנה על השאלה של עצמה והוסיפה, "הוא לא יחזור יותר".
השיחה הזאת החזירה אותי 16 שנה אחורה לאותו מסע, לאותה אלמנה, לאותה ילדה שגם אבא שלה בגן עדן.
מצד אחד רס"ן איתן בלחסן, מפקד סיירת צנחנים, מושבניק שורשי. מהצד השני, גיסי, סרן נחמיה לביא. רב, מחנך, איש ירושלים. והשכול אותו שכול. שכול ישראלי.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם