שיטת ההזחלה: ליברמן נשבר במבחן הראשון
נתניהו הוכיח שוב שהוא התחבולן הפוליטי הטוב בסביבה, אבל בדרך לשם הוא הראה שהבטחותיו המפורשות ריקות מתוכן. וגם: לאחר שנואש מלשכנע את הציבור, השמאל הקיצוני מפעיל את נשק יום הדין
בסוף הכול היה עניין של ניצול הזדמנות. עד שאביגדור ליברמן לא התייצב בפני המצלמות, ראש הממשלה לא האמין שיריבו המר יסכים להצטרף לממשלה. ליברמן, עד שלא ראה את הרצוג עם רגל אחת בממשלה, לא האמין שיקבל את תיק הביטחון ולא התכוון לדרוך על מפתנה. ושר הביטחון, אלמלא היה מתחפר בטעויותיו לא היה מגיע למצב שבו לנתניהו יש לגיטימציה ציבורית להזיז אותו מתפקידו. את הרגע הזה זיהו השרים זאב אלקין ויריב לוין ושדולת ארץ ישראל, והגישו לנתניהו קואליציה קוהרנטית ויציבה.עוד דעות ב-nrg:
- שפיר ממשיכה את מסורת הבוגדנות של העבודה
- ביי ביי בוגי: לא נתגעגע לאיש שסירס את צה"ל
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
ההיסטוריה הפוליטית הישראלית רשמה השבוע עוד פרק מטורף בתולדותיה. בדרך נרמסו כל ההבטחות ורוב הערכים, ושוב התברר שבמקומותינו רק עיקרון אחד מנחה את התהליכים: הכוח. נתניהו הזחיל את ליברמן ואת הרצוג, ובהיבט הזה הראה שוב שהוא קוסם. הנחת המוצא הבעייתית שלפיה כולם מונעים אך ורק מאינטרסים, הוכיחה את עצמה פעם נוספת.
המילים של הפוליטיקאים התגלו שוב כריקות מתוכן, שום דבר, גורנישט מיט גורנישט. ראש הממשלה נשבע, אין מילה אחרת, לקהל בוחריו, שלא יצרף לממשלתו את מפלגת העבודה. לקראת הבחירות הוא שבר חזק ימינה וקיבל לפחות ארבעה מנדטים ימניים מובהקים על סמך ההבטחות האלה. "לא תהיה ממשלת אחדות. הדיבורים על ממשלת אחדות הם ספין תקשורתי שנועד להוריד מנדטים מהליכוד", הוקלט על ידי יועציו יום לפני הבחירות.
"אני אומר לתומכים שלי לכו להצביע כדי שנימנע מממשלת אחדות שהיא ממשלת שיתוק, ממשלת שיתוק", אמר לאיש העסקים והעיתונאי דוד בן־בסט. "יש תהום שפעורה בינינו היום. זו לא מפלגת העבודה של פעם. נכנסו אליה אלמנטים שאפשר לכנות אותם רק אנטי־ציוניים. חברי כנסת שאומרים 'התקווה זה שיר גזעני', 'הציונות לא מדברת אליי', 'אימהות לא צריכות לשלוח את ילדיהן לצבא'. א־לוהים אדירים, איך אתה יכול להדביק שתי חתיכות כאלה? הליכוד, שהיא תנועה לאומית ליברלית ציונית מובהקת, עם יסודות כאלה. לכן זו תהיה ממשלה שתתפרק לפני שתקום".
וכשנשאל על ידי יעקב אילון מערוץ 1 האם בשום פנים ואופן לא ישב בממשלה עם הרצוג ולבני, השיב נתניהו: "האחדות הזו היא פיקטיבית, זה לא יקרה. אם אתה רוצה ערבות, זה יתפרק לפני שזה יקום אפילו. משום שיש באמת ניגודים בינינו. ציפי ובוז'י לא יעצרו כשיבואו התכתיבים... לכן לא תקום כאן ממשלת אחדות".
מהמילים הללו של נתניהו לא נותר כלום. אלמלא ליברמן שקפץ על עגלתו, היה מוכן לצרף את הרצוג כמו כלום. כך גם מפניניו של יו"ר ישראל ביתנו ("מילה שלו זו מילה", זוכרים?). מה לא אמר ליברמן על נתניהו מאז הבחירות? כמה נאצות, עלבונות, האשמות וקללות הטיח בו? כמה פעמים נשבע שלא ישב איתו עוד? אילו תנאים מפליגים הציב?
והנה כל המילים הגבוהות התנדפו ברוח. במבחן הממשי הראשון ליברמן נשבר. ולא סתם נשבר, אלא רכן בפומבי עד עפר כדי שנתניהו יקרא לו לממשלה. כולם משקרים לכולם, בכלל זה ראש הממשלה לציבור. מה שמעלה תהיות על התועלת שבשלשול הפתק בקלפי אחת לכמה שנים. נתניהו ממילא עושה אחר כך מה שהוא רוצה.
השלישייה המובילה החדשה - נתניהו, ליברמן ושר החוץ שבשעת כתיבת שורות אלה טרם ידוע מי יהיה - יצטרכו להתמודד עם אתגר חדש ואולי הקשה מכולם. מדינת ישראל תיאלץ להיאבק באזרחיה שלה. זהו הקרב החדש, שחיזוק הגוון הימני בממשלה צפוי להחמיר אותו.
במה הדברים אמורים? ביום שישי לפני שבועיים, בשעה שאזרחי ישראל עוד נמו את שנתם, התחולל אירוע חסר תקדים במועצת הביטחון של האו"ם. כנראה לראשונה מקום המדינה, התייצב על במת מועצת הביטחון עורך דין ישראלי בכיר כדי לגולל כתב אישום ארוך ומפורט נגד מדינתו.
כדי להבין את חומרת הסיטואציה צריך להקדים מילה על הנוהג המקובל באו"ם. ראשית, כדי שאדם יופיע לפני פורום של האו"ם מישהו צריך להזמין אותו, ולשם כך יש לבצע תהליך פרוצדורלי ממושך ויסודי. במקרה זה היו אלה אוהבות ישראל המפורסמות מצרים, ונצואלה, מלזיה וסנגל. שנית, עדויות של אזרחים נגד ארצם במוסדות האו"ם היא תופעה השמורה רק לכושלות ולאכזריות שבמדינות. סודן, אפגניסטן, קונגו וכיוצא בהן. נדיר עוד יותר שאזרח בדמוקרטיה מערבית, גם אם היא נתונה במלחמה, יפנה לאו"ם כדי להוקיע את מולדתו שלו.
אלא שזה בדיוק מה שעשה פרקליט השמאל הידוע מיכאל ספרד. הוא השתתף בכינוס שלא מן המניין של מועצת הביטחון, שיזמו הפלסטינים. כותרת הדיון הייתה "הגנה על האזרחים הפלסטינים בשטחים הפלסטיניים הכבושים". ברבע שעה של נאום הסתה מזוקק השמיץ ספרד את מדינתו, את ממשלתו, את הצבא שמגן עליו ואת עמיתיו האזרחים הישראלים ש-95 אחוזים מהם חלוקים עליו. הוא הוצג כ"מומחה למשפט בינלאומי ולזכויות אדם המופיע כבר שני עשורים בפני בית המשפט העליון, פעיל שלום המגן על קהילות ותושבים פלסטינים".
"אני מייצג את הארגון הלא ממשלתי 'יש דין'", פתח ספרד. "ב־11 שנות פעילותו אסף 'יש דין' מידע על טענות ל־1,300 מקרים שבהם התעללו אזרחים ישראלים באזרחים פלסטינים, ו־550 מקרי התעללות של כוחות הביטחון הישראליים באזרחים פלסטינים. התושבים הפלסטינים נתונים לתהליך מקצין והולך של התעללות בידי מתנחלים ישראלים קיצונים. הם תוקפים באופן שיטתי את הקהילות שלהם, פוגעים ברכושם ונוקטים נגדם אלימות קיצונית, הכול במטרה להרחיק אותם מאדמתם ולבסוף להשתלט עליה כדי לפנות מקום לעוד מתנחלים.
"האלימות המתנחלית זורעת טרור בקהילה הפלסטינית. האזרחים הפלסטינים הם גם קורבנות לשימוש מסיבי בכוח מצד כוחות הביטחון הישראליים, באופן שסותר את החוק הבינלאומי. המשאבים הטבעיים בגדה המערבית מועברים לידי הכוח הכובש, על חשבון האוכלוסייה המקומית. נוצר מצב של שני סוגי אזרחות: האחת אומללה ונטולת זכויות, והאחרת עשירה במשאבים ובזכויות".
לאחר שיצא ידי חובה באזכור הטרור הפלסטיני שאותו הצדיק במידה רבה ("אזרחים ישראלים נתונים להתקפות טרור מצד קבוצות פלסטיניות חמושות שבוחרות את קורבנותיהן במקרה, כמסר של מאבק"), המשיך ספרד בעניין העיקרי: "כל התנחלות ישראלית משמשת כמוקד התעללות בזכויות האדם של השכונות הפלסטיניות הסמוכות. הקהילות הללו סובלות מהגבלות תנועה, מנזק לאורח חייהן ומניכוס של כמעט כל משאב טבעי לטובת המתנחלים. במקרים רבים יש התעללות פיזית. בכל המקרים, הפלסטינים מאבדים את רכושם ואת אדמתם.
"יש מדיניות רשמית כזו, ויש אלימות בלתי רשמית שנועדה להפחיד את החקלאים מעיבוד אדמתם. אם תבואו איתי לכפרים ותשאלו את המקומיים מהם גבולות ההתנחלות הסמוכה, הם לא יצביעו על הגדר אלא על עץ, סלע או עמק. הם יגידו 'אם אעבור את העמק הזה אותקף'. אלה קווי האלימות שממשיכים להתקדם", המציא ספרד אגדות שלא היו ולא נבראו.
בתום הנאום נגד המתנחלים עבר ספרד למדינת ישראל וממשלתה. "רשויות החוק בישראל הן שאחראיות למצב הזה. אין להן המשאבים והרצון להתמודד עם הפרות החוק, והאווירה הפוליטית הנחוצה כדי להגן על הפלסטינים איננה קיימת. להנהגה הישראלית לא באמת אכפת מהגנה על האזרחים הפלסטינים. 91 אחוז מהתלונות נגד פשעי אלימות של ישראלים נסגרות. בדקנו את המקרים האלה כי אנחנו אלה שייצגנו את המתלוננים.
"רק ב-7 אחוזים מהמקרים הייתה העמדה לדין, ורק בשליש מהמשפטים הייתה הרשעה כלשהי. המסר לתוקפים ברור. הם יודעים שהמערכת תהיה סובלנית למעשיהם והם יוכלו לחמוק מעונש. יש כאן הפרה ברורה של המחויבות הישראלית ככוח הכובש על פי החוק הבינלאומי. ישראל נכשלת במתן הגנה לפלסטינים. אך זו עוד ההפרה הקטנה. מדיניות ממשלת ישראל כלפי ההתנחלויות השתנתה לאחרונה, והיא נותנת רוח גבית לאלימות המתנחלים ולגירוש באמצעות אלימות".
כאן התייחס ספרד למאמצי הסדרת המאחזים שנוקטת הממשלה לאחרונה, ואמר כי "מדיניות זו נוגדת את החוק הבינלאומי ואת המחויבויות הבינלאומיות שישראל נטלה על עצמה. ממשלת ישראל מתכחשת למעמד הכבוש של האדמה. התהליכים החדשים האלה מעמידים בסכנה את הקהילה הפלסטינית. הם מאפשרים הרחבה של מפעל ההתנחלויות ופגיעה במעט הזכויות שנשארו לפלסטינים".
ספרד ידע שעדותו לפני מועצת הביטחון חוצה קו אדום. פה ושם קולו רעד. בסיום דבריו ניסה לתרץ את המעשה הבוגדני, תוך שהוא מבקש כי המועצה תפעיל לחץ על ישראל. "אני אזרח ישראלי. נולדתי וגדלתי בישראל, למדתי משפטים בישראל, אני מגדל את ילדיי בישראל. לא קל לי ולארגון שאני מייצג לעמוד לפניכם ולמנות את הפרות החוק הבינלאומי על ידי המדינה שלי.
"אך אנו מודאגים מעתיד מדינתנו. חלק מהחברות כאן הן בנות ברית של ישראל. אך חברוּת פירושה גם להזכיר שמדובר בשטח כבוש, שהכיבוש חייב להסתיים, ושמיליוני אנשים סובלים מפגיעה בזכויותיהם הטבעיות. ההתנחלות הלא חוקית וכל הפעילות המתנחלית חייבת להיפסק. ישראל היא הכוח הכובש ויש לה מחויבות", חתם ספרד.
דבריו נענו במחיאות כפיים, כמובן. אחריו דיבר שגריר ונצואלה, שבאווירה שיצר ספרד תהה "האם ישראל רוצה לבצע פתרון סופי בפלסטינים". בהמשך הוא נאלץ לחזור בו בעקבות מחאתו הנמרצת של השגריר דני דנון.
עדותו של ספרד הכתה בהלם את המשלחת הישראלית באו"ם. לא רק את דנון שדעותיו ידועות, אלא גם הדיפלומטים הוותיקים, המקצועיים, שחלקם עשויים אולי להסכים באופן אישי עם עמדותיו של ספרד, אך הם נדהמו מעזות מצחו. המשלחת הוציאה הכחשה לדבריו והבהירה כי מדובר ב"שקרים נגד חיילי צה"ל". עם זאת, דנון ואנשיו הבינו שכעת עומד לפניהם אתגר חדש, שהוא אולי הקשה מכולם.
הופעתו של ספרד במועצת הביטחון אינה מקרית. היא חלק מהשלב החדש והלא קונבנציונלי שמפעיל השמאל הקיצוני במלחמתו בימין. ההפסד בבחירות האחרונות הביא את קיצוני השמאל למסקנה שאפסו הסיכויים לשכנע את הרוב בישראל בצדקתם. לפיכך הם עלו שלב בצפצוף על דעת הבוחר. לא עוד ויכוח פנימי עם תגבורת בינלאומית, אלא נשק יום הדין: מאמץ פעיל לגייס את העולם נגד ישראל, כדי שיכפה עליה מדיניות התאבדותית. תמות נפשי עם פלשתים.
ההתנקשות במועמדותו של דני דיין לשגריר בברזיל, גיוס הפרלמנטים האירופיים להכרה במדינה פלסטינית, הפנייה לפרלמנט האירופי ולמדינות אירופה בבקשה להחרים מוצרי התנחלויות - על פי הפרסומים בנושא בתקופה האחרונה לכל המעשים האלה אחראים אלון ליאל ודומיו, בהם ספרד. מדובר באותו ליאל שתדרך את פעילי 'שוברים שתיקה', כפי שחשפה יפעת ארליך ב'ידיעות אחרונות', כיצד להזמין על ראשה של ישראל את הפורומים הבינלאומיים הקשים ביותר.
"החלטת או"ם שהגבול צריך להיות ב־67' היא רעידת אדמה", אמר אז ליאל למאזיניו. "מדוע? היא ראש בראש עם המדיניות הקיימת (של ישראל, א"כ), היא מכה קשה למדיניות הקיימת. זו מבוכה אדירה. אם תהיה החלטה שמקבלות 9 מתוך 15 וארה"ב נמנעת ולא מטילה וטו, זה יכול להביא תהליך של גלישה לעצרת האו"ם, להצבעה שפלסטין מדינה חברה באו"ם. זה מגלגל תהליך בלתי נמנע של התחלת השעיה שלנו מהאו"ם". ליאל התווה את הדרך, ספרד יישם אותה.
לפני שנתיים-שלוש השמאל הזהיר שאם לא ניסוג, העולם יגיד שאנו מדינת אפרטהייד. מאחר שהעולם לא ציית לתחזיות ולא רואה בנו דרום־אפריקה - ליאל, ספרד ושותפיהם עושים כל שלאל ידם כדי לשכנע אותו, כמעט להכריח אותו. הם פועלים כדי שהקהילה הבינלאומית תוקיע את ישראל, תבודד אותה ותכפה על אזרחיה סכנת מוות. זו לא תהיה הפתעה אם יתברר שבעצם הימים האלה הם מייעצים לממשל אובמה איזו הצעה להעלות למועצת הביטחון בסתיו הקרוב.
עם כל העצבים שהעניין מעלה, הדרך הנכונה לנצח גם בקרב הזה איננה לקבול על הרשעה אלא להוסיף טוב. מלחמה חזיתית בספרד ובליאל לא תועיל. בעולם שבו אנו חיים אי אפשר להשתיק את החבר'ה האלה, מה גם שהשתקה תתפרש כנובעת מפחד או מהיעדר מענה ענייני. כדי להדוף את מתקפת ההסתה וההשמצה הזו, מה שנדרש הוא חיזוק הכוחות החיוביים. ויש כאלה הרבה יותר ממה שאנו חושבים.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם