הדמוקרטיה כבר לא עובדת עבור השמאל
אין צורך בנאום הילדותי של רוני דניאל או בדאגה של האזרח אהוד ברק כדי להבין שנפל דבר בישראל: הדמוקרטיה כבר לא עובדת עבור השמאל. ואם זה לא בדרך שלהם, עדיפה מבחינתם הפיכה צבאית
"הוא היה רע. הוא ידע את זה. הוא היה רע והשתין על המיטה ובסוף לא היה דבר שמישהו יכול היה לעשות עם זה. היא צעקה עליו. צרחה דברים נוראיים כמו שנשים עושות כשמישהו שובר להן את האמון, רומס את לבן ומשתין להן על הכר. כלב רע, היא אמרה. הוא נזכר בזה עכשיו. כלב רע. והוא היה כלב רע. כלב זקן ורע עם אופי עצבני ושלפוחית חלשה" (קתרין בולד, הזוכה בשנת 2002 בתחרות חיקוי רע של כתיבה בסגנון המינגווי).
באופן אמיתי, כך היה צריך להתייחס למנגינה הנרגנת, השוטמת, של האליטות הישנות. כמו קתרין בולד בתחרות חיקוי רע להמינגווי. כמו לזיוף שהוא הם. כמו לכלב רע וזקן עם אופי עצבני ושלפוחית חלשה שמנסה לכבוש לעצמו טריטוריות חדשות. משעשע יותר מאשר מפחיד. כן, פתאום התחיל דיבור על פוטש. צבי בראל ב'הארץ' מחפש גאולה בין קציני המטכ"ל. הפיכה צבאית, כותב רונן ברגמן ב'ניו־יורק טיימס', הפכה לנושא התלוצצות בין קציני מודיעין, ואהוד ברק מדבר על פשיזציה של הממשלה. ומה עושים מול פשיסטים? מה עושים מול העם הטיפש הזה שאינו מבין?
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- ערבי הוכה, נכה נאנסה - הכל סיפור של אג'נדה
- ארגוני השמאל דואגים לקיומם יותר מאשר לפלסטינים
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
הרעיון המטורלל להעביר את השליטה לצבא נשמע מוזר כשהוא מגיע מפי אלה שהדמוקרטיה היא נשמת אפם וציפור נפשם הנצחית. אלא מה, הדמוקרטיה מעולם לא עניינה אותם. הם מתעניינים בשלטון ובהגמוניה. ומשום שאין כעת היתכנות למהפך וככל הנראה גם לא תהיה, המוגלה פורצת. האמת היא שנמאס להם מכללי המשחק הדמוקרטי.
ואלה לא רק עיתונאים. זה סוג של הלך רוח שבמקרה הטוב אפשר לכנותו ייאוש משועשע ברוטב פנטזיה מבעבע.
ג' הוא חבר ותיק שלי, בן השבט הלבן על כל הקלישאות הכרוכות בו. אשכנזי, צפון תל־אביבי, תפקיד ציבורי בכיר ואוהד של הפועל תל־אביב. בשבוע האחרון התכתבנו בוואטסאפ, או ליתר דיוק, ג' שלח לי את ההודעה הבאה:
ג': "כשאני מסתכל על שרת המשפטים, שר החינוך, שרת התרבות, שר הביטחון וראש הממשלה ואז על הרמטכ״ל והסגן שלו, חייב לומר שהפיכה צבאית מעולם לא נשמעה קוסמת יותר".
אני: "מי כתב?"
ג': "אני, אתה, אלמוני ופלוני".
אני: "מאוד מסוכן. ואין לכם חיילים. זה חרב פיפיות, מחר התנתקות 2, אתה רוצה שנמריד את החיילים? בלי כיבוד כללי הדמוקרטיה נגיע לאבדון".
ג': "היה בימין מי שאמר שלא בטוח שזה שווה שישראל תהיה דמוקרטית. זה עובד לשני הצדדים. האפשרויות האחרות הן: יוחזר המנדט הבריטי, חלוקה לשבטים אוטונומיים, או לקחת כדור ורוד ולחזור להיות חלק מהמטריקס".
אני: "ג', תנשום, אתה מדבר שטויות".
ג': "שוב חייל תימני יורה ופוגע בשר ביטחון... שנים הימין איים במלחמת אחים אם יוחזרו שטחים. עכשיו השמאל מאיים חזרה".
אני לא צריך את הוואטסאפ של ג' או את הנאום האינפנטילי של רוני דניאל ואת האזרח המודאג ברק כדי להבין שנפל דבר בישראל. הדמוקרטיה כבר לא עובדת עבורם. העם הטיפש ממשיך לבחור בימין. פעם זה היה אחרת.
כשרבין קנה את הסכם אוסלו במיצובישי, הדמוקרטיה עבדה מצוין. היא עבדה גם בהתנתקות כששרון עיוות את רצון הבוחר ואת הבטחת הבחירות שלו. הם עשו ממנו אתרוג והעלו תסריטי אימים על סירוב פקודה המוני. זה לא קרה. הציבור הימני לא שבר את הכלים.
אבל עכשיו, במהלך הזוי שאין לו שום קשר לערכים אלא רק לשלטון ולתחושה הנוראית שהדמוגרפיה סוגרת עליהם, יש מהם שמפנטזים על הפיכה צבאית. תולים תקוות שווא ברגע שבו קצינים יאזקו את ביבי והמדינה תחזור להיות ארץ ישראל הישנה והטובה, של החבר'ה הטובים ולא הברברים עם הזיפים מטיסת השוקולד או החניוקים שרוקדים עם ספרי תורה באושוויץ.
שלא לדבר על הזיוף הנוסטלגי, שהרי מעולם לא הייתה תקופה משגשגת כזו לעם היהודי בארצו, וכן, גם מבחינה דמוקרטית מצבנו טוב לאין שיעור מאשר בעבר. למה הם מתגעגעים? לש"ב שפעל בשליחות בן־גוריון, עקב אחר יריבים פוליטיים והכה את אורי אבנרי כי העז לפרסם פרטים מביכים על השלטון?
לפני שבועיים ראיינתי בגל"צ את ח"כ עפר שלח שיצא להגנת יאיר גולן. עמיתי לשידור חיים לוינסון שאל אותו אם זה לא הגיוני שהקבינט יקבע את הוראות הפתיחה באש ולא המטכ"ל. שלח ענה שהוא סומך יותר על המטכ"ל מאשר על נבחרי הציבור. התשובה שלו באה בדיוק מאותו מקום של קינת רוני דניאל. צבא שיש לו מדינה.
כשד"ר אריק כרמון, מייסד המכון הישראלי לדמוקרטיה, מסביר לי שהצבא דמוקרטי והשלטון קיסרי, אתם יכולים להבין את גודל העיוות. צבא אינו דמוקרטי. צבא הוא גוף היררכי. יש חדר אוכל קצינים ויש חדר אוכל חוגרים. סמל צריך להצדיע לקצין גם אם הוא אידיוט מושלם. בצבא אין דמוקרטיה ואין שוויון. חפ"ש לא מביע דעתו בדיוני מטכ"ל. מובן שחופש ביטוי לקצינים מותר רק משמאל, ורק כשזה בפוזיציה לתקוע לנתניהו.
לפני שבועיים מחנה שלם שר שיר הלל לבוגי יעלון שבטקס בקריה פנה לקציני צה"ל ודרש מהם להמשיך לומר את שעל לבם. "עשו זאת גם אם הדברים אינם חלק מהזרם המרכזי, ואף אם הם חולקים על רעיונות ועמדות שהפיקוד הבכיר או הדרג המדיני אימצו. אל תחששו, אל תהססו, אל תירתעו. הוסיפו להיות אמיצים לא רק בשדה הקרב, אלא גם סביב שולחן הדיונים". עבר שבוע, ואז התפרסמו תמלילים מקבינט המלחמה של 'צוק איתן'.
בישיבה שנערכה ב־10 ביולי 2014 מגיע לקבינט אלוף פיקוד הדרום סמי תורג'מן. רק אז מוצגת לשרים התוכנית לטיפול במנהרות:
בנט: "כמה זה יגרור אותנו פנימה?"
תורג'מן: "יהיה חיכוך, אבל אסור להפריז".
בנט: "מה היית עושה אם היית בנעליי?"
יעלון וגנץ: "הוא זה לא אתה, הוא לא בנעליך".
בנט: "טוב, אז מה היית עושה בנעליך?"
יעלון וגנץ מנסים למנוע מתורג'מן לדבר, נתניהו מבקש ממנו להשיב.
תורג'מן: "בנעליך או בנעליי, הייתי פועל".
שתיקה.
אקו"ם