פרשת יונתן היילו: השופטים נכנעו ללחץ תקשורתי

הפרטים מלמדים שהיילו לא הגן על עצמו אלא ביצע מעשה נקמה. הוא רצח את איילין כגואל דם מטעם עצמו ולא כקרבן המגן על חיי נפשו. האמונה הפוסט-מודרנית לפיה למי שמוגדר כ'קרבן' או כ'נפגע עברה' מותר הכל - מסוכנת לנו מאד כחברה

יהודה יפרח | 1/6/2016 9:59
תגיות: יונתן היילו
"צבא האמת" של יונתן היילו עשה עבודה טובה. מי שלא קרא לעומק את פסקי הדין של המחוזי והעליון ולמד על הסיפור רק מהקמפיין הקולני של הפעילים בטוח שמדובר בסיפור של עוול משפטי משווע. על פי הנרטיב הזה היילו הוא קדוש מעונה: השחקן הראשי הוא בחור כהה עור; מושתק, מוחלש ופגוע טראומה שנמנה על הקהילה הכי מודרת ומקופחת בחברה. בלילה אומלל אחד הוא קם להינצל ולעמוד על נפשו מול אדם שבא לאנוס אותו בשלישית ולשדוד את כספו ומצא את עצמו מול מערכת משפטית דורסנית שהרשיעה אותו ברצח על לא עוול בכפו.

לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- הרבה לפני דאעש: הלוחם העברי הראשון שנפל בפלוג'ה
- ראש הממשלה, אל תקפיא ליהודה את השיקום
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

אלא שלמרות ההפגנות והקמפיין היעיל ברשתות החברתיות שופטי המחוזי החליטו שלא לקבל החלטה בהתאם להצבעת המסרונים מהקהל וירדו לפרטים כדי לבדוק מה באמת קרה באותו לילה. והעובדות, מה לעשות, לא מסתדרות עם הסיפור הפשטני שמספרים הפעילים: היילו היה תחת השפעת אלכוהול כשרצח את ירון איילין.
 
צילום: יונתן זינדל/פלאש 90
יונתן היילו בפסק הדין בעליון. ''את גירסתו למה שאירע בליל הרצח הוא שינה מספר פעמים''. צילום: יונתן זינדל/פלאש 90
 
את גירסתו למה שאירע בליל הרצח הוא שינה מספר פעמים. הוא אמנם טוען שאיילין ביצע בו מעשה סדום בשני מקרים בעבר, אולם אין לטענתו כל תימוכין, שכן את האנס לכאורה, אי אפשר כבר לחקור. טענתו להגנה עצמית נדחתה מכל וכל גם במחוזי וגם בעליון – איילין אמנם דרש ממנו כסף בליל הרצח, אולם לא תקף אותו פיזית ולא היה איתו בשום סוג של מגע גופני בסמוך לרצח.

עו"ד אלון אייזנברג, המייצג את היילו, המציא טענה מוזרה כשיצא מאולם הדיונים: "המנוח ניסה לאנוס את היילו בשלישית". אבל הטענה הזו לא מוזכרת בפסקי הדין אפילו לא כטענת הגנה שנדחתה. אדרבה, השופטים מציינים כי אין מחלוקת שאיילין הסתובב בגבו אל היילו ונעמד להטיל את מימיו, כאשר האחרון התנפל עליו, חנק אותו במשך דקות ארוכות, ואחרי כן רוצץ את גולגלתו באבן גדולה שוב ושוב, כדי לוודא הריגה למרות שלא היה בזה שום צורך ממשי של הגנה עצמית.

 
קטעים נוספים


העילה בגינה המיר העליון את האישום מרצח להריגה והפחית ב-8 שנים את העונש, היא פלטפורמה משפטית בעייתית במיוחד העונה לשם "קנטור מתמשך". הסבר: בישראל קשה מאד להאשים אדם ברצח ואחת הדרישות מהתביעה היא להוכיח שהייתה "כוונה תחילה לרצוח". במידה והנרצח קינטר את הרוצח לפני הרצח, ההגנה תטען כי "הכוונה להרוג התגבשה באופן ספונטני, כתוצאה מהתגרות מצד הקורבן, ומבלי שהנאשם הפעיל שיקול דעת" ולכן לא הייתה כוונה תחילה לרצוח.
  
קנטור מוגדר כ"התגרות אשר הובילה את הנאשם לאיבוד שליטתו העצמית, כך שביצע את המעשה הקטלני בלי לחשוב על תוצאות מעשהו... בסערת רוחו נחלשו מעצוריו הנפשיים, עד שלא שקל והעריך מוסרית את התוצאה הקטלנית ולא העלה את ערך החיים של הקורבן לדרגה הראויה להם כאדם שקול ומיושב בדעתו". שתי הערכאות קבעו כי במקרה של היילו לא היה קינטור, שכן קינטור מוכר רק בהפעלת אלימות קיצונית שגורמת לאובדן שליטה מנטלי, ומה שאיילין עשה באותו הלילה היה בסך הכל לדרוש כסף ולהטיל את מימיו.

הפסיקה מכירה במצב נוסף של "קינטור מתמשך". מדובר על מצב בו "אדם יהא נתון להתגרויות מתמשכות ומצטברות במשך תקופת זמן ארוכה, המביאות להעצמתם ההולכת וגוברת של רגשות זעם ותסכול, באופן שעל רקעם ובעקבות מעשה התגרות משמעותי נוסף, מבצע האדם מעשה של המתה". כאן התרחש המהפך כאשר השופט מלצר התפתל כדי לשכנע מדוע האירועים בליל הרצח יכולים להיחשב כטריגר מספק בכדי להתייחס לכל הסיטואציה כאל 'קינטור ממושך'.
 
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
הפגנה למען שחרורו של יונתן היילו. ''בשם ה'צדק המתקן' לנפגעי פגיעות מיניות, נגיע לתרבות של נקמת דם?''. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

טרנד מסוכן

למה פסק הדין הזה כל כך בעייתי? כי הוא משאיר תחושה שהשופטים נכנעו כאן ללחץ תקשורתי.

אין ספק שהטיפול בפערים מהם סובלים חלק מבני הקהילה האתיופית הוא חובה קדושה המוטלת על המדינה. אין ספק שיונתן היילו הוא צעיר שעבר ילדות קשה, סבל מיחסים חברתיים גרועים וספג הצקות והטרדות מחבריו.

אבל בשורה התחתונה הוא לא פנה למשטרה, לא ביקש עזרה מאף גורם ונטל את החוק לידיים, תוך ביצוע הנורא מכל: נטילת חיי אדם. כל הפרטים מלמדים שהוא לא הגן על עצמו אלא ביצע מעשה נקמה. הוא רצח את איילין כגואל דם מטעם עצמו ולא כקרבן המגן על חיי נפשו.

מה שחולל את הסחף הציבורי שיצר לחץ כבד על השופטים זהו טרנד מסוכן שתפס במקרה טרמפ על האירוע: אמונה פוסט-מודרנית לפיה למי שמוגדר כ'קרבן' או כ'נפגע עברה' מותר הכל. מותר לו להפעיל אלימות, מותר לו להתעלם משלטון החוק, מותר לו לנקום, ובאופן כללי מותר לו לתקן עוול אחד דרך יצירת עוול שני. ל'נפגעי עברה' אין שום אחריות פלילית או מוסרית ומותר להם לפגוע במי שלדעתם פגע בהם גם כשזה לא באמת מוצדק והכרחי.

לאלו שתומכים בהתלהבות בטרנד הזה אני מציע הצעה אחת פשוטה: לכו לעשות סיבוב בטירה, בטייבה ובעוד עיירות במשולש. ראו שם מה עשתה תרבות נקמת הדם לחברה, לאלו עברי פי פחת ואשפתות היא דרדרה אותה. אני לא בטוח שבשם ה'צדק המתקן' לנפגעי פגיעות מיניות, אתם רוצים באמת לקחת אותנו לשם.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך

יהודה יפרח

.

ראש הדסק המשפטי של nrg ומקור ראשון

לכל הטורים של יהודה יפרח

המומלצים

עוד ב''דעות''

פייסבוק