תרומת מחאה-אהבה: באין ממשלה, העם מתגייס
כל מי שדיבר על הישראלי המכוער, שיסתכל על פרויקט גיוס ההמונים הגדול בישראל ליהודה הישראלי ודעתו תנוח. אבל איפה ממשלת ישראל, זו שידעה לשחרר למעלה מאלף מחבלים כדי להחזיר חייל לביתו, ועומדת חסרת אונים כשהיא נדרשת לאשר בניית רמפה?
אחד בשביל כולם. יהודה הישראלי יצא לקרב בעזה כשהוא משאיר מאחור משפחה, אישה בהריון מתקדם ותינוקת. בלי לשאול שאלות ובלי להסס, הוא התייצב להגן על תושבי הדרום ועל המדינה כולה, וחזר מהקרב עם רסיס בראשו ופגיעה אנושה. רק בחודשים האחרונים התחיל שוב לדבר.כולם בשביל אחד. כמעט שנתיים לאחר הפציעה הקשה התגייס עם ישראל בתפארתו כדי לבנות ליהודה בית שאליו יוכל לשוב. ממשלת ישראל מעכבת את הנגשת ביתו של יהודה, רק מכיוון שהוא גר בעפרה, והמשפחה נותרה חסרת אונים כמעט. ורבים רבים התגייסו והציפו את המשפחה באהבה ובתרומה.
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- - הייתי בפריז וגם ברומא וירושלים יפה יותר
- כשתל-אביבים גזענים מנסים למכור לירושלמים את חלוקת העיר
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
כשהייתי בביה"ס היסודי היינו צריכים לכתוב חיבור על "אחד בשביל כולם, כולם בשביל אחד". לא ידעתי שכעבור עשרים ומשהו שנים אני אהיה עדה להמחשה כל כך ברורה של המשפט הזה. תוך יומיים התגייס עם ישראל היפה, פתח את הלב ואת הכיס, ותרם 1.3 מיליון שקלים למען יהודה ומשפחתו. כמה סימבולי ששם משפחתו של יהודה הוא 'הישראלי'.
מדובר בפרויקט גיוס ההמונים הגדול בישראל אי פעם. מעולם לא נתרם סכום כל כך גדול בזמן כל כך קצר, אבל הנתון המרשים באמת הוא כמות התורמים והמגוון. רוב הסכום שגויס מגיע מתרומות קטנות, 50-100-200 שקלים. נער בן 15 שתרם את דמי הכיס שלו, בחורה בהודו שחיפשה במשך שעות אינטרנט כדי לתרום, אישה שגרה בעוטף עזה שתרמה את מתנת יום ההולדת שלה. כולם בשביל אחד.
למה? כי עם ישראל אוהב, מחויב וכועס. יהודה נשלח בשם כולנו ובשביל כולנו, ועכשיו עם ישראל מחזיר לו אהבה ומחויבות. מה שקורה פה ביומיים האחרונים הוא תרומת-המחאה-והאהבה הגדולה בשנים האחרונות. ההמונים תורמים ובוכים, יודעים ומצפים שהפתרון יבוא מלמעלה אבל לא מוכנים שהמשפחה ושיהודה ישלמו את המחיר בעבור גרירת הרגליים הממשלתית.
''שנתיים לאחר הפציעה הקשה התגייס עם ישראל בתפארתו כדי לבנות ליהודה בית שאליו יוכל לשוב''.
צילום: צילום מסך
לאורך כל הפרויקט מנקרת בי השאלה למה בכלל צריך את זה. למה נותנים ליועץ המשפטי של משרד הביטחון לנהל פה את המדינה? איפה ראש הממשלה ואיפה שר הביטחון? למה מושכים את המשפחה כל כך הרבה חודשים? איך זה שידעו לקרוא ליהודה למלחמה, והוא מצידו עזב אישה בהריון ותינוקת והתייצב בלי שאלות, אבל כשמגיעים לדאגה עבורו אז הדחיפות נעלמת? האם ברגע היציאה לקרב מישהו שאל את יהודה האם לבית שלו יש תב"ע? איפה נבחרי הציבור שלנו? למה הם לא הופכים שולחנות? ולמה, באמת למה, מאז תחילת הפרויקט אף גורם ממשרד ראש הממשלה או ממשרד הביטחון לא יצר קשר עם המשפחה?
כבוד ראש הממשלה, אין זמן. השיקום של יהודה בביתו צריך להתחיל מחר בבוקר. אם יש אילוצים ביורוקרטים או פוליטיים, תפתרו אותם. ממשלת ישראל בראשותך ידעה לשחרר למעלה מ-1,000 מחבלים כדי להחזיר חייל לביתו, אז איך היא לא יודעת לאשר בניית רמפה?
ומילה נוספת. כל מי שדיבר בחודשים האחרונים על הישראלי המכוער, שיסתכל על הפרויקט הזה. כל מי שדיבר על תהליכים שמזכירים תקופות אפילות בהיסטוריה, שיסתכל על הפרויקט הזה. כל מי שמדבר על חוסר סולידריות וקיטוב, ובכן, שיסתכל מה קורה פה ביממה האחרונה. זה לא רק הכסף. זו האהבה וההירתמות המדהימה של אלפים למען אחד שנגע בלבבות של כולם. עם ישראל בתפארתו.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם