ניצחון חמוץ: הילרי קלינטון נתפסת כברירת מחדל
למרות שהשיגה את מספר הצירים הנדרש, הדרך של הילרי לבית הלבן עוד ארוכה. פרשת המיילים מסרבת לגווע, היותה אישה מאיימת לפעול דווקא לרעתה וסנדרס מסרב לוותר. בזמן שהרפובליקנים התאחדו מאחורי טראמפ אצל הדמוקרטים הבלגן חוגג
בפריימריז של 2008, שבהם ניצח ברק אובמה את קלינטון, הרגע שבו הוא השיג את רוב הצירים הנדרשים להכרזה על מועמדותו כמועמד הדמוקרטים לנשיאות היה לא מאוד מרשים. אובמה הוביל אז בפחות מ-150 צירים רגילים ובכ-100 צירי על בסך הכל. ובכל זאת, הניצחון היה ברור ואיש לא ערער עליו.עוד כותרות ב-nrg:
- נתניהו: "אסור שסוריה תהפוך למוצב איראני"
- חברות המשקאות: "סומנו כיעד במלחמת הסוכר"
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
ההכרזה הלילה על כך שהילרי קלינטון השיגה את מספר הצירים הדרוש בכדי להיות המועמדת של מפלגתה במרוץ לנשיאות, מתבססת על נתונים מרשימים בהרבה. כשברשותה 1,812 צירים רגילים לעומת 1,521 של סנדרס, קלינטון מובילה בכמעט 300 צירים. בקרב צירי העל ההפרש כבר מוחץ ממש – 571 לקלינטון לעומת 48 בלבד לסנדרס. לכאורה, אין ניצחון יותר ברור מזה.
קלינטון בנאום ראשון אחרי ההכרזה: (צילום: רויטרס)
אבל זו בדיוק הבעיה הגדולה של קלינטון. היא אמנם המובילה, והאיש שנושף בעורפה הוא אאוטסיידר שהפוליטיקה האמריקנית כנראה טרם ידעה כמותו (לא כולל טראמפ), קשיש סוציאליסט ויהודי שאיש לא העניק לו בדל סיכוי להגיע עד הלום. אבל מעבר לעובדות האלה, תחושת ההובלה במחנה קלינטון היא חמוצה. הילארי נתפסת בסקרים, במשאלים, ברשתות החברתיות ובמאמרים בעיתונים כסוג של ברירת מחדל, האופציה הראויה ביותר אך רק בכדי לעמוד מול שני האנשים הזרים ביותר לממסדים המפלגתיים בארה"ב בעשרות השנים האחרונות – טראמפ מצד אחד וסנדרס מצד שני.
קלינטון נוהגת לכנות את עצמה "האדם המפורסם ביותר שאנשים לא מכירים". זהו משפט שמשדר מצוקה אמיתית, כמי שנתונה בכבליה של מורשת משפחתית בת כמעט 20 שנה, שזוכה להרבה אהדה מצד אחד אך גם להרבה אנטגוניזם מצד שני. אם היה באפשרותה לקחת רק את הזכרונות הנעימים של האמריקנים מתקופת כהונתו הכפולה של בעלה ביל, היא הייתה יכולה להיות מאושרת. אך הדבר כמובן אינו אפשרי, ולצד רוח הגבית שמעניקה לה דמותו של הנשיא לשעבר, רובצת מעליה גם עננה קבועה שאינה מתפוגגת.
נמצאת במצוקה אמיתית. הילרי קלינטון
צילום: AP
בנוסף לפרשת המיילים שמסרבת לגווע באמת, ולעובדה שמדובר באישה הראשונה שאולי תהיה המועמדת לנשיאות ארה"ב מטעם מפלגה כלשהי – נתון שלמרות הפוליטקלי-קורקט האמריקני ישנם לא מעט אמריקנים, בעיקר מקרב המתלבטים, שלא בטוח כי יתנו לאישה את קולם ביום פקודה - כל אלה יחדיו מותירים את הרגע ההיסטורי-לכאורה של הלילה בסימן שאלה ובסימני איפוק מתקדמים מצד מחנה קלינטון.
לא סתם שמענו אותה קוראת הלילה לתומכיה לצאת ולהצביע במדינות שנותרו, בין השאר בקליפורניה הגדולה והחשובה. היא יודעת שכל קול חשוב. שכל קול מקרב אותה עוד קצת ללגיטימציה הסופית שלה היא כה זקוקה.
סנדרס, לעומת זאת, שהיה אמור לפרוש כבר מזמן עם תוצאות כה חדות, רואה את החולשה הקלינטונית, שאינה קשורה אליו, ורוכב עליה עד לוועידה. נכון, לקלינטון יש צירי על בפער בלתי נתפס של יותר מ-10 ל-1 – אבל התמיכה בסנדרס היא גם במידה רבה אנטי ממסדית, כלומר אנטי קלינטון. סנדרס מזהה את החוליה החלשה הזו, ומקווה ללחוץ באמצעותה על צירי העל שאמנם כבר הכריזו על תמיכתם, אבל יצביעו בפועל רק בוועידה בסוף יולי.
לכל החדשות בזמן אמת - עקבו אחרינו בטוויטר:
Tweets by @nrgnewsil
הרגע הזה, שבו מתמודד משיג את הרוב הדרוש להכרזה עליו כמועמד המפלגתי, אמור להיות רגע מאחד, שממנו יוצאת כל המפלגה כראש חץ אחד להילחם מול המועמד מהמפלגה היריבה. עד לא מזמן הפרשנים צפו שהבלגן יחגוג אצל הרפובליקנים, אבל דווקא שם מסתמנת הצטופפות שורות מאחורי טראמפ מאז נודע על מועמדותו הוודאית. אצל הדמוקרטים, שם הסיפור היה אמור להיות רגוע ונינוח הרבה יותר, הרגע הזה חמוץ ומלא בחוסר וודאות. וזה, קלינטון יודעת היטב, סימן לא טוב לקראת המירוץ האמיתי אל מול הקולות המתלבטים ונגד טראמפ.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם