ריבלין הצטרף לקמפיין להחלפת הדגל וההמנון
מרגע שנכנס לתפקיד הנשיא, התגייס ריבלין במסירות לקמפיין הדה-לגיטימציה שמוביל השמאל כנגד המדינה והחברה הישראלית. מי ששולל את ההמנון והדגל הציוניים, ישלול גם את רעיון המדינה היהודית
בנאומו בכנס הרצליה שלשום (ג') הצטרף הנשיא רובי ריבלין, גם אם באופן עקיף, לקמפיין להחלפת הדגל וההמנון. נכון, הוא לא קרא להחלפתם, הוא רק העלה תהיות והזכיר שיחה שערך עם תלמידה ערבייה שאינה מזדהה עם ההמנון.יאמרו חסידי ריבלין כי הוא בסך הכל התייחס לקושי של ערביי ישראל להזדהות עם ההמנון והדגל, אך לא קרא להחלפתם ואפילו ציין כי הוא עצמו ציוני ומאמין במוסריות של בית לאומי לעם היהודי. זוהי כמובן היתממות. ריבלין הרי נמנע מלהציג את הטיעון הנגדי, המסביר מדוע למרות העובדה שההמנון והדגל אינם מדברים לבני המיעוט הערבי בישראל, לא ניתן לקבל את הקריאה להחלפתם.
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- די לספאם: מתי ח"כ אראל מרגלית יפסיק להטריד אותי?
- צעדת השוויון: לעצור את שוד המועצות האזוריות
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
ההמנון והדגל הם כמובן רק סמלים המבטאים את רעיון המדינה היהודית. מי ששולל את הלגיטימציה לדגל ולהמנון, שולל למעשה את הרעיון עצמו. ריבלין כנראה לא מבין זאת. הניסיון שלו לאחוז את המקל בשני קצותיו - גם לדבר בשפת הערכים האוניברסליים מבית המדרש הפרוגרסיבי של 'הקרן החדשה' וגם להישאר ציוני - נדון מראש לכישלון.
מי ששולל את ההמנון והדגל הציוניים, ישלול לבסוף גם את רעיון המדינה היהודית. ולהיפך. מי שרואה ברעיון מדינת הלאום של העם היהודי דבר ראוי, צודק ומוסרי מאין כמותו, מבין שלמדינה הזו יש לגיטימציה מלאה לבטא את זהותה בהמנון ובדגל.
אז דקה לפני שריבלין יישא את שמו של זאב ז'בוטינסקי לשווא בכדי להצדיק את המסרים הפוסט-ציוניים שנשא, הנה דברים שכתב ז'בוטינסקי בדבר הצדקת מדינת הלאום למרות הקושי של המיעוט החי במדינתו של הרוב: "הרי חוץ מן המיעוטים הלאומיים או הגזעיים, החוששים מפני עול הנכרים, יש, ברוך ה', בעולם גם "רובים", שאין עול זרים מאיים עליהם, אלא עול משלהם עצמם, עול עריצות או אוליגרכיה. לגבי דידם דמוקרטיה - פירושה שחרור שלם, במעט או בהרבה, מן השעבוד המדיני. והואיל ומספר האנשים בעולם המשתייכים לאומות הרוב גדול הרבה ממספר האנשים המשתייכים לאומות-מיעוטים, מן הדין הוא להתחשב קודם כל בענייניהם של הראשונים". (איני מאמין, 1911).
ז'בוטינסקי התייחס גם לאלו שניסו כבר בתקופתו לאחוז את המקל משני קצותיו - גם ציונות וגם קומוניזם - ניסיון שז'בוטינסקי ראה מראש שיוליך חלקים מהשמאל למחוזות שלילת הציונות: "הציונות היא התגלמות הגאווה, הכבוד העצמי הריבוני, שאינם יכולים להשלים באופן אורגני עם כך, שהבעיה היהודית תהיה חשובה פחות מאחרות, תהיינה כבירות ובעלות אופי עולמי. בשביל המרגיש זאת, גם גאולת העולם אינה אלא שקר מחפיר, כל עוד אין לעם היהודי ארץ משלו, כלכל יתר העמים. עולם, בו אין לעם היהודי מדינה משלו, עולם של שודדים וגנבים הנהו, בית קלון שאין לו זכות קיום, גם אם כל בעיות העולם כבר מצאו את פתרונן על הצד הטוב ביותר.
ריבלין נואם בכנס הרצליה. ''מתהדר במורשת ז'בוטינסקי, שאינו בקיא בה''.
צילום: מירי צחי
גם אם יוכיחו לנו שלמען הגשמתה של הציונות הכרח הוא "לעכב" לדור את שחרורו של העולם, ואפילו למאה שנים, למאות שנים, מוטב שיעכבו, מוטב שימתינו, ימשיך נא העולם לחכות, מכיוון שגם אנו הננו חלק מ"אותו עולם", לא פחות מקודש וחשוב מכל יתר החלקים המחכים לגאולה". (ציון וקומוניזם, 1933). אם על גאולת העולם היה מוכן ז'בו לוותר למען הגשמת הציונות, קשייה של תלמידה ערביה – הזוכה לשוויון זכויות אזרחי מלא, וטוב שכך - להזדהות עם ההמנון, הם דבר שהיה בוודאי יכול לחיות עמו.
מרגע שנכנס לתפקיד הנשיא התגייס ראובן ריבלין במסירות לקמפיין הדה-לגיטימציה שמוביל השמאל כנגד המדינה והחברה הישראלית. ריבלין קבע כי "החברה הישראלית חולה" בהתייחסו לסוגיות של אלימות ושנאת זרים וסירב לחזור בו מהניסוח האומלל לפיו "בני עמי בחרו בדרך הטרור". הוא בחר להשתתף ולהעניק לגיטימציה לכנס 'הארץ' ו'הקרן החדשה' בניו-יורק ובהזדמנויות אחרות חזר על ההאשמה לפיה החברה הישראלית נוקטת באפליה כלפי ערביי ישראל או שהמדינה "התייחסה לטרור היהודי ברפיון".
את תהליך ניתוקו מהימין ומעברו המוחלט לקידום עמדות שמאל פרוגרסיביות השלים ריבלין לפני שנה בנאום בכנס הרצליה בו הציג את חזון ארבעת השבטים שהוא מבקש לקדם כנשיא כמודל חלופי לאתוס הציוני והלאומי.
"מדובר בסדר שבו אין עוד רוב ברור ואין מיעוטים ברורים. סדר שבו החברה הישראלית מורכבת מארבעה "שבטים" מרכזיים ושונים מהותית אלה מאלה, שילכו ויתקרבו זה אל זה בגודלם. סדר שבו, אם נרצה ואם לאו, 'מבנה הבעלות' על החברה הישראלית ומדינת ישראל משתנה לנגד עינינו", אמר ריבלין, השליך מבלי להביט לאחור את תורתו הלאומית והממלכתית של זאב ז'בוטינסקי וביטא באופן מובהק את החזון הפוסט-לאומי המפלג שמבקש השמאל הרדיקלי לקדם.
זה כמובן לגיטימי לחלוטין שאלו הן עמדותיו של הנשיא. מה שפחות לגיטימי הוא שריבלין מנצל את מעמד הנשיאות על מנת לקדמן, וכן שהוא מתהדר במורשת ז'בוטינסקי, תורה שמעולם לא באמת הבין מעבר להיבט הרגשי והסמלי.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם