ראשי » חדשות » דעות

קוראים לזה הפיכה צבאית

איך נכנה מהלך שבו ארבעה גנרלים (במיל') מבקשים לקחת את השלטון? אבל ההפיכה הזו לא תתממש: כשרה"מ לא נזקק ללגיטימציה של צה"ל וממנה אזרח לתפקיד שר הביטחון, ניסיון הלשעברים לערער את אמון הציבור בממשלה הנבחרת - נדון לכישלון

כשארבעה אלופים ורבי-אלופים יוצאים נגד השלטון, קוראים להפלתו, ואלוף חמישי יורה את יריית הפתיחה כשהוא עדיין בשירות קבע, יש לזה הגדרה. אף אחד לא מצפה, שבמדינות דמוקרטיות גנרלים ישלחו טנקים להקיף את משרד ראש הממשלה. אבל התקפה בו זמנית כזאת היא טכניקה למימוש השאיפה האנטי-דמוקרטית של כל אותם רבי-אלופים: אהוד ברק, בוגי יעלון, גבי אשכנזי ובני גנץ. באיזו מלה נבחר להגדיר מצב שבו קבוצה של גנרלים מבקשת לקחת את השלטון? כי הרי זו השאיפה שלהם.

עוד דעות ב-nrg:
• לא אותנטי: לוי דברר יותר מידי את "החרדיות"
• נאום הברק והרעם: מילים מפלגות בשם האחדות
כל התכנים הכי מעניינים -­בעמוד הפייסבוק שלנו
 
צריך לנתח את המהלכים האחרונים בכמה רבדים. הרובד הראשון הוא העקרוני-אידיאולוגי. זו ההתקפה מצד לובשי המדים לשעבר על השלטון הדמוקרטי החוקי. יש כאלה שמעדיפים לתאר את זה כהסתבכות חוזרת של נתניהו עם מערכת הביטחון. נחכה ונראה מי מבין מגיני הדמוקרטיה יתייצב נגד ההתפתחות הזאת. האם יהיה זה הנשיא ריבלין? האם נשיאת בית המשפט העליון? האם היועץ המשפטי לממשלה מנדלבליט? האם הנשיא לשעבר אהרן ברק?



הרובד השני, שהתקשורת אוהבת להתפלש בו הוא הרובד של המשחק הפוליטי. מה המשמעות הפוליטית של הכרזות ברק ויעלון בכנס הרצליה. המשמעויות לא קשות לפיענוח: אהוד ברק פותח לעצמו אופציה לחזור מחדש להנהגת מפלגת העבודה על תקן האיש החזק הנצחי. הוא יחד עם גנץ שהצטרף לתנועה חברתית חדשה ויעלון מפעילים לחץ פסיכולוגי על חברם לנשק האלוף במיל' יואב גלנט, ועל משה כחלון ומפלגת כולנו, לפרוש מהממשלה. בנוסף, ברק מבקש לסגור למנהיג המחנ"צ בוז'י הרצוג, שותפו הפוליטי לשעבר, את האופציה להיכנס לממשלת נתניהו במסגרת ממשלת אחדות.
 
מה המשמעות של השימוש שעשה ברק במושג "פשיזם", שאותו הדביק לממשלת ישראל? יו"ר 'יש עתיד' יאיר לפיד טוען, שמקור כל התופעות השליליות וכל הירושות המדיניות הכושלות בישראל הוא אהוד ברק. אז בנוסף לנזקים החמורים שהותיר מימיו כראש ממשלה, אפשר להוסיף עכשיו את הנזק שגרם למדינת ישראל כאשר הכתים את ממשלתה בקהילה הבינלאומית כ"פשיסטית".

ברק שייך לאסכולה שאינה מאמינה במאבק מדיני והסברתי ודיפלומטי; אלא רק בפתרון של הסוגיה הפלסטינית כמוצא מכל הצרות. לכן אין משמעות אצלו ל"נזק הסברתי". הוא השתמש באמירות של "ניצני פשיזם" כקריאת קרב מגייסת ודה-לגיטימציה טוטלית של הממשלה החוקית הנבחרת. המטרה: לגרום לכל מי שיכול לתרום להפלת נתניהו, בין אם הוא בפרקליטות, במשטרה, בצה"ל, בשירותי המודיעין ובוודאי בתקשורת לעשות למען הפלת ממשלה שאין לה זכות קיום. כשקרא לפני כמה חודשים הפרופסור יצחק גלנור למרי אזרחי, אפשר היה להתייחס לזה בסלחנות; כשראש הממשלה והרמטכ"ל לשעבר קורא לפעול בדרך דומה, זה מפחיד.
 
ההכרזה של ברק בהרצליה מזכירה את אזהרת המסע שהוציאה נגדו כבר לפני יותר מ-20 שנה העיתונאית אורית שוחט, סגנית עורך 'הארץ' בזמנו. זה היה ב- 14.7.1995, בעקבות התפוצצות פרשת צאלים ב': "אתמול בערב, בתכנית הטלוויזיה 'שיחת ועידה', נולד אריאל שרון חדש. אהוד ברק, האיש שעומד להיות בעוד כמה ימים שר הפנים של מדינת ישראל, פרץ לאולפן רכוב על טנק וירה פגזים על כל מטרה אזרחית שנעה בשטח... לציבור אין ברירה אלא לקבל את גרסת ברק כאמת מוחלטת משום שברק, לפי דבריו, הלך בשדות 35 שנה וירה באנשים ממרחק שרואים בו את הלובן בעיניים...

 "עכשיו הוא אזרח, ואפשר רק לקוות שאחרי כמה שנים שהוא יכהן כשר הפנים לא יתברר שהוא באמת מתכוון לעשות סדר בעיתונות, ולבקש מאיזה שופט שיבדוק מה קורה בה. גם ההצהרה הזו הייתה מצמררת משהו. לאהוד ברק יש שיטה בדוקה להתמודד עם האשמות. כך היה בוועדת החקירה שבדקה את תפקוד צה"ל במערת המכפלה, כך היה אחרי מבצע 'דין וחשבון', וכך בעקבות צאלים. ברק אף פעם לא משיב לטענות נגדו. הוא מטיף, תוקף, מאשים, מחלק ציונים, ובסופו של דבר מצליח לערפל את חושי המאזין במה שדומה יותר לשטיפת מוח... מה שנורא הוא שברק עובר מהצבא לפוליטיקה, ומזמן כבר לא ראינו דוגמה מוחשית כל כך לסכנה הטמונה במסלול הקידום הזה".
 

בוגי יעלון עשה טעות בכך שמיד לאחר התפטרותו פנה למסע תוקפני של דה-לגיטימציה לממשלה ולעומד בראשה. המעניין הוא, שבעוד בכירי צה"ל לשעבר מדברים בשפה של "ערכים", הם נראים אטומים לערכי יסוד של הדמוקרטיה. לא רק שהציבור הישראלי צריך להיות דרוך מפני מתקפות טרור מוסלמיות; עכשיו הוא צריך גם להסתכל אחורה. לראות שאין ירי של כוחותינו על כוחותינו.

יעלון הוא המטרה החלשהוהפגיעה בקבוצת הלשעברים. במקום לרכוש לעצמו מחדש אמינות כמנהיג ביטחוני ולדבר על האויב – דהיינו, הטרור האסלמי, הוא בוחר להתנפל על ההנהגה הנבחרת של היהודים. בכך שוב הוכיח את נחיתותו האינטלקטואלית לעומת הבולטים בהנהגה החדשה. עמדת הנחיתות שלו נחשפה בתמליל הדיון בקבינט על תקיפת המנהרות. התברר ששר בדרג בינוני בממשלה, נפתלי בנט, גילה עליונות אינטלקטואלית על שר הביטחון ששימש כמצביא המערכה. יעלון עזב את תפקידו עם חותמת כישלון.

לברק אין סיכוי לשקם את מעמדו כמנהיג בציבור הישראלי, מלבד אולי במגזר של בוחרי השמאל ומפלגת העבודה. זו לא רק רשימת כישלונותיו האסטרטגיים כראש ממשלה, שקרס בתוך כשנה וחצי; זו גם אישיותו המנהיגותית, כפי שנחשפה לאורך השנים. בעוד הוא מדבר על נתניהו כחלש ופחדן, הוא עצמו בלתי יציב והיפנה עורף לבעלי ברית ולערכי יסוד. הרשימה מוכרת: צד"ל, מדחת יוסף, הלינץ' ברמאללה; והכי חמור, בגדר נזק לדורות: העובדה ששם את ירושלים על שולחן המשא ומתן, היה מוכן לחלוקתה ולוויתורים מרחיקי לכת בהר הבית.

השכנים של ישראל ושותפותיה האסטרטגיות בעולם מעדיפים מנהיג יציב שיודע מה הוא עושה ולא שבשבת ביטחונית מנהיגותית. בנימין נתניהו, נוכח מלחמת ההתשה המשפטית נגדו, הלחצים הבלתי פוסקים מוושינגטון וממקומות אחרים בעולם, נוכח המהומה המסוכנת מעבר לגבול, וגם במערכה הארוכה של 'צוק איתן', הוכיח שהוא קורץ מחומר קשה ואיכותי בהרבה מזה של קבוצת הבכירים לשעבר הסמוכה אל שולחנו של הממסד הביטחוני האמריקני. זהו חזיון משפיל במידה מסוימת, לראות את קבוצת הבכירים הביטחוניים מתנהגים בדרך לא אתית ולא מקצועית. הם אינם מוסיפים כבוד לעצמם כחיילים. הם אינם מוסיפים כבוד לצה"ל, שמעמדו קדוש בעיני האומה. לא נעים לראותם בשקיעתם. האליטה המנהיגותית בישראל של היום צומחת במגזרים אחרים: בעיקר המגזר העסקי, שלפחות ארבעה מנהיגים שצמחו מתוכו – נתניהו, בנט, ניר ברקת ואילת שקד ניחנו בעליונות אינטלקטואלית מקצועית וארגונית על פני יוצאי צה"ל.
 
קבוצת הלשעברים נפלה בשבי פוליטי והצטרפה לשורה הפוסעת לתהום אחרי החלילן מהמלין של השמאל, עמוס שוקן. השלטון הנוכחי של הימין, למרות הקמפיין הנגטיבי הבלתי פוסק, הוא חזק יותר ובטוח בעצמו יותר. ראש הממשלה נתניהו נזקק בעבר לשרי ביטחון שהיו אלופים או רמטכ"לים לשעבר. הוא היה צריך לגיטימציה ותמיכה חלקית של מערכת הביטחון. מינויו של אזרח, אפילו שנוי במחלוקת כמו ליברמן, מעיד על שינוי משמעותי במערך הכוחות בחברה הישראלית. הפעם הניסיון מצד מנהיגים ביטחוניים לערער את אמון הציבור בממשלה הנבחרת - נדון לכישלון. ב-1999 הניסיון הצליח, וברק עלה לשלטון. התוצאה: טרגדיה. היום ההיסטוריה חוזרת – כאופרטה במקרה הטוב, וכפארסה במקרה הגרוע.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

אמנון לורד

עיתונאי. עבד כעורך וכותב בעיתון "חדשות", לאחר מכן עבד כמבקר קולנוע בידיעות תקשורת. משמש כעורך בכיר ב"מקור ראשון". כתב מספר ספרים ביניהם ביוגרפיה פוליטית של אורי אבנרי, 'רצח בין ידידים'. ספרו האחרון: "הדור האבוד" על מלחמת יום הכיפורים.

לכל הטורים של אמנון לורד