את ילדי תימן לא נשיב, לפחות נכיר בנפגעים
עם ציון יום המודעות השלישי לחטיפת ילדי תימן, מזרח ובלקן, יש לנו דרישה פשוטה ובסיסית: הכרה ממסדית בעוול שנעשה. המינימום שנוכל כעת לעשות הוא לאפשר לנפגעי הפרשה לקבל את ההכרה שהם כל כך זקוקים לה. אנחנו חייבים להם את זה
מה יותר מדהים - העובדה שבשנות החמישים נחטפו בישראל כאלף תינוקות מהוריהם, או העובדה שבמשך כמעט שבעים שנה הצליחו להסתיר את הפרשה, ממדיה ופושעיה מעיני הציבור?כמעט בלתי נתפס, ובאמת, בפעם הראשונה ששמעתי על סיפור חטיפת ילדי תימן, הייתי בטוח שמדובר בעוד סיפור קונספירציה מופרך לגמרי, כזה ששומעים רק בסרטים. אבל אז אתה שומע עוד סיפור, ועוד אחד, ולכולם סוף דומה. כאן כבר נדלקה נורה אדומה.
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- השמאל מתפתה לסטוץ רחמים עם אהוד ברק
- בואו נחשמל אישה: הפרסומת שחצתה את הגבול
- שקד לא מבינה שעם החרדים זה רק "קח וקח"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
בכל הסיפורים חוזר דפוס דומה: הורים צעירים, תינוק חולה שלפתע האחות אומרת להורים שהוא נפטר. ממה נפטר? היכן הגופות? לא יודעים. ״לא נורא גברת, את צעירה ותוכלי לעשות עוד ילדים. פשוט תשכחי מזה״.
בצורה הזאת העלימו בשיטתיות מאות, אם לא אלפי ילדים בשנותיה הראשונות של המדינה. כשני שליש מהחטופים היו תינוקות של יוצאי תימן, והשליש הנותר התחלק בין יוצאי עדות המזרח השונים. אחד מכל שמונה תינוקות תימניים באותן שנים - נעלם.
> ח"כ בוקר: "ייתכן שאחי ואחותי הם מחטופי תימן"
אם לנסות ״להבין״ את התפיסה החולנית שאיפשרה את הזוועות האלה, הייתי מנחש שבטח חשבו שלתימנים לא יהיה כל כך אכפת שנעלמים להם ילדים, הרי ״הם עושים הרבה מהם״. וכמובן, בטח חשבו שלהעביר תינוק ממשפחה תימנית למשפחה אשכנזית או אמריקאית, נתפס אפילו כמעשה של חסד שייטיב עימו. בלתי נתפס שאלה היו דפוסי החשיבה של ״האבות המייסדים״ שלנו.
ח"כ בוקר: "הפצע נפתח"
כיום ברור לנו, שהיעלמות של מאות תינוקות התאפשרה בזכות תכנון קפדני ושיתוף פעולה הדוק בין גורמים רבים - ממסדיים ואזרחיים. לא יתכן אחרת.
ממדי הפרשה החלו להיחשף ביתר שאת כאשר 17 שנה לאחר היעלמות התינוקות, החלו המשפחות לקבל צווי גיוס לצבא עבור אותם ילדים שלכאורה נפטרו. איפול כבד הוטל על הפרשה במשך כל השנים, כדי למנוע מהמשפחות להבין מה עלה בגורל הילדים, וכך אפילו לאחר לא פחות מארבע ועדות החקירה שהוקמו, המדינה לא הכירה אפילו במקרה חטיפה אחד.
הגדילה ועשתה ועדת החקירה האחרונה, כאשר הטילה סודיות מוחלטת על המסמכים והפרוטוקולים שלה למשך 70 שנה. נשאלת כמובן השאלה - אם אמנם שום דבר לא קרה, והכל פרי הדמיון המפותח של התימנים, מה יש להסתיר כיום בשנת 2016?
בחודשים האחרונים נראה כי הפרשה חוזרת לכותרות ומקבלת את המקום הראוי לה. הדבר קורה בין היתר תודות לפעילות הסיזיפית של צעירים ששמעו את הסיפורים והעדויות ממקור ראשון בתוך המשפחה, והחליטו לעשות מעשה ולהמשיך את המאבק בן עשרות השנים.
צעירים אלה התאגדו תחת השם ״עמר”ם״- עמותת רוח המזרח, והיום הם מציינים זו השנה השלישית את יום המודעות לפרשת חטיפת ילדי תימן, מזרח ובלקן. החבורה של ״עמר״ם״ הצליחה לאחרונה להקים בכוחות משותפים מאגר עדויות אינטרנטי ובו מאות עדויות של משפחות שילדיהם נחטפו.
כחלק מהמאבק, הועלתה הדרישה, בין היתר על ידי חברת הכנסת נורית קורן, להסיר את החיסיון שחל על החומרים והעדויות הקשורים בפרשה לעיון המשפחות והציבור כולו. הפניה הגיעה לפתחו של ראש הממשלה, שמינה את השר צחי הנגבי לעיין בחומרים ולהגיע להחלטה.
ועם זאת, הפעילים מתעקשים לא לחכות להכרה הממסדית ולכן ייסדו את יום המודעות המצוין היום, כאירוע ציבורי וחברתי בלתי רשמי שמציף את הנושא לסדר היום ומעניק למשפחות את הבמה להעיד את שקרה.
הדרישה היא פשוטה ובסיסית: הכרה בעוול שנעשה. את הילדים ואת שנעשה אין להשיב. המינימום שנוכל כעת לעשות הוא לאפשר לנפגעי הפרשה לקבל את ההכרה שהם כל כך זקוקים לה. אנחנו חייבים להם את זה.
הכותב הוא עו"ד ומייסד תנועת "תור הזהב"
אקו"ם