עסק הביש: הכול נופל על בן גוריון
מרכז הכובד של המסמכים שפורסמו היום בנוגע ל"עסק הביש" נמצא בהתרחשויות הפוליטיות ב-1960. החידוש הוא שמתברר שראש אמ"ן בזמן ההסתבכות, אל"מ גיבלי, תבע הקמת ועדת חקירה משפטית לבירור שאלת "מי נתן את ההוראה"
בסיבוב הקודם של ההתפרצות העונתית של "פרשת לבון" ו"עסק הביש", דיברתי עם הסופר אריה קרישק, מחבר הביוגרפיה הגנוזה על בנימין גיבלי, והוא הגדיר את עסק הביש ועוללותיו כ"אם כל הפרשות הביטחוניות בתולדות המדינה". אודים עשנים אחרונים מפרשת הרפז-אשכנזי עוד הוציאו עשן, וקרישק גלגל את כל הפרשיות יחד בלאפה רחבה עם קצת חומוס בפנים: "טול דמות אפילה, ערבב קצונה בכירה, הכנס פנימה מבצע כושל, וגלגל במדרון".לעוד טורים בערוץ הדעות:
- הייאוש של השמאל הפך להיפראקטיביות דמגוגית
- הבדלנים טועים: פרישה תחמיר את מצבה של בריטניה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
היום, עוד לפני שמנסים לפענח את הטקסטים הבודדים שנחשפים כאילו מחוץ לכל הקשר, צריך להסביר מיהו מי. הדמויות העיקריות שנזכרות במסמכים, ואחת מהן רק בצורה אגבית מאוד, הן בנימין גיבלי שהיה ראש אמ"ן כאשר התפוצצה הפרשה ביולי 1954; פנחס לבון, שר הביטחון האזרח באותה שנה גורלית; ומי שמוזכר במכתב של הרמטכ"ל רא"ל חיים לסקוב, רס"ן (אברי) זיידנברג (אלעד). גיבלי כונה בשפת הסתרים העתונאית "הקצין הבכיר", אברי אלעד "האדם השלישי".
הרמטכ''ל משה דיין בשובו לארץ. משמאלו שר הביטחון לבון
צילום: אסף קוטין, מערכת במחנה. ארכיון צה''ל במשרד הביטחון
הפרשה היא לא סתם ערבוב של קצונה בכירה ו"דמויות אפילות"; זו ההתנגשות המיתולוגית הראשונה בין דרג מדיני לדרג צבאי במדינה. מרכז הכובד של המסמכים שפורסמו היום (ה') אלו ההתרחשויות הפוליטיות בעיקרן של הפרשה ב-1960. עכשיו מי שהכול נופל עליו זהו ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון. החידוש, לטעמי, הוא שמתברר שאל"מ גיבלי תבע הקמת ועדת חקירה משפטית לבירור שאלת "מי נתן את ההוראה".
מהמסמכים עולה, שבן גוריון שהיה בעימות קשה עם פנחס לבון, היה גם מסויג מאוד בלשון המעטה מ"הקצין הבכיר" הוא בנימין גיבלי. כשפרצה פרשת לבון, בן גוריון כבר יודע שגיבלי על פי הגדרת השופט חיים כהן הדיח את אברי אלעד לעדות שקר, ואף היה מעורב בזיופי מסמכים. בקיץ 1958 לחץ גיבלי לקבל דרגת אלוף כמפקד פיקוד מרכז. הרמטכ"ל החדש רא"ל חיים לסקוב דוחה את בקשתו ואומר לו, ש"שר הביטחון היה שמח אילו שמך לא היה משתרבב לחקירה של אלעד".
מתברר שלמרות שמדובר היה בעימות קלאסי בין שר הביטחון לשעבר לבון, "דמות אפילה", פוליטית, לבין קצין בכיר, הקצונה בצה"ל לא סגרה שורות אוטומטית סביב גיבלי. "לאל"מ גיבלי שם רע בצה"ל וכל עוד לא ינוקה שמו על ידי עובדות ועבודה יעמוד הדבר כמכשול בדרכו בעליה בדרגה", כתב לסקוב לשר הביטחון ורה"מ בן גוריון.
מימין לשמאל: סגן הרמטכ''ל, משה דיין, פנחס לבון ושמעון פרס
צילום: אסף קוטין, מערכת במחנה. באדיבות ארכיון צה''ל במשרד הביטחון
יש אפשרות לפרש את התביעה של גיבלי למנות ועדת חקירה לסוגיית "מי נתן" כניסיון להסיט את הנושא מהעבירות הפליליות שבהן נחשד; ההדחה והזיוף. החוקר הבולט של הפרשה, שבתי טבת המנוח, טען שכל שאלת "מי נתן" פחות חשובה מהנושא המהותי של סוג הפעולה שבוצעה על ידי ישראל במצרים.
את הרקע המדיני ביטחוני אפשר להבין מהסקירה של הרמטכ"ל ב-1954 רא"ל משה דיין במסגרת דיון במטכ"ל ב-1 בנובמבר 54': "כאשר התחיל להתממש פינוי הסואץ (פינוי הבסיסים הבריטים מתעלת סואץ) והדבר הטריד את החוגים האחרים (הדרג המדיני?), ובעניין זה הייתה גם יוזמה מצד ראש אמ"ן שהביא לפנינו תזכיר לפעולות שהוא מציע לנקוט בהם כדי לשבש את פינוי הסואץ, לא הייתה עניין 131 או התכניות כגון עניין (הספינה) 'בת גלים'. אני הסתייגתי מהתזכיר אני רק רוצה להזכיר שבעיית שיבוש פינוי הסואץ הייתה קיימת. כאשר חזרתי מארצות הברית מצאתי שהיחידה (131) הופעלה. וגם אלוף אבידר שמילא את מקומי לא נשאל על הפעלתה של היחידה הזאת. זו הייתה הוראה משר הביטחון לראש אמ"ן".
דיין נשמע כמי שמבין שהעניין ייחקר וקובע לפרוטוקול שהוא התנגד לפעולות החבלה בקהיר ואלכסנדריה. בכך הרשיע את גיבלי. אך נתן לו תמיכה באשר לשאלת "מי נתן את ההוראה". בכל מקרה, במכתביו לבן גוריון ולרמטכ"ל בנוגע לוועדת חקירה ובנוגע לפרישתו בסופו של דבר מצה"ל, חתם גיבלי באמירה שיהיה נאמן לערכי מערכת הביטחון ואף לערכי ההגנה. זה נשמע כקבלת הדין, אבל בהדגישו את הסבל שנגרם למשפחתו והדאגה לעתידה, נראה שהופעל כאן קלף סחטנות כלפי הדרג המדיני. ואכן, בן גוריון גלה למדבר תרתי משמע כעבור שנתיים וחצי, ואילו גיבלי סודר היטב בחברות הגדולות שהמפלגה חלשה עליהן באותה עת, והפך לאחת הדמויות המצליחות והמוכרות בחברה הגבוהה. אך משך שנים רבות לא דיבר על הפרשה, וכאשר דיבר בשנים האחרונות לחייו, לא חידש דבר.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם