הכחשת פרשת חטופי תימן: הגיע הזמן לתקן המחדל
פרשת ילדי תימן והטיוח שלה הם הכתם השחור ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל. אסור לנו להחליף את הנאמנות הטבעית למדינה בהגנה אוטומטית על פשעי הממסד. פתיחת המסמכים גם כדי להבין מה היה הרקע הפסיכולוגי והחברתי שאפשר לטירוף הזה להתרחש פה
לעולם בביתי פתוחה הדלת/ אולי מאי־שם ישוב ילדי/ בביתי לעולם פתוחה הדלת/ כל עוד לב אם פועם רועם/ ...עמי, הלא תאמר לא שווא קרבנם/ כי ילדי תימן הם גדוד נעדרים/ מקרבות הגאולה בחזית האוהלים/ כרון ארד, כנעדרי סולטן יעקוב/ גם הם היו נדבך בבניין החומה" (טוביה סולמי)בשבועות האחרונים פיתחתי התמכרות קלה לחומרים הללו (הזמינים לכל דורש): סדרת כתבות ארכיון איכותית שפרסם עיתון 'הארץ' וזמינה באתר האינטרנט, אינספור קטעי עיתונות מהעבר שפזורים ברחבי הרשת, כתבות וראיונות של חוקרים עצמאיים כמו שלומי חתוכה ועוד. האמת היא שקשה לשלוט בלחץ הדם כשנחשפים לטקסטים הללו. לא מומלץ לבעלי לב חלש ולנשים בהיריון.
עוד כותרות ב-nrg:
- "איסור על ח"כים לעתור לבג"ץ - דיקטטורה"
- "שולה במקום פריפריה? הנצחת הקיפוח והריחוק"
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
לא יהיה מופרז לקבוע שעם כל החומרה שבאירועים אלימים ומזעזעים כמו הפגזת אלטלנה ופינוי עמונה, הכתם השחור ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל הוא פרשת ילדי תימן החטופים. תעשיית שוד אנושי שלמה שהתפתחה כאן מתחת לאף בראשית שנות החמישים: הממסד גנב, טבח ומכר, ולא רק מילט עצמו מתשלומי ארבעה וחמישה, אלא אף את הגזלה לא השיב ואת האחריות לא נטל.
אף שמדובר בפשע בסדר גודל היסטורי של מפא"י - האשכנזים-לבנים-חילונים ששלטו במדינה - על קשר השתיקה שמרו מכל משמר גם ממשלות הימין. ברמה הפסיכולוגית אפשר להבין את זה: כשאנו רואים איך האנטישמיות החדשה לובשת מסכה מתעתעת ומתחפשת לביקורת לגיטימית על מדינת ישראל - האינסטינקט שלנו הוא להגן בכל מחיר על הממלכה. מחר נקרא בבתי הכנסת על חטא המרגלים שהוציאו את דיבת הארץ רעה, והחיווט המוחי שלנו מתוכנת לצעוק בתגובה 'טובה הארץ מאוד מאוד', תוך יצירת זיהוי מסוכן בין הארץ המובטחת למערכות השלטון.
זוהי כמובן טעות חמורה שמובילה לכשל הימני הנפוץ: גלישה מלאומיות ללאומנות ומפטריוטיזם לפשיזם. זוהי הממלכתיות הפסולה שהופכת למפלטו האחרון של הנבל. זה ודאי לא יהודי, כי נביאי ישראל לדורותיהם התעקשו שלא להפוך את קדושת האדמה למייק-אפ המכסה על פשעי האדם. הם לא נמנעו מלבקר מנהיגות שסרחה במילים קשות כמו 'שרייך סוררים וחברי גנבים, כולו אוהב שוחד ורודף שלמונים', לא חששו מפגיעה ב'חוסן לאומי' מדומיין, והזהירו כי החורבן הוא אופציה לגיטימית לחברה שאיבדה את זכות הקיום המוסרי.
גם הרב קוק שדיבר בערגה על "מדינתנו, מדינת ישראל, יסוד כיסא ה' בעולם... היא היותר עליונה בסולם האושר", ידע לעשות את ההבחנה הברורה בין הרעיון האוטופי המופשט לאתגרים של המימוש במציאות.
במשך שנים נפל קול המשפחות על אוזניים ערלות. תופעות-קצה כמו התבצרות הרב עוזי משולם ותלמידיו שנפתרה רק במעורבות אלימה של הימ"מ, רק סייעו למתג את המחאה כהזויה ולהשתיק את הקולות.
לכן הצהרתו של ראש הממשלה השבוע בעקבות הדיון בוועדת חוקה, שלפיה מנוי וגמור עמו להוביל להחלטת ממשלה על פתיחת הפרוטוקולים של ועדות החקירה (החסויים עד שנת 2071!) היא התחלה של תיקון היסטורי גדול. למרות מאמצי הטיוח של שלוש ועדות החקירה שהוקמו עד כה, אי אפשר להתעלם מהמספר העצום של העדויות המרשיעות.
"רופאים בבתי חולים העבירו ילדים לאימוץ ישירות מבית חולים בדרך שלא מקובלת ומבלי שגורמי האימוץ החוקיים יהיו מעורבים", העידה חנה גיבורי, פקידת הסעד הראשית בשנים 1954-1948 והממונה על אימוץ ילדים במחוז הצפון. "אחוז לא קטן של ילדים מתקבלים לאימוץ היישר מבית החולים, ישר מבית היולדות. לעתים זה נעשה באמצעים פסולים, בצורה הגובלת במסחר", קבע ח"כ בן-ציון הראל בדיון בכנסת בשנת 1959.
הצהרת נתניהו - התחלה של תיקון היסטורי גדול
ד"ר ליכטיג, שהיה מנהל המחלקה לבתי חולים במשרד הבריאות, שלח למנהלי בתי חולים מכתב תחת הכותרת
"החזרת ילדים חולים שנתקבלו מן המחנות", ובו כתב: "קרו מקרים שילדים עזבו את בתי החולים מבלי שהגיעו חזרה להוריהם. כנראה נמצאו אנשים זריזים שהיו מעוניינים לאמץ ילדים. ההורים השכולים חיפשו את ילדיהם ואינם, ואין צורך להסביר ולהדגיש שעלינו לעשות את כל המאמצים למנוע הישנות מקרים כאלה. הנהלת המחנה תהיה אחראית להחזר הילדים להוריהם, מאחר שהיא גם אחראית לשליחתם לבתי החולים".
אפילו בית המשפט העליון עצם עיניו מול העוול, כפי שעולה מדברים שכתב השופט שלמה זלמן חשין בפסק דין משנת 1955: "למרבה המבוכה ניתנים צווי אימוץ וצווי אפוטרופסות שבוע שבוע ויום יום, בדרך של פיקציה, בדרך של עיקוף והערמה, בדרך של היקש-לא-היקש ובדרך של פירושים דחוקים, פלפול ואשליה... אפילו משרדי הרבנות החלו לתת צווי אימוץ".
במקום אחר כתב חשין: "בהעדר חוק מיוחד אשר יסדיר את ענייני האימוץ, יכוון אותם באפיקים רצויים ויקבע עונשים לעבריינים, הפכו עניינים אלה להיות שדה הפקר, וכל הרוצה לעסוק בהם בא ועוסק, בלי שייתבע למשפט ובלי שתהא עליו אימת דין ודיין".
נציג גנזך המדינה דיבר השבוע בכנסת על מיליון מסמכים ואלף ימי עבודה שיידרשו כדי להשחיר את השמות במסמכים על מנת למנוע פגיעה בפרטיות. ברור שלצד הסיפורים המוכרים, הגנזך מחזיק בתיבת פנדורה ענקית. החשיבות של פתיחת המסמכים היא לא רק כדי למצות את הדין עם העבריינים שנותרו בחיים. בעיניי זה הרבה פחות מעניין משאלה גדולה וחשובה הרבה יותר: מה היה הרקע הפסיכולוגי, החברתי והמנטלי שאפשר לטירוף הזה להתרחש פה?
המפעל האפל הזה כלל לא רק קברניטים שהגו את הרעיון - לחטוף תינוקות ממשפחות של עולים מתימן ומתפוצות מזרחיות אחרות ולמסור אותם לאימוץ למשפחות אשכנזיות - אלא גם מספר עצום של רופאים, אחיות, פקידי סעד, נהגי אמבולנס ושותפים נוספים שהיו מעורבים.
אנשי חסד שעוסקים יום-יום בהצלת חיים, מצאו עצמם גונבים באופן שיטתי תינוקות מחיק אימותיהם. אפשר להעריך שרובם האמינו באמת ובתמים שהם עושים מעשה נאצל: מביאים את האור אל בני החושך, גואלים את השחור מאפלתו דרך הטמעתו בלבן.
לצד הרעיון ההיסטורי הגדול של שיבת ציון וגאולה בידי אדם, לא מעט מקברניטי הציונות הביאו איתם ממזרח אירופה גם אידיאולוגיות זרות אחרות שהפכו פה למין תמהיל קטלני של מרקסיזם וקולוניאליזם. אתוס ה'עולם ישן עדי יסוד נחרימה' הוביל את מפא"י לחוסר יכולת לקלוט, כתרבות, את כל מה שהיה שונה ממנה. מנהיגי המדינה הצעירה באמת האמינו שהמרוקאים ירדו מהעצים ושהתימנים הם תת-אדם. הדתיות המסורתית עם החי"ת והעי"ן לא באה טוב בעין לפלמ"חניקים שרקדו הורה סביב המדורה.
צריך לזכור ששלילת האחר התחילה בשלילה העצמית, שהתבטאה בהתפקרות הגדולה של חלוצי העלייה השנייה והשלישית. המחיקה התרבותית העצמית של החלוצים היא שהובילה מאוחר יותר למחיקה של תרבות עדות המזרח. אותו הוריקן שעשה שמות בקיבוצים הוא שפגע במעברות, והסיפור של חטיפת הילדים הוא רק תופעת אקסטרים מוקצנת בשוליים שלו.
מדינת ישראל עברה מאז כברת דרך עצומה, ברוך ה'. אבל לפעמים יש לנו תזכורות קטנות לכך שהנגע עוד פה. כמו למשל כשהמשרד לשירותי דת החליט השבוע שלא להאריך את כהונתו של הרב הראשי של יהדות אתיופיה, הרב יוסף הדנה, כפי שחשף השבוע אוריה אלקיים בגל"צ. העילה: חיסול חשבונות עקב מאבקו בגזענות של הרב בנימין אטיאס מפתח-תקווה, המסרב לרשום לנישואין יוצאי אתיופיה ללא אישור גיור מכיוון שמבחינתו הם לא יהודים. מבחינה הלכתית יהדותם הוכרה מזמן על ידי הרבנות הראשית, וקשה להשתחרר מהתחושה שההשפלה הגזענית הזו לקהילה שלמה היא רק בגלל צבע עורה.
צריך לברך את הרב הראשי דוד לאו על התגייסותו המהירה לתיקון העוול נגד הרב הדנה. ובכל זאת, חשיפת הפרוטוקולים קשורה בעקיפין גם לזה. כי בשביל תיקון חברתי ממשי לפעמים אין ברירה אלא לחטט בפצע ולחטא את הזיהום מהשורש.
אקו"ם