הלל הייתה יכולה לכבוש את העולם
אני זוכרת אותה כשהייתה בת שלוש - ילדה של חודש טבת שעומדת במסיבת חנוכה בין עשרים ילדים אחרים, כל אחד הוא נר קטן והלל מוארת מעל ומעבר
זאת לא הייתה רק ההלוויה של הלל יפה אריאל - זה היה מסע של אמהות שדורשות תשובה, מסע של משפחות שמתחילות את החופש הגדול בכל מקום שהן, של אנשים שמודים על הזכות לגדל ילדים בעיר האבות ובארץ הבנים, ומתרגשים לקראת החופש הגדול שהתחיל בניחוח של הבטחה מתוקה והתחלף מהר בריח של דם.
חברון ראתה שיירות רבות כאלה. בית העלמין העתיק מכיל מספר בלתי נתפס של דיירים צעירים, של חיים קצרים שנגמרו בנסיבות שאנחנו לא מוכנים למחול עליהן, שקידשו את המוות אבל בדרך אבסורדית העמיקו את האחיזה שלנו בחיים.
הוריה של הלל שנרצחה בפיגוע
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- אסתי נטמנה וכולנו הפכנו לסגנים של אלוהים
- הבגידה של דאעש, בן הטיפוחים של טורקיה
- עונת המלפפונים: כך הפכתי למתנחלת אלימה
-כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
הלל ואמה לפני שנה. ''מה כבר יש לנו לעשות? לא לנעול את הדלת, לא להתחבא. לחיות''.
צילום: אדם פרופ
אברהם ידידיה נחשון נפטר בקיץ 1975, ואמו נלחמה על המקום שלו בבית העלמין בחברון. הוא קידם את פניהם של רבים אחרים שמצאו מנוחה אחרונה, אבל כל כך לא נכונה - תינוקות, ילדים, חיילים, אמהות ואבות שוכנים בתל חברון, לצד טבוחי תרפ"ט ונכבדי הקהילה מהדורות שעברו. הרצח של הלל אולי לא יחזיק מעמד יותר מיממה בכותרות הראשיות, אבל בלוח ההורי שלנו הוא יהיה צרוב עד מוות. כי נדמה שראינו הכול, אך מותה של הלל בכל זאת חדש בשבילנו.
כל הילדים חשובים להוריהם כבנים יחידים וכל הבנות מושלמות לאמותיהן בכל יום מחדש, אבל הלל יכולה הייתה לכבוש את העולם. אני זוכרת אותה בת שלוש - ילדה של חודש טבת שעומדת במסיבת חנוכה בין עשרים ילדים אחרים, כל אחד הוא נר קטן והלל מוארת מעל ומעבר. בגן-מכינה תפסה את הקריאה במהירות האור שלה, ומאז אי אפשר היה לתפוס אותה בלי ספר.
הריקוד האחרון של הלל. ''כמה יופי, כמה כישרון וכמה חוכמה''.
צילום: עמיחי מעטוף
כמה יופי, כמה כישרון וכמה חוכמה. מלכת הכיתה הענווה. ילדה בת 13.5 שמופיעה במרכז למצוינות בירושלים עם להקת בלרינות, וכשהיא נחה לקראת האתגר הבא היא משלמת את מחיר האין אונים הלאומי.
נביא זעם לא היה בוחר סוף סמלי יותר לשבוע המטורף שעבר עלינו. התחלנו בפיצוי למחבלים, המשכנו בוויתור על גופות, סיימנו בתל רומיידה. אבל אסור שזה יהיה הסוף.
אמא של הלל הפכה את העולם והרכיבה אותו מחדש כדי להביא אליו ילדות. עכשיו היא תמשיך להחזיק אותו בשביל שירה וכנה, ובשביל כל האמהות האחרות שנושאות אליה עיניים כדי לדעת שהחיים כאן לא לשווא. אמהות בקיץ, בכל מקום שהן.
מה כבר יש לנו לעשות? לא לנעול את הדלת, לא להתחבא. לחיות.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם