אלי ויזל, האיש שחי בין העולמות
"אני לא מנהיג, ואני לא רוצה להיות מנהיג של אף קהילה, בטח שלא היהודית" אמר לפני כמה שנים ויזל, האיש שעיצב במידה רבה את מה שאנחנו יודעים על השואה. וזו אולי התמצית שלו; איש גדול, יש שיגידו ענק, אך צנוע, נטול פוזות ובלי רצון להיות באור הזרקורים
הוא עמד שם שפוף, בקצה בית הכנסת, ולא היינו בטוחים שזה אכן הוא. התקרבנו עוד קצת, וראינו איש מבוגר, עטוף בטלית, מתפלל בדביקות. 'האם זהו אלי ויזל?' שאלנו את עצמנו, במהלך שהות במנהטן לפני מספר שנים. השם שהיה רקום על תיק הטלית לא השאיר מקום לספק "אלי" או שמא "אליעזר ויזל" היה כתוב שם. זה הוא. האיש והאגדה. האיש שעיצב לנו את כל מה שאנחנו יודעים כיום על השואה. ששרד את הזוועות, זכה בפרס נובל לשלום, כתב עשרות רבות של ספרים, וזכה לכבוד מלכים ברחבי העולם.לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- התגובה לגל הטרור - מופת של חוסר אונים
- הטורקים לא מתרגשים, לא מהפיגוע ולא מההסכם
- הלל הייתה יכולה לכבוש את העולם
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
חתן פרס נובל לשלום, אלי ויזל, הלך לעולמו:
הופתעתי, הרי תמיד התייחסו לויזל ז"ל כאחד שהפסיק להאמין באלוהים בעקבות זוועות השואה, אז איבד את הוריו ואת חלק ממשפחתו במחנות ההשמדה. לא היה ברור לי כמה שנים הוא מתפלל בקביעות בבית הכנסת, אך מכרים שמתפללים במקום בשנים האחרונות מספרים כי היה מגיע לתפילה מידי שבת וחג.
אלי וזיל. ''לא ראה עצמו ככוכב''.
צילום: AP
בבית הכנסת 5th Avenue Synagogue, או בשמו העברי, קהילת "עטרת צבי", לא מתרגשים ממתפללים מפורסמים; בין חברי הקהילה ניתן למצוא את איוונקה טראמפ ובעלה ג'ראד קושנר, ואף את הקומיקאית היהודייה ג'ואן ריברס.
אך ויזל לא ראה עצמו בחיים ככוכב. הוא היה הראשון שהגיע לתפילה ועזב מיד עם סיומה. לא ניהל שיחות עם שאר המתפללים, ולא נשאר לקידוש המושקע שנערך שם מידי שבוע. "הוא מאוד קנאי לפרטיות שלו" סיפר לי אחד ממתפללי בית הכנסת הוותיקים; "הוא מגיע כל שבת וחג שהוא נמצא בניו יורק, כבר כמה וכמה שנים". אך בחצי השנה האחרונה, הם מספרים, ויזל חדל מלהגיע.
אחד מהמפגשים שלי איתו במקום היה בשנת 2014, אז הציע ראש הממשלה בנימין נתניהו שויזל ישמש כנשיאה של מדינת ישראל - וזו לא הייתה הפעם הראשונה ששמו עלה כמועמד לתפקיד. ויזל עצמו דחה את הבקשה.
כאשר שאלנו אותו, ימים ספורים לאחר ההכרזה על הנושא, אם נוכל לשוחח איתו ולראיינו עם יציאת השבת השיב "אני איש פשוט, על מה כבר יש לדבר?" כאשר הזכרנו לו שכיכב במהדורות החדשות בישראל במהלך אותו השבוע ביטל את הדבר בנימוס, והפנה אותנו למשרדי הקרן שעל שמו, בחייו. אכן פניתי לקרן, ובמשך השנים האחרונות ניסיתי לראיין אותו בכל צורה שהיא, אך הוא סירב להתראיין בשנים אלה, והבקשה לראיון כעת נגוזה עם פטירתו.
ויזל במחנה בוכנוולד. ''תמיד רצה לדעת עוד, בחיים לא חשב שכל האמת אצלו''.
במהלך אחד מהראיונות האחרונים שקיים, שצפוי להתפרסם בימים הקרובים, אמר ויזל בענווה לעורך עיתון האלגמיינר היהודי-אמריקני דוד איפיון, שהציג אותו כמנהיג יהודי ותיק "אני לא מנהיג, ואני לא רוצה להיות מנהיג של אף קהילה, בטח שלא היהודית". איפיון, שאף מתפלל איתו באותו בית כנסת מספר כי זה התמצית של ויזל; איש גדול, יש שיגידו ענק, אך הכי צנוע, בלי פוזות, ובלי רצון להיות באור הזרקורים.
אנשים שביקרו אותו במשרדו סיפרו כי תמיד היה באמצע קריאה של ספר ושמשרדו הינו מלא בספרים. "הוא תמיד היה קורא" אמר לי אחד מחבריו, "תמיד רצה לדעת עוד, בחיים לא חשב שכל האמת אצלו".
ייתכן מאוד ובשנותיו האחרונות חזר למקורותיו, הרי הוא גדל למשפחה חרדית, למד בישיבות, אך במקביל, מכריו מספרים כי "למרות שהיה כל חייו איש מאמין, הוא לא היה מקיים תורה ומצוות". יו"ר יד ושם אבנר שלו אמר היום באחד מראיונותיו כי ויזל היה "חי בין העולמות" וכי "בעקבות השואה הלך והתרחק" מהדת.
אך אולי כדי להבין את עמדתו של ויזל לתפילה צריך להקשיב רגע לכמה דברים שאמר בחייו: "אלוהים לא זקוק לתפילות האלו. אנחנו זקוקים להן, כל אחד בשבילו. אצלי זה דבר מאוד, מאוד חשוב". בהזדמנות אחרת הוסיף "אני לא עושה את זה כדי לקבל משהו" אמר על התפילה, "זה מגדיר את עצמי בעיניי, מי אני".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם