קיץ שחור בארה"ב: אומה במתח שעשוי להתפרץ בכל רגע
החברה האמריקאית מנסה לקבור את השד הגזעי, אך בקיץ 2016 הוא מתפרץ ביתר שאת. מערכת בחירות מתוחה במיוחד, ושמונה שנות אובמה שלא שיפרו את מצב השחורים, אינן מסייעות להרגעת השטח
רצף האירועים שהתרחשו בארה"ב בשבוע האחרון, ממקד שוב את הזרקור לעבר היחסים הטעונים בין שחורים ללבנים במדינה. שוב שחורים נהרגים על-ידי שוטרים, הפעם בלואיזיאנה ובמינסוטה, ומצד שני חמישה שוטרים לבנים שנרצחים בדאלאס, טקסס. שורשי ההיסטוריה הבין גזעית בארה"ב, שהתבססה על אפליה ועבדות, מסרבים להיעקר לחלוטין, למרות הניסיונות לשרשם מצד כל מי שאינו שייך לשולי שוליה הימניים של החברה האמריקאית.עוד כותרות ב-nrg:
גל"צ השעתה את גידי אורשר בשל הפוסט הגזעני
מרוקו: זוג יהודים נרצחו באכזריות, הגופות בותרו
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
ברק אובמה על היורה מדאלאס
שחורים הם אזרחים שווים לחלוטין כבר כמה עשורים בארה"ב, ובאזורים הליברליים ישנה לפחות מראית עין של אחווה ורעות בין שחורים ללבנים. אבל מחוץ לאור הזרקורים של הוליווד והתמונה האידילית המצטיירת למהלכים ברחובות מנהטן, המספרים מדברים אחרת והסטטיסטיקה לא משקרת: אחוז המובטלים מקרב השחורים בארה"ב כפול מזה של הלבנים; אחד מכל עשרה גברים אפרו-אמריקאים בגילאי 30-34 נמצא בכלא. בקרב הלבנים הנתון הזה נמוך פי שישה - רק אחד מתוך 61; שחורים מקבלים עונש כבד ב-20% מגברים לבנים על עבירות זהות.
המתיחות על רקע גזעי עולה לפני השטח אחת לכמה שנים. מפגינים במינסוטה
צילום: AFP
הסטטיסטיקה לא משקרת. תומכי תנועת ''חיי שחורים נחשבים'' מפגינים בסן פרנסיסקו
צילום: AP
זוהי אינה ההתפרצות האלימה הראשונה של מהומות גזעיות בארה"ב. המתיחות על רקע כאוב זה עולה לפני השטח אחת לכמה שנים, בדרך כלל בעקבות מקרים מצולמים ומתועדים היטב של אלימות מצד כוחות הביטחון כלפי צעירים שחורים, והיא גם גוועת במחזוריות די מסודרת. אך העניין הפעם עשוי להיות שונה, מכיוון שמדובר בקיץ אמריקאי חם ומתוח, שכולו עומד בצל מערכת בחירות מתוחה ומשונה, שרבים לא יודעים להעריך את תוצאותיה.
הקהילה השחורה נתונה במלכוד. מצד אחד, היא מצביעה באופן מסורתי למפלגה הדמוקרטית באחוזים גבוהים ביותר. מצד שני, כמעט שמונה שנות אובמה – הנשיא השחור הראשון בבית הלבן – לא הביאו לשיפור במצב הקהילה כהוא זה. יש הטוענים כי אובמה אף הרע את המצב, בכך שהוא מתייחס באופן אינסטרומנטלי לאירועים שבהם נהרגים שחורים, ולעתים ניתן להבין מבחירת מילותיו ומטון דיבורו שיותר משהוא רואה הכרח לשנות את היחס לשחורים, הוא רואה צורך לשנות את יחס השחורים לעצמם וכלפי השלטון.
אחוז התמיכה האפסי חושף את עומק הקרע בין שחורים ללבנים. דונלד טראמפ
צילום: AP
חלק לא קטן מהאוכלוסייה השחורה בארה"ב, אם כן, מתוסכלת משמונה שנות אובמה, שהתחילו בתקוות גדולות ועומדות להסתיים במפח נפש. אלא שכאן מגיע המלכוד. בארה"ב ישנן כידוע שתי אפשרויות בבחירות לנשיאות – להצביע למועמד הדמוקרטי או הרפובליקני – ודונלד טראמפ הוא לא ממש אופציית הצבעה לשחורים, לפחות כרגע. סקר שהתפרסם לפני כשבוע העניק לטראמפ אחוז אחד בודד בלבד מקרב קולות השחורים. זהו נתון מדהים, שאולי גם בעצמו חושף את עומק הקרע בין שחורים ללבנים מתחת לפני השטח באמריקה. משפחת קלינטון דווקא נתפסת כחיובית בקרב הקהילה השחורה, הרבה בגלל היחסים הטובים שרקם איתה ביל קלינטון בשמונה שנות נשיאותו, אבל מפח הנפש מכשלונו של הנשיא השחור הראשון לא יוכל להשתקם כשמחליפתו היא בת אצולה לבנה.
אי אפשר להאשים את אובמה ברצף האירועים הטרגי האחרון, שיחד עם הטבח באורלנדו יוצר תחושה של אומה הנמצאת בתחושת חרדה. אבל אי הצלחתו של אובמה להיטיב די הצורך עם האוכלוסייה השחורה בארה"ב, זו שמרגישה ששלחה את אחד מבניה לפוזיציה החשובה בעולם והבן חוזר ממנה בלי הישגים של ממש, מטעינה כל אירוע על רקע גזעי בעוד קצת זעם. בעוד קצת חוסר אונים. אובמה כבר בשלהי כהונתו. לא משנה מי ייבחר או תיבחר להחליף אותו בנובמבר הקרוב, נושא היחסים בין שחורים ללבנים בארה"ב יהיה חייב להיות בראש מעייניו. כשמרטין לותר קינג ג'וניור הצהיר "יש לי חלום" באוגוסט 1963, הוא בטח לא חלם על קיץ 2016.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם