בשם המאבק המזרחי רגב מכשירה אפילו את אייל גולן
רגב שכרגע עסוקה במלחמה חשובה, באמת, בלי טיפת ציניות, מוכנה לנהל אותה ולשכוח מערכים אחרים, לא פחות חשובים. אז כפיים לשרה, הודות לה - מסע חזרתו של גולן לקונצנזוס הושלם
זהו. מסע חזרתו למיינסטרים של אייל גולן - הושלם. אחרי שלשורותיו של צבא האמת של אייל גולן התגייסו כלי תקשורת מהשורה הראשונה, קיבל הזמר ה"מוסרי" (כפי שהעיד על עצמו) חותמת כשרות של שרת התרבות שלנו. ובכן, כבר לא כפיים למירי רגב.לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- ההשכלה לא רשומה בטאבו על שם האשכנזים
- הטכנולוגיה שהפכה אותנו לזומבים תציל אותנו מעצמנו?
- "הניצחון האלוהי" של לבנון והאשליות של נסראללה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
הרבה מילים אפשר להשחית על הדיון האם מתאים או לא ששרת תרבות תקדם תכניות ריאליטי, אבל זה לא העניין. עם יד על הלב, האם היה מפריע לי שרגב הייתה מקדמת תכנית של פאר טסי או את הסינגל החדש של איב אנד ליר? יכול להיות שלא הייתי אוהבת את זה, אבל למי אכפת. לא הייתי כותבת את הטור הזה.
מירי רגב בשירות אייל גולן:
אם נישאר ברמה הזו של הדיון נחמיץ את הנקודה, כי השאלה הרבה יותר אקוטית: האם ראוי ששרת התרבות של ישראל תקדם תכנית של אדם שנמצא במהלכו של מסע ארוך לשוב לקונצנזוס הישראלי לאחר שהעיד כי קיים מגע בעל אופי מיני עם צעירות שהתארחו בביתו.
אז אם תשאלו את רגב, הדבר ראוי, ועוד איך. למה? כי כרגע היא עסוקה במלחמה חשובה, באמת, בלי טיפת ציניות, אבל היא מוכנה לנהל אותה ולשכוח מכל השאר.
זה לא סוד ששרת התרבות שלנו חרטה על דגלה לקדם את התרבות המזרחית, להביא קונטרה תרבותית להגמוניה השלטת, לקרוא תיגר על "הגבוה" ו"הנמוך" ולגרום לאמנים להפסיק לחשוב שהם "מכתתים את רגליהם לפריפריה" אלא שהם פשוט עושים מה שאמנים צריכים לעשות. תרבות לכולם, ועד כאן הכל בסדר.
אבל מה קורה כשבמלחמה על מעמדה של התרבות המזרחית, או על ליבו של האלקטורט הימני, שרת התרבות רומסת ברגל גסה ערכים אחרים. מה קורה אז? אני רוצה להיות עדינה במילותיי, אבל מתקשה. כי מה באמת קורה אז? בעיניי, היא ראויה לכל הבוז שבעולם.
דרעי. תמיד-תמיד זכאי
צילום: אנצ'ו גוש/ ג'יני
ובעצם, הסיפור הזה עוד יותר גדול מהנפילה המקומית הזו של רגב, הוא סמל למאבק המזרחי שסוטה לא פעם ממסלולו. בשם מלחמה צודקת, באמת שצודקת, מסכימים מעצבי דעת קהל ופעילים מזרחיים להכשיר כל מיני שרצים: אריה דרעי שתמיד-תמיד זכאי רק בגלל שפעם דפקו אותו, או חבורת נערים בבוניים על החוף, שכבר אי אפשר להגיד שום מילה רעה על החינוך שלהם כי הם "מלאי שמחת חיים".
במקום להתנער מהתנהגויות לא רצויות או לא מוסריות, המאבק המזרחי הופך להיות קרדום לחפור בו. שלא נטעה, ההתנהגות הזו מאפיינת כמובן כל קבוצה אידיאולגית - השמאל יחבק את עזרא נאווי, הימין את אלאור אזריה, וכבר כמעט בלתי אפשרי למצוא מישהו מתוך מחנה מסוים שיעז להגיד "לא במחננו", אבל באמת שאפשר גם אחרת.
רגב הגיבה לטענות על כך שהיא הפכה "פרזנטורית של קשת" בטענה שהיא "מרבה לברך על יצירות ישראליות המביאות לידי ביטוי תפיסת עולם חברתית ורב תרבותית". אז לי יש רק שאלה קטנה, האם בתפיסה הרב-תרבותית של רגב כלולה גם התרבות המינית של אייל גולן? אם כן - אז עכשיו הכל ברור לי.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם