צאו מהאדישות לתאגיד: עלי תאנה זה לא מספיק
מה שנעשה בתאגיד החדש שבהקמה, אמנם מאד מסעיר את הברנז'ה העיתונאית וכמה חברי-כנסת, אבל זה לא מספיק כדי שייעשו מאמצים אמיתיים לדאוג לגיוון אנושי. אם הציבור יהיה אדיש – הציבור ישלם
את רוב הקוראים של הטור הזה איבדתי ברגע שהם הבינו שהנושא שלו הוא תאגיד השידור הציבורי. הנושא אמנם מסעיר כמה מחברי הכנסת וכמובן את כל הברנז'ה העיתונאית, אבל רוב הציבור מפהק, אם הוא בכלל יודע מה זה. גם בקרב אלו שכן בחרו לקרוא את השורות האלה, לאחוז מאוד גבוה מתוכם, כבר יש תשובה ברורה, שגם תעלה ראשונה בטוקבקים – לסגור את השידור הציבורי. לא רשות השידור, לא תאגיד חדש, לא "כאן" ולא שם. פשוט לסגור.המקור לתחושות האלה מובן וברור. יותר מדי שנים שחלקים גדולים מהציבור בישראל לא אוהבים את מה שהם רואים ושומעים בערוצי הרדיו והטלוויזיה הממלכתיים. בכל כנסי העיתונות מנהלים פעם אחר פעם פאנלים מכובדים האם יכול להיות שאולי התקשורת טיפ-טיפה שמאלנית-חילונית-אשכנזית-תל-אביבית, וכמובן מתקשים להגיע לתשובה מוסכמת, בזמן שהצופה/מאזין הממוצע יודע כבר שנים מה התשובה. אז אחרי שנים שקהלים גדולים הרגישו שהשידור הציבורי כבר לא שייך לציבור, והתקשורת אפילו לא מכירה בזה, מה הפלא שהם נעים בין אדישות לגורלו לבין רצון עז שהוא יעלם.
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- כלי ביד השמאל: בנט מתפקד כראש האופזיציה
- הצצה ליחסים המביכים בין הפרקליטות לכנסת
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אם ככה, למה בכל זאת אתם צריכים להמשיך לקרוא ולהתעניין? מסיבה אחת נורא פשוטה, שבין אם תרצו ובין אם לא, השידור הציבורי ימשיך להתקיים בטווח הנראה לעין. אין ולו ח"כ אחד, שלא לדבר על ראש הממשלה או מי מהשרים, ששוקל בכלל לבטל את השידור הציבורי. אפילו הצעת החוק של דוד ביטן שמדברת על סגירת התאגיד בסך הכול אומרת שנישאר עם הרשות הישנה. והכול על חשבונכם כמובן. אמנם קיצצו כמה מאות מיליוני שקלים בתקציב, וטוב שכך, אבל עדיין אגרת הרדיו שאתם משלמים בתוך רישיון הרכב, וגם חלק מהמיסים שלכם, ימשיכו לתקצב סדר גודל של 650 מיליון שקלים בשנה לשידור ציבורי.
וזו הנקודה שעצובה בעיני - שבסופו של דבר עומד להיות שידור ציבורי, והאדישות הציבורית תוביל לכך שבמקום שנתניהו, השרים ושאר נבחרי הציבור של הימין ידאגו באמת שהוא יהיה מאוזן, הם יסתפקו בלייצר כותרות חסרות כל תוכן ממשי מאחוריהן.
אלדד קובלנץ בוועדת הכלכלה. ''עוד לא מאוחר, התאגיד החדש עדיין בהקמה''.
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
הליכוד יריב עם הבית היהודי, ביבי נגד בנט, איילת שקד מול אופיר אקוניס, וכמובן איך אפשר בלי איזו כותרת על מירי רגב. ומה בפועל? בשורה התחתונה אחרי שנתיים שעסקו בחוק הזה עם ויכוחים על גורל עובדי הרשות הישנה ומאיפה ישדרו בדיוק ומתי, שכחו את הדבר הכי מרכזי – איך דואגים שהשידור הציבורי יבטא את מגוון הדעות והחלקים בציבור.
עוד לא מאוחר, התאגיד החדש עדיין בהקמה, ויש שם גם לא מעט אנשים טובים שמודעים שהבעיה ברשות השידור הישנה לא הייתה רק הארכאיות שלה, אלא גם הניתוק שלה מכלל חלקי הציבור. אבל זה לא מספיק.
מטבע הדברים האנשים שהכי קל לגייס לגופי שידור באים מברנז'ה מאוד מסוימת. כדי לייצר גיוון אמיתי צריך לעשות עבודה מאומצת יותר. לא להסתפק בסימון וי על שניים-שלושה או אפילו עשרה עלי תאנה שאפשר יהיה לנפנף בהם. וצריך שיהיה מי שיפקח וידאג שזה באמת קורה, ולו רק כדי להחזיר את אמון הציבור בשידור הציבורי. אבל קודם כל זה דורש מהציבור לצאת מהאדישות, כי אם הציבור יהיה אדיש – הציבור ישלם.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם