תניחו לביילין: מותר לתקוף גם אדם שנפטר
מה אתם רוצים מביילין? הרי רבות מההתבטאויות של הימין נבחנות בדקדקנות כדי לזהות סטייה כלשהי מהקו "הנכון". האם היה צריך לשכתב את עמדותיו כדי שיתאימו לרוח המפקד? עזבו אותו בשקט
טענה אחת בגנותו של יוסי ביילין בהחלט נכונה. אם הוא לא יכול היה לעשות שקר בנפשו ולא היה מסוגל להתעלם מהצדדים הפחות סימפטיים, לשיטתו, אצל פואד בן אליעזר, מדוע כן היה מסוגל לעשות זאת כשהספיד את רוצח ההמונים יאסר ערפאת? בדיוק כפי שהעיר עמית סגל, היכן הייתה הישירות של ביילין לפני 12 שנה, כשהראיס הפלסטיני הסתלק מן העולם בשיבה לא טובה? בהודעה ששלח אז ביילין לפלסטינים הוא רק ביקש לשלוח את תנחומיו, בצירוף התואר המחמיא "אבי האומה" לאותו רוצח, ללא שום תוספת על הזוויות האחרות של האיש. זה אומר אחת משתיים – או שאז ביילין כן היה מוכן לעשות שקר בנפשו, או שהוא באמת ובתמים מאמין שערפאת היה חמד של בחור, מהמשובחים שידע האזור.עוד כותרות ב-nrg:
• בריסל ארליינס החזירה את מוצרי 'אחווה' לטיסות
• המ"מ העיד: "כנראה שכשלתי בתפקידי"
• כל התכנים הכי מעניינים -בעמוד הפייסבוק שלנו
ובכל זאת, אחרי הפתיחה העוקצנית, מה רוצים אותם טהרנים מיוסי ביילין? הרי זה לא שהבחור עבר ערוץ אחרי ערוץ ובדק מי יסכים לשמוע את דבריו על בן אליעזר. הערוץ הראשון פנה אליו, ולטענת ביילין הוא אף הודיע מראש שאין לו כוונה ללטף את דמותו של בו אליעזר. מה בדיוק ציפו אלו שלא יכלו להכיל את דברי הביקורת של ביילין? שהאיש יאמר דברים הפוכים מאלו שעוברים לו בראש? האם ביילין היה אמור לשכתב מחדש את הרגעים הפחות מחמיאים מהקריירה הפוליטית של בן אליעזר, למרות שחזה בהם מקרוב והריח שנדף מהם לדעתו לא היה סימפטי?
תחנות חייו: פואד בן אליעזר נפטר בגיל 80
בין אלו שתקפו בחמת זעם את יוסי ביילין היו גם לא מעט דמויות מהימין. מהדברים נדף טון מטיף מצד אחד, ומלגלג מצד שני. וכל זאת למה? מאחר שביילין חרג מהנורמה המקובלת. כדאי לאותם תוקפים מימין לשאול את עצמם האם בהצטרפות לגל התקשורתי והציבורי נגד ביילין הם לא עושים בדיוק את מה שעושים להם בימים כתיקונם, בעת שגרה.
הרי רבות מההתבטאויות של אנשי הימין נבחנות בדרך כלל בדקדקנות מוגברת ובאמצעות זכוכית המגדלת של התקשורת. זאת, על מנת לזהות סטייה כלשהי מהקו "הנכון", זה שמוכתב על ידי אמות המידה של אנשי השמאל וכלי התקשורת. כך קרה בעבר ביחס לאמירות הנוגעות למקומם של חלק מחברי הכנסת הערבים בפרלמנט הישראלי, שתורגמו באופן מידי כקריאת תיגר על הדמוקרטיה. כך גם קורה בנוגע לכל התבטאות המבקשת להגביל ולצמצם את היכולת של מדינות זרות להשפיע באמצעות תרומות על ענייניה הפנימיים של ישראל, שמוגדרת תוך רגע כניסיון לסתום פיות.
מותר לדבר בגנות אדם שנפטר. בנימין (פואד) בן אליעזר
צילום: אריק סולטן
דווקא מאלו שבימים רגילים מרגישים היטב על בשרם איך זה מרגיש להיות מוגדרים ככאלו שסוטים מהקו "הנכון" - ראוי היה לצפות שיחשבו פעמיים לפני שהם מצטרפים למתקפה על ביילין, רק בגלל שסטה מהקו המקובל. אגב, אותו קו מקובל, במקרה של פטירת איש ציבור, הוא מהמגוחכים שהומצאו כאן – זרם בלתי פוסק של הודעות לעיתונות, שנשלחות מכל קצווי המערכת הפוליטית, בשיטת העתק-הדבק מאירוע הפטירה הקודם, כשרק שם הנפטר מוחלף בכל פעם.
ועוד נקודה אחת למחשבה, וגם היא מיועדת למבקריו של ביילין מימין. מה הייתם עושים אם לפני שמונה חודשים, עת נפטר יוסי שריד, היה קם חבר כנסת מהימין ולצד הבעת צער על מותו של שריד היה גם מזכיר כמה מחטאיו הפוליטיים של האיש? איך הייתם מגיבים למתקפה על אותו חבר כנסת שבוודאי הייתה מגיעה מצד שמאל?
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם