שמאלנים, מה צריך לקרות כדי שתפסיקו לנג'ס?
המחשבה הטיפשית שטנגו השלום תלוי רק בנו, ואם רק נחליט כך או אחרת נקדם את חלומות השלום באיזה אופן, היא לא יותר מפנטזיה. אבל יודעים מה? בואו נניח שבמשאל עם יתברר שרובנו לא תומכים בוויתור על יו“ש. זהו, תפסיקו לחפור?
זה היה עוד יום רגיל במשרד הפרסום שאני עובד בו. השעה הייתה חמש וחצי אחר הצהריים, ועל שולחני חיכו שלוש משימות: קמפיין לפרויקט נדל“ן בקריית אונו, מודעה למכללה במרכז הארץ ותשדיר רדיו לרשת אופנה מוכרת. התלבטתי במשך עשר דקות עם עצמי בשאלה באיזה מהם להתחיל, ולבסוף עשיתי את מה שאני תמיד עושה כשמונחת לפתחי החלטה כזו, ובחרתי בשיטוט חסר מטרה באינטרנט.
לעוד ידיעות בערוץ הדעות של nrg:
- הקלפים נטרפים: קלינטון כבויה, טראמפ בתנופה
- המפץ הגדול: הסיכוי היחיד שיביא את לפיד לכיסא רה"מ
בין אתרי החדשות הריקים מחדשות לעמודי הרשתות החברתיות הריקים מחברתיות צד את מבטי קישור חביב ומיוחד שכותרתו הייתה “מחליטים בחמישים“, ודרש משאל עם על עתיד השטחים.
התחלתי לדאוג שמא התחדש המשא ומתן עם הפלסטינים בלי שהודיעו לי, אבל הקלקה קלה על הלינק הרגיעה אותי. לא מדובר ביוזמה מדינית חדשה של מפלגה נבחרת, אלא בעוד אחת מהגחמות שארגוני שמאל למיניהם מפריחים לאוויר העולם מפעם לפעם בחמישים השנה שעברו מאז שחרור/כיבוש (איש ודעתו) השטחים/יהודה ושומרון (איש ודעתו).
ניסיתי לגלות מי עומד מאחורי היוזמה, ונתקלתי בניסוח מעורפל: “אנחנו ישראלים וישראליות שחושבים שאחרי חמישים שנים של שליטה ישראלית על השטחים, הגיע הזמן לקבל החלטה על גורלם דרך משאל עם ובכך לקבוע את עתידנו“. רבאק, איזה ניסוח מסורבל ל“אנחנו אנשים שתוצאות הבחירות לא באות להם טוב“. לא שיש משהו רע בזה, כמאמר הג‘רי סיינפלד.
עם זאת, אני מודה שלא יכולתי שלא להתרגש מכך שהמילים “אנחנו ישראלים וישראליות“ פתחו את הטקסט, שכן בשנים האחרונות אנחנו רגילים שדווקא שוויצרים, בלגים, ספרדים, איטלקים ועוד כל מיני אירופים מנסים להחליט מה טוב לנו.
אל תבינו אותי לא נכון, אני לא מתנגד באופן עקרוני לרעיון משאל העם בנושא עתיד השטחים. ההפך, אני אפילו בעד, בעיקר כי אני סומך מאוד על הציבור הישראלי. אבל פה לא מדובר במשאל על הסכם כתוב, אלא על חלומות באספמיה.
אז אם אפשר, רגע לפני משאל העם, משאל יותם:
1. איך זה יעבוד בתכלס, מה בדיוק תשאלו? האם אתם בעד שלום או מלחמה? האם אתם בעד שליטה בשטחי יהודה ושומרון או בעד מדינה דו־לאומית? איך בדיוק מבקשים מאנשים לבחור בין שתי אפשרויות בעולם של אלף אפשרויות?
2. מה אתם מציעים שם במשאל? מדינה פלסטינית מפורזת ושמירה על גושי ההתיישבות? חמאסטן חמש דקות מכפר־סבא? סוף הסכסוך? שינוי הפסוקים החמודים האלה בקוראן שמכנים את היהודים "בני הקופים והחזירים"? חדי קרן?
3. איך מנסחים שאלה כל כך מורכבת, ומי קובע מה החלופות - כמה חבר‘ה שאף אחד לא יודע מי עומד מאחוריהם?
4. תגידו, איפה הייתם בהתנתקות לעזאזל?
5. מה עם הטקס החמוד הזה שמתרחש פה פעם בשנתיים בערך וידוע גם בכינויו “בחירות“? כי במציאות שבה המרחק בינינו ובין הסכם עם שכנינו הפלסטינים רחוק בערך כמו המרחק בין יוסי ביילין לטקט, אנו בוחרים דרכן את האופן שבו אנו רוצים שהמנהיג שמוביל אותנו יתייחס לנושא - בגישת ה“בכל מחיר, כל הזמן, מוכרחים להגיע לפתרון אחרת כולנו נמות!“, או בגישת ה“רוצים לדבר על זה? סבבה, בלי תנאים מוקדמים, בואו נשב ונראה מתי זה יתפוצץ לנו בפנים הפעם“.
6. מי ינסח את השאלות? כי עם כל הכבוד, נדמה לי שאנחנו חיים בעידן שבו האדם היחיד שכולנו מסכימים לגביו שהוא סבבה הוא ירדן ג‘רבי, ונראה לי שהיא יותר בקטע של וואזארי מבקטע של פינוי שטחים.
7. ומי קבע שזה הזמן לקבל החלטה? סתם כי עברו חמישים שנה מאז ש“כבשנו“ (מאיזו מדינה?) את השטחים הללו, אז זה הזמן לקבוע אנה אנו הולכים? ואולי אנחנו צריכים לחכות 400 שנה עד שהאסלאם הקיצוני יעבור את ימי הביניים שבהם הוא שרוי וישכיל לקדש משהו אחר מלבד מוות ודם? אולי רק אז ראוי לבוא ולהסתחבק איתו במשא ומתן.
8. ונניח שהיה משאל עם ויש תוצאות שאומרות - רעש דרמטי של תופים - שהעם תומך בוויתור על שטחי יהודה ושומרון. למי הולכים עם המסמך? לאבו־מאזן, שמייצג בקושי את עצמו, וחי ובועט רק כי צה“ל מונע מחמאס להיפטר ממנו? או שאולי הולכים לחמאס בכלל, שהם האחרונים שניצחו בבחירות בחברה הפלסטינית? כי, בינינו, מספיק לקרוא כמה קטעים מהאמנה שלהם כדי להבין שהם לא חובבי ציון אלא אנשים שבשבילם יהודה ושומרון הם רק המתאבן לתל־אביב בואכה ירושלים.
9. ונניח שהיה משאל עם ויש תוצאות שאומרות - רעש דרמטי של תופים - שהעם לא תומך בוויתור על שטחי יהודה ושומרון. זהו, אתם מפסיקים לנג‘ס? או שאם זה קורה אתם נוטשים את הציבור הישראלי וחוזרים לעבוד עם ציבורי העולם, שאתם סומכים עליהם יותר?
10. אתם טוענים, ואני מצטט, “שגם אם אין כעת הסדר מדיני על הפרק, הגיעה השעה לקבל הכרעה היסטורית בשאלה הגורלית ביותר... אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו 50 שנים נוספות כאלה“. סליחה על השאלה המטופשת, אבל מה זה בדיוק אומר, 50 שנים נוספות כאלה? כי אתם יודעים, חלקנו דווקא די מבסוטים פה.
11. ותגידו, בתקופה שלפני משאל העם ובמהלכו, על איזו תקשורת אני אמור לסמוך שתתווך לי את הסוגיה באופן הוגן? את זו שהציגה את אוסלו כתקופה של תקווה ותיארה את הנרצחים כקורבנות השלום? את זו שאתרגה את שרון בהתנתקות כדי לא להפריע לו לגרש יהודים? את זו שבצמתים קריטיים מתפקדת פחות כתקשורת ויותר כמפלגה? לא תודה.
אני מודה שאדמה היא לא הדבר הכי קדוש מבחינתי, ולו חשבתי לרגע שהסכסוך פה הוא על גבעה שאם נוותר עליה נחיה בשקט ונגדל יחד עם הפלסטינים סוכריות טופי, הייתי הולך על זה בכיף. אבל אנחנו עדיין לא שם, והמחשבה המטומטמת שהטנגו הזה תלוי רק בנו, ואם רק נחליט כך או אחרת נקדם את חלומות השלום באיזה אופן, היא לא יותר מפנטזיה. הייתי מוכן לזרום איתה, אם רק לא הייתי זוכר במדויק איך נגמרו פה הפנטזיות הקודמות.
אקו"ם