האספסוף משלם: אלאור אזריה, קורבן הנאורות
מדינה שמתבססת על חלוקה בין 'נאורים' ל'חשוכים', בין פריפריה למרכז, היא מדינה שבה ברור מי למעלה ומי למטה. מי יכול להטיף מוסר למי בשם תפיסות של צדק ומוסר. ברגע האמת, יהיה זה החייל הפשוט שיוקרב על המזבח לצרכיו של הציבור הנאור
כאשר נדרש נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרון ברק לפרש מיהו אותו ״אדם סביר״ שלפיו נקבע הסטנדרט ההתנהגותי הראוי, הוא פסק כי ״הכרעה זו צריכה להיעשות לדעתי לפי תפיסותיו של הציבור הנאור בישראל”. אותו ציבור נאור מוכר לנו הרבה לפני אמירתו השנויה במחלוקת של ברק. הציבור הנאור לובש מדי פעם שמות אחרים: ״האנשים החושבים״, ״ישראל השפויה״ ועוד כהנה וכהנה. וכמובן שציבור לא יכול פשוט כך להיות נאור, הוא צריך להגדיר את עצמו ככזה - כתמונת מראה לציבור האחר: החשוך, האספסוף, זה שמייצג את ה״גל העכור״ שעובר על החברה הישראלית בשנים האחרונות.הציבור הנאור הוא המאשים והשופט בבית המשפט. מנסח הצדק והאמת, שממרום מושבו בתקשורת ובאקדמיה מתכנן את חייהם של המוני פשוטי העם. במשוואה השחורה-לבנה הזו, האספסוף הוא מבצע הפקודות, החייל הפשוט מחטיבת כפיר, הש.ג הבור והנבער שבגדול, אשם בהכל.
אלאור אזריה: סיכום האירועים (עריכה: עלאא עאקלה)
ברגע האמת, יהיה זה החייל הפשוט שיוקרב על המזבח לצרכיו של הציבור הנאור. הרי בפעם הבאה שראש ממשלה זה או אחר ינאם באו״ם, בטח לא יזיק להשתמש בדוגמא המנצחת של העמדתו לדין של אלאור אזריה, כהמחשה לחייל שסרח ונהג הפוך מהמקובל בצבא המוסרי ביותר בעולם, שבימים כתיקונם מלטף את הבאים לדקור את חייליו. פרופסור אסא כשר, מנסח רוח צה״ל יכול לישון מצויין, אחרי שמשפחת אזריה הועלתה קורבן למען התפיסה יפת הנפש שהוא ניסח באקדמיה הסטרילית. ואפילו הפלסטינים הששים ושמחים מההרשעה, יכולים להיות בטוחים שהיא תאפשר את המשך "הכיבוש הנאור" והמסודר, כדת וכדין הבינלאומי.
אלאור אזריה בבית המשפט. קורבן הפריפריות.
צילום: גדעון מרקוביץ
נקודת הפתיחה של אלאור אזריה מהרגע הראשון היתה השתייכותו האוטומטית לאספסוף. הוא ומשפחתו התאימו כמו כפפה ליד לתפקיד השעיר לעזאזל: משפחה מזרחית מרמלה, לוחם עם רעל בעיניים, אוהד בית״ר, מכאן מהר מאוד ניתן לקפוץ למסקנה שהוא ביצע את המעשה מתוך אינסטינקט חייתי של שנאת ערבים. תוך רגע אחד, אפילו לפני תחקיר ראשוני, כבר קפצו דובר צה״ל ושר הביטחון למזער את הנזק התדמיתי שעלול להיווצר מהסרטון הויראלי. אזריה מיד נכנס למשבצת המתאימה.
סביר להניח שכל משפחה חזקה ומקושרת, ברגע כזה כבר היתה מרימה טלפון לטובי עורכי הדין והיח״צנים, כדי שיורידו את הלהבות ויבנו את אזריה תקשורתית כחייל ששגה, ושאין מה לעשות עניין מהסיפור הזה בדיוק כמו באינספור מקרים כאלה שקרו בעבר. אבל עוד מהרגע הראשון, משפחת אזריה הפכה לכלי ניגוח של הימין הקיצוני ותפיסת ה"מחבלים צריך להרוג" שלו. שרון גל קפץ על המציאה כמוצא שלל רב. וברגע שהסיפור הגיע לזירה המשפטית אחרי כזו הקדמה, פסק הדין כבר נכתב באותם רגעים.
נקודת הפתיחה של אזריה הייתה השתייכותו האוטומטית לאספסוף.
צילום: פלאש 90
לוחמי קו 300, החיילים שהעידו אצל שוברים שתיקה, עוזי דיין, שבבית המשפט העיד כי הוא וחבריו עשו מעשים חמורים יותר, ולא במחבלים שבאו להרוג חיילים אלא גם בחפים מפשע, ואפילו ליאור אשכנזי שלאחרונה קיבל שער בעיתון עם עדות מזעזעת על התעללות והרג פלסטיני כפות - כל אלה הם לא אלאור אזריה.
אזריה נולד למציאות אחרת. המעבר שצה״ל עשה מ"צבא האליטות" ל"צבא הפריפריות" הוא שמאפשר להקריב מפעם לפעם מישהו מהפריפריות. איזה חייל דרוזי כמו מדחת יוסף, עשרות הצד״לניקים שהופקרו, או את אברה מנגיסטו (שאמנם הוא לא חייל), שעדיין נמק בשבי בעזה. כל אלה הם לא אלחנן טננבוים ולא גלעד שליט שעליהם שווה להילחם ולוותר. וכמה עצוב וקשה לכתוב את המילים האלה.
כי אקדח שהונח במערכה הראשונה יצוץ במערכה השלישית: מדינה שמתבססת על חלוקה בין "נאורים" ל״חשוכים״, בין פריפריה למרכז, היא מדינה עם סולידריות אפסית. היא מדינה שבה ברור מי למעלה ומי למטה. מי יכול להטיף מוסר למי, ומי יכול להקריב את מי, בשם תפיסות של צדק ומוסר.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם