ראשי » חדשות » דעות

משפט אזריה: ימין ושמאל, כולנו פה בשביל הדם

לא פחות משחטא אזריה למחבל המנוטרל שהרג, חטאנו אנחנו לו כחברה, כשתרמנו לפוליטיזציה העמוקה שוודאי היטתה גורמים שונים במשפטו, והוצאנו הכל מפרופורציות. הכל, בשם שנאת האחר

לעם היהודי יש דעה טובה מאוד על עצמו, אין ספק. בקש מיהודי פטריוט לספר על העם שלו והוא מיד יתחיל ב"אנחנו העם הנבחר", "רחמנים בני רחמנים", "אנשי תרבות, חוק ומשפט". כל זאת כמובן לעומת הערבים ש"להרוג זה אצלם בדם" והם לא יותר מ"אומה פרימיטיבית שהורגת אנשים ברחוב". כך, במחשבות אלו שלא מעט גזענות והתנשאות מקופלות בתוכן, אנחנו מעניקים לעצמנו אישור על היותנו נעלים מבני דודינו. הולכים לישון כל לילה כשאנחנו טופחים לעצמנו על הכתף: אנחנו נורמלים. למעט כמה עשבים שוטים של נוער הגבעות לא תמצא יהודי שיהיה ברברי דיו להיכנס לכפר ערבי ולרצוח מישהו. הצבא ההומאני בעולם, האומה המוסרית בתבל.

ייתכן שזה נכון. לפחות זה מה שהיינו רוצים להאמין בו. אבל העובדות בשטח הן שכרגע חצי מדינה או יותר משתוללת מזעם, מפני שאמרו לה שלא לגיטימי לדפוק לערבי מנוטרל כדור ספונטני בראש, גם אם מאוד רוצים וגם אם ממש מגיע לו כי הוא התחיל. ובכן, מסתבר שאלו הפנים האמיתיות שלנו: אנשי שלום חסודים, אבל שלא יתנגדו לאיזה הוצאה טובה להורג ככה באמצע היום בסגנון המערב הפרוע. אי אפשר ממש לייפות את זה: המחבל רצה לראות יהודים מתים, והיהודים בתורם רצו לראות מחבל מת, בלי משפט.

אלאור אזריה: סיכום האירועים (עריכה: עלאא עאקלה)

 

אפשר בהחלט להיכנס לדיונים על זכותו לחיים של כל אדם שיצא לרצוח, יהא מוצאו אשר יהא, ועד כמה אנחנו באמת מחויבים כמדינה להשאיר אותו בחיים על חשבוננו והאם יש בזה תועלת לחברה בטווח הארוך. אבל זה עדיין לא משנה את השורה התחתונה: אם אתה תומך במעשה של אלאור אזריה וסבור שזה בסדר להרוג בכוונה אדם ללא משפט הוגן ומבלי שיהווה סכנה מיידית, במה בעצם אתה טוב יותר מהמחבל? איפה הנאורות המתקדמת שלך כיהודי לעומתו? הלוואי והעדר הלאומני ששולח לרמטכ"ל ולשופטת הלר הודעות נאצה בואכה הסתה לרצח היה מבין את זה, וסוף סוף תופס עד כמה הוא לא ראוי לסמלי המדינה שהוא כל כך דואג להבליט בגאווה.
 
מכל מקום, הפניית אצבע מאשימה רק לעבר אזריה היא חוכמה קטנה מאוד. איתרע מזלו של החייל הזה לא רק לפעול פעולה נמהרת שהיא עבירה על חוקי הצבא, אלא גם לעשות את זה באחת התקופות המפולגות ביותר שיש בעם. ייתכן שהכדור הבודד שירה במחבל היה עובר בשקט יחסי לפני עשור או שניים. משפט מהיר וכמה שבועות מאסר לכל היותר.

בישראל של תחילת 2017, תחת השיח הפוליטי הבוער שאינו נח ברשתות החברתיות, נוצר מצב שאזריה נושא על כתפיו את כל השנאה המדממת שבין ימין ושמאל. הוא כלי משחק בידי המחנות ולא יותר. לא ילד, אבל ודאי בחור צעיר מאוד שמתוקף תפקידו והגזרה בה הוא משרת נתון ללחצים רבים ולא פשוטים.
 
ייתכן שהוא מתחרט בכל לבו על המעשה, ולא רק בגלל המעצר והסערה הציבורית שבאו בעקבותיו, אבל למי אכפת? איש לא טרח לברר את זה איתו. יש לו משפחה שמאז מעצרו בקושי מתפקדת. ימין או שמאל, לא צריכה להיות שום שמחה לאיד בלראות את אמו של אזריה לעיני המצלמות בדיכאון קשה ותת-משקל. אלו רק חלק מגוני הביניים של התמונה הגדולה שפשוט לא נטרח לראות. לגבי רובנו, אזריה הוא קדוש או מפלצת, תלוי מאיזה צד של המפה הפוליטית מסתכלים. סט שלם של ערכים ואמונות שבראנו בראשנו מולבש עליו כמו היה בובת קרטון, ומעתה צריך פשוט לבחור – הלנו הוא אם לצרינו.

ההתעניינות הציבורית המוגזמת במשפטו האריכה אותו עוד ועוד שלא לצורך, חייו הפרטיים נהרסו לשנים ארוכות, ובתווך כאמור נמצאת משפחה שכל זה לא מגיע לה. עינוי הדין הזה יכול היה להיגמר מוקדם הרבה יותר. אזריה היה מרצה את עונשו הרחק מאור הזרקורים ושב לאלמוניות. אבל כמו יהודים טובים, לא יכולנו לתת לקרקס הזה לחלוף מתחת לרדאר, אם דרכו אפשר להתנגח פוליטית בעוד כמה חברים בפייסבוק.

לא פחות משחטא אזריה למחבל המנוטרל שהרג, חטאנו אנחנו לו כחברה, כשתרמנו לפוליטיזציה העמוקה שוודאי היטתה גורמים שונים במשפטו, והוצאנו הכל מפרופורציות בשם שנאת האחר. בואו לפחות נפסיק לשקר לעצמנו בעניין הזה: בין אם זה מחבל שמגיע לו למות או חייל סורר שמגיע לו להיענש, בסוף כולנו פה בשביל הדם.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נועה אנג'ל

כותבת סאטירה, צחוקים ועוד כמה דברים. עוקבת בעניין אחרי מלחמות פוליטיות ברשת ומביאה פופקורן.

לכל הטורים של נועה אנג'ל