ראשי » חדשות » דעות

אחרי הבחירות: מהלך נגד ישראל באו"ם עדיין על השולחן

הנשיא, שהקמת מדינה פלסטינית הייתה אחד הדגלים המרכזיים של מדיניות החוץ שלו, מחכה ל-8 בנובמבר, אז יידע מי יחליף אותו בבית הלבן. אם זו תהיה קלינטון - הוא יניח לישראל. אך אם ייבחר טראמפ – הוא עלול לקדם החלטה נשכנית במועצת הביטחון

הם עוד לא רגילים, האמריקאים. אצלנו חוזרים לשגרה חמש דקות מתום הפיגוע. אצלם גם 72 שעות אחרי הפיצוץ נותרו ברחוב 23 על 135 מערב, שפע תזכורות. זגג עוד לא התקין חלונות חדשים במקום אלה שהתנפצו. ניידות משטרה שמרו על הזירה מימין ומשמאל. עוברים ושבים נעצרו לתעד את עצמם על רקע המסעדה ששבתה. אך כשם שאינם רגילים, הניו־יורקרים גם אינם מוטרדים. כותרות העיתונים אמנם מראות את רגע המעצר של ראחמי, אך הזוג השחור בסופר נרעש דווקא מההרג הנמשך של אפרו־אמריקאים בידי שוטרים לבנים.

עוד כותרות:
-התוודה שרצח גבר לפני 5 שנים: "ישב לי על הלב"
-האבוריג'ינים הם בעלי התרבות העתיקה בעולם

מרחק שלושה ימים, החלו לנהור לעצרת האו"ם מארבע כנפות תבל כלל מנהיגי עולם. אף לא אחת מ־193 המדינות החברות באו"ם מרשה לעצמה להחמיץ את העצרת הכללית השנתית. לכל נשיא, ראש ממשלה או שר חוץ, נלווה שובל יועצים, מאבטחים, לימוזינות וניידות.
 
הפעם לא מדובר במגה־פיגוע חד־פעמי כמו במגדלי התאומים - מהאירוע ההיסטורי הזה העיר כאילו התאוששה וחזרה לעצמה - אלא בפצצות קטנות של יום חולין, כאלה שאפשר להכין בבית, להחביא בכל פינה ולפגוע באמצעותן בכל אחד.

כך שברק אובמה בנאומו באו"ם יכול היה להתעלם מהפיצוץ שפצע 29 מתושבי ניו־יורק, אבל בפרפרזה על המשפט המפורסם של צ'רצ'יל אפשר לומר שמעולם לא חשו חשובים כל כך, בתזמון מלחיץ כל כך את האיום קרוב כל כך. כשפיגועי דקירה והתקפות דריסה הפכו לאופנה חובקת גלובוס, הסכנה מרחפת בכל זמן ובכל מקום. כי לא יחדל טרור מקרב הארץ.
 
הנשיא האמריקאי, שמבין דבר או שניים בניהול קמפיינים, יודע מה מונח על כפות המאזניים. וכשם שהחרדה מפני טראמפ מדריכה את מהלכיו של אובמה בארה"ב פנימה - הוא הגיע לניו־יורק שעות ספורות לאחר לכידתו של מניח המטענים ראחמי ועדיין סירב להשתמש במונח טרור איסלאמי - כך היא משמעותית לישורת האחרונה של יחסיו עם ישראל.
 
הקמת מדינה פלסטינית הייתה אחד הדגלים המרכזיים והיחידים במדיניות החוץ הכושלת של הנשיא היוצא. העניין בנפשו וכבר למדנו שבעניינים אידיאולוגיים - ההסכם עם איראן, ביטוח הבריאות, הפיוס עם קובה, סגירת גואנטנמו - אובמה הולך עד הסוף. אבל לא רק הערכות פסיכו־פוליטיות בירושלים מלמדות שאובמה ינקוט מהלך אחרון, אלא גם אמירות ברורות מצד אנשי הממשל, המאשרים ששלוש חלופות מונחות על השולחן.

פגישת נתניהו-אובמה. צילום: רויטרס
   

הראשונה, לא לעשות דבר - הכי בטוח לישראל אך האופציה הסבירה פחות. השנייה, לשאת נאום שבו יציג את הפרמטרים שלו להסכם הקבע העתידי בין ישראל לפלסטינים - לא נעים לא נורא, וכנראה מה שיקרה. השלישית, להוביל בעצמו החלטה במועצת הביטחון או לא למנוע יוזמות החלטה של מדינות אחרות - אוי ואבוי.
 

אובמה פשוט לא בחר וגם לא יבחר ביניהן עד שיתברר ב־8 בנובמבר את מי שולח העם האמריקאי לשבת בחדר הסגלגל במקומו. ההיגיון בעניין הזה יעבוד בהפוך על הפוך. אם תיבחר הילארי קלינטון, שאותה רואה אובמה כממשיכת דרכו, הנשיא יבקש וגם יתבקש שלא להפריע לקלינטון ולא לכבול אותה למהלכים שאת פירותיהם היא תצטרך לאכול כנשיאה בתוך שבועות ספורים.

אבל אם ייבחר דונלד טראמפ - שמצדיק בין היתר בנייה בהתנחלויות - הנשיא היוצא יהיה מלא מוטיבציה להצמיד אותו לפרמטרים הנוקשים ביותר, כאלה שלא יאפשרו לו לנוע אפילו מטר ימינה או שמאלה. במילים אחרות, דווקא בחירה של טראמפ תעצים את רצונו של אובמה להוביל במועצת הביטחון החלטה נשכנית. הוא הרי יודע שמרגע שתתקבל החלטה, יהיה כמעט בלתי אפשרי לשנות אותה.

המאמר המלא יפורסם במוסף יומן של מקור ראשון ביום שישי הקרוב

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg