ראשי » חדשות » דעות

נתניהו והשמאל: סיפור על אהבה נכזבת

את האובססיה של השמאל כלפי נתניהו אפשר להסביר רק בדרך אחת: קנאה איומה בעובדה שהוא לא בחר בהם

עוד בכניסה לחנויות המזכרות ברוסיה, קשה להתעלם מנוכחותו הבלתי מעורערת של נשיא המדינה. כוסות של פוטין, חולצות של פוטין, כובעים של פוטין ואפילו בבושקה עם דיוקנו של המנהיג הנערץ שנמצא בהיריון עם עצמו.

עוד כותרות:
- גבר, מפחד מתלונה על הטרדה מינית? יש פתרון
- נתניהו באו"ם: פרפורמר של הופעות חיות

בזמן שהצצתי במדף המבצעים, שבו נמכרו תחתוני פוטין בסגנון ג'יימס בונד, חשבתי כמה מוזר שמעולם לא נתקלתי בתעשיית מזכרות בולטת סביב משפחת נתניהו. הרי כמו פוטין, גם כאן מדובר במנהיג שעומד לסגור קדנציה שלישית ברציפות במדינתו, ולא חסרים אנשים שמייחסים לו אלמנטים של דיקטטור. אבל בשונה מרוסיה, שם ניתן למצוא מרצ'נדייז של נשיא המדינה בכל חור אפשרי, בישראל עדיין אין פסלים של נתניהו, גם לא מוזיאון על שמו, שום דבר שמזכיר הערצה לאומית לשלטונו הבלתי מעורער.

נאום נתניהו באו"ם (קרדיט: רויטרס) 



את אסטרטגיית שלטונו של פוטין הסביר לי דיפלומט רוסי שפגשתי בקאזאן, בכך שהוא זורק עצמות לכל אחד מהסקטורים בעלי ההשפעה במדינה, החל ממעמד האיכרים ועד לעשירון העליון, וכך למעשה משתיק את הכוחות המתנגדים לו. 
אצל נתניהו נראה שהאסטרטגיה פועלת בדיוק הפוך. הוא לא זורק עצמות לאף אחד, אפילו לא למחנה שלו. אין לו בעיה לסגור מפעל בדרום גם אם כל עובדיו הם חברי ליכוד. עיתונאי השמאל מתארים אותו כמנותק מהעם, שרוי במגדל השן ומכושף על ידי אשתו, נטול חברים ומבודד, והמתקפות נגדו כבר הגיעו לאובססיה של ממש. במוסף "הארץ" האחרון אף הרהיבו עוז ופרסמו מאמר היתולי של אורי מרק תחת הכותרת "כך ניתן להחליף את נתניהו", שבה תוארה פגישת פיוס דמיונית בין אשכנזי לברק שתייסד מחדש את מחנה המרכז הישראלי.
 
אך למרות חוסר הפופולריות שנתניהו סובל ממנו, והעובדה שמאז ינואר 2013 לא העניק ריאיון לאף כלי תקשורת בארץ, כאשר זימן את עיתונאי ישראל לסבב פגישות תדרוך רובם התייצבו בלי להשמיע ציוץ. הם אף ניאותו להפקיר את מכשירי ההקלטה בכניסה, ובמשך ארבע שעות שלמות ישבו והקשיבו למשנתו הפוליטית.

ציות כזה לא נשמע מאז שבן־גוריון כינס את ועדת העורכים. 
זו הייתה, ככל הנראה, אחת ממסיבות העיתונאים החשאיות המודלפות ביותר בישראל, ורבים מיהרו לכתוב על המפגש כל מה שיכלו במסגרת מגבלות האתיקה. אלא שלמרבה ההפתעה לא נרשמו שוב משפטי הזלזול הקבועים, גם לא נבואות החורבן. אלו התחלפו בתגובות פליאה והתפעמות.

"ליגה אחרת, ענק בין גמדים", תיאר אותו איש הטלוויזיה שי גולדן בתום המפגש. "תיאטרונטו אותנטי, הצגת יחיד של שחקן אופי המזדהה עם הדמות שהוא מגלם בכישרון רב", הרהיב גדעון לוי בטורו האישי, "מדובר במוחמד עלי של הפוליטיקה הישראלית", כתב ליאור דיין. 
רובם גם הסכימו להודות שבניגוד למה שנהוג לחשוב לגביו, האיש מחזיק בתפיסת עולם סדורה ומגובשת, המאמינה אך ורק בביסוס הכוח של מדינתו.

רק כשראיתי את מצעד עיתונאי השמאל המשתאים הבנתי מדוע כל כך קשה להם עם נתניהו. מדוע לקח להם כל כך הרבה זמן להבין את מה שכל בסטיונר בשוק הכרמל יודע כבר שנים - שנתניהו אינו מנהיג מושלם, אבל הוא מנהיג שאפשר ללכת לישון איתו בלילה. אנשים לא שכחו את התקופות שבהן התפוצצנו באוטובוסים, והם מרגישים שלמרות כל הנבואות האפוקליפטיות, יש כאן מישהו שמצליח לנהל מדינה בדרכו השקטה והלא מאוד מוערכת.

ואולי, אם תרצו, זה מה שמכעיס את השמאל הישראלי באמת. זו לא ההתנשאות, גם לא הסגנון, אפילו לא הקיפאון המדיני שהם נוטים לייחס לנתניהו. מה שמציק להם באמת זו השאלה כיצד יכול להיות שאחד הפוליטיקאים היותר מבריקים שנראו כאן, שדורג על ידי ה"ביזנס אינסיידר" כאחד האנשים החכמים ביותר עם איי־קיו 180, לא בחר במחנה שלהם. מה הוא יודע שהם לא יודעים. מה הוא מבין שהם לא. איך יכול להיות שהוא בחר להנהיג מחנה של בסטיונרים ואנשי פריפריה, ולא אותם, אנשי העילית האינטלקטואלית. 
הידיעה הנוראה שמחנה הימין הצליח להצמיח מתוכו אדם שמזכיר באיכויותיו ובעוצמתו את ימי רבין ובן־גוריון היא זו שמפחידה אותם יותר מכול. ואולי זו גם הסיבה לאובססיה הבלתי פרופורציונלית שלהם כלפי אשתו. אם אין לנו דרך לחתור תחת המאצ'ו, נערער אותו דרך האישה.

כמו רבין ובן־גוריון, שזכו לתהילה ולהוקרה בעיקר אחרי מותם, נראה שאת נתניהו יצליחו מבקריו להעריך באמת רק אחרי שייאסף אל חבריו בהר הרצל. הרי זהו התחביב הלאומי שלנו - למרר את חייו של מנהיג ואז להפוך אותו לקדוש מעונה. קשה לדעת אם בעוד עשרים שנה נראה את פרצופו של נתניהו מוטבע על כוסות, ואולי גם לא ייבנה מוזיאון על שם מורשתו. אבל אין לי ספק שאנחנו עוד נתגעגע לאיש הזה, שידע להעניק לנו תקופות ארוכות של רוגע.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

רחלי מלק-בודה

כתבת בכירה ובעלת טור במקור ראשון

לכל הטורים של רחלי מלק-בודה