אנטישמיות משנית: הסתת 'הארץ' נגד הדת מחריפה
הכותרת הראשית של 'הארץ' ביום הכיפורים בישרה על חדירת הדת לתוככי המשטרה וכל כולה נועדה לתדלק שנאה. במסגרת השורשים המרקסיסטיים והסטליניסטיים של השמאל בישראל, חדרו גם חיידקי האנטישמיות ושנאת היהדות למעמקי התודעה שלה
"מתחזקת השפעתה של הדת במשטרה". זו הייתה הכותרת הראשית של 'הארץ' ערב יום הכיפורים. לא תמיד התחושות, שלפיהן 'הארץ' הפך לעתון אנטישמי ניתנות להוכחה בצורה ברורה. אבל הכותרת הזאת דווקא בגליון של ערב יום הכיפורים לקוחה הישר מבית המדרש של מסעות ההסתה האנטישמיים של 'פראוודה', בייחוד בתקופה שבין סוף 1948 ועד מות סטלין במארס 1953, ולאחר מכן בסוף שנות ה-60. כאלה בדיוק היו הכותרות והמסרים שהעביר השלטון ב'צכוסלובקיה, באמצעות עתונו רודה פראבו, בימים של משפטי הראווה של פראג ב-1952 ו-53'. רק תחליפו את המלה "דת" ב"קוסמופוליטיות" או ב"ציונות" או ב"ארגונים היהודיים הבינלאומיים". כך התקבלו כותרות מאוד אובייקטיביות ומאוד אינפורמטיביות על "התחזקות חדירת הקוסמופוליטיות והפעילות הציונית בארצנו". או "כך נלכדו סוכנים ציונים בצמרת השלטון". "התנועה הציונית איננה סתם רעיון... היא זהה לארגונים הציוניים בארצות הברית כמו גם לכת השלטת במדינת ישראל, לקפיטליסטים הציונים בעולם", האשים התובע במשפטי הראווה האנטישמיים.
רבים חשו אי נוחות מהקמפיין שנוהל ב'הארץ' בשנים האחרונות נגד "תופעת" ה"הדתה" – בעיקר בצה"ל אבל גם במקומות אחרים. עצם המצאת המלה "הדתה" עוררה בחילה קלה. אבל לא היה אבחון ברור למחלה. זכור המאמר ההיסטרי נגד נעם סולברג, שופט ביהמ"ש העליון, המתגורר בגוש עציון.
נראה שהכותרת מערב יום הכיפורים בתוספת מאמר המערכת כעבור יומיים עושים את זה. בייחוד כשהידיעה מלווה בצילום של שני יהודים עבדקנים, לבושים מדי משטרה, גוהרים על ספר תורה. בואו נצא מהנחה שניתן גם למצוא צילום, אולי הרבה צילומים, של יהודאים מתנפנפי פאות, בעמדת היכון עם אקדח שלוף. או זוחלים בקוצים עם נשק ארוך. מה המסר של זה? היינו אומרים: כל הכבוד. "הם" מתגייסים. הם נותנים את התחת. הם נותנים כתף. הם נכנסים מתחת לאלונקה. הם תורמים דם שנשפך על אדמת הקודש.
אבל לא. זה ספר שנראה עתיק משהו, גדל מידות, מגילה שהתכנים הכתובים בה מסודרים בצורה שאיננה מקובלת בספריות הארוורד. בקיצור: מדובר בעסקי הדת היהודית, בעסקי חושך.
טעות תהיה להתווכח עם בעלי הדבר ב'הארץ' האם יש תופעה כזאת במשטרה? האם זה טוב? או רע? יש כאן רק דבר אחד משמעותי והוא כותרת שהיא ספק חשש אינפורמטיבית, גם זה מפוקפק. וכל כולה נועדה לטעון ולתדלק שנאה. או אולי פחד ומשטמה. בבריכת שחיה מסוימת בירושלים שוחים לא מעט ערבים ויש מצילים ערבים, ובמקביל גם לא מעט נשים דתיות. תמונת עולם שונה לחלוטין ממה שמצייר 'הארץ' בכל ימות השנה. האם זה יהיה מדויק לתת כותרת: "מתגברת מגמת החדירה של ערבים לבריכות ירושלים"?
אז האם הכותרת של ערב יום הכיפורים מבטאת אנטישמיות? האם יהדות 'הארץ' יכולה באמת להיות אנטישמית? אני מציע להגדיר את התופעה כאנטישמיות משנית. במסגרת השורשים המרקסיסטיים והסטליניסטיים של השמאל בישראל, חדרו גם חיידקי האנטישמיות ושנאת היהדות למעמקי התודעה של מי שגדל בסביבה הזאת או מי שהסתפח אליה מתוך כוונות טובות של מאבק נגד ובעד השלום והצדק החברתי.
סרטון המפכ"ל רוקד עם ספר תורהבאושוויץ-בירקנאו שעורר סערה:
פעם היה זה המאבק הזכור נגד "כפייה דתית". את זה ניתן היה להבין. הייתה לזה הצדקה. אלא שפה מדובר בחיה תעמולתית פוליטית אחרת. יש הבדל בין מאבק לטובת הגדרת לאום או דת בתעודת הזהות או למען תחבורה ציבורית בשבת, לבין קמפיין תעמולתי במסווה של עיתונות נגד נוכחותה של הדת בממסדים שונים.
הרבה זמן אני חושד של'הארץ' הסתננו גורמים קומוניסטים מחד"ש ואלה יוצרים את הכיוון והטון האנטי-ציוני והאנטי-דתי. גם המסע הכפייתי, הקבעוני, שמציב את ראש הממשלה כיעד שנאה ממוקד, מקורו הוא אנטישמי. דמוניזציה כלפי המתנחלים וכלפי ממשלת ישראל מקורה באותן בארות מורעלות. אבל 'הארץ' כבר מזמן נחשף כגוף חזית פוליטי שמופיע כעיתון. כי זה לא ניו יורק טיימס ישראלי. זה תעמולתון שמדבר בשפה של הדמוקרטיות העממיות: במקום אויב העם, "אויב הדמוקרטיה". כולם יודעים ששלום הוא מלחמה בשפה אורווליאנית. בשפת שוקן "דמוקרטיה" היא רודנות טוטליטרית ומוסר הוא תמיכה בטרור.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם