סערת התאגיד: כרוניקה של כישלון ידוע מראש
התאגיד של ארדן כשל בניהולו לקראת יום היעד וראשיו לא הצליחו להביא את המנדט שקיבלו לידי מימוש. את התוצאה כולנו אוכלים עכשיו כשהייצור שאך נולד, מומת על ידי אותם פוליטיקאים שהקימו אותו. ובינתיים, עובדי הרשות צריכים להמשיך לסחוב את העגלה
בדיחה מקאברית מספרת על אדם שמוטל על הרצפה כשסכין תקועה בבטנו. "זה כואב"? שואל אותו מישהו , והאיש עונה: "רק כשאני צוחק". זה בערך המצב של עובדי רשות השידור אחרי טלטלה של שנתיים וחצי מאז הוחלט בחוק לפטר את כולם על לא עוול בכפם, רק כדי להביא לשרים ארדן ולפיד הישג אלקטוראלי בדמות ביטול האגרה.במשך חמש שנים קודם לכן נערכו דיוני רפורמה עם האוצר וההסתדרות ונסתיימו בהסכם שנחתם על ידי יו"ר הרשות ומנכ"לה דאז (אמיר גילת ומוטי שקלאר) ששניהם נבחרו כזכור בידי אותו ראש ממשלה – נתניהו – שאישר לארדן את מהלך הסגירה וחיסול רשות השידור מיד אחר כך. זה אותו ראש ממשלה שכעת מבצע פניית פרסה ומודיע מעל דוכן פתיחת מושב הכנסת כי הוא "ישקם את רשות השידור".
נתניהו בכנסת: "נשקם את רשות השידור" (ערוץ הכנסת)
אז נכון להיום בלבד, לוקחים אוויר וצוחקים קצת. כי זה כואב. 500 עובדים כבר הלכו הביתה. מי שהייתה למשל מפיקה בחדשות בערבית, עובדת היום במשטרה. שום קשר למקצועה הקודם לפני הפרישה. מי שהיה צלם ונאלץ לפרוש בגיל 64 מסתובב מתוסכל ברחובות. האגרה בוטלה. מחסני התכניות כמעט התרוקנו. אנשים שהלכו לראיונות עבודה בגיל 50 ו-60 לתאגיד החדש, חזרו מושפלים ומבוזים לאחר שהתבקשו למלא שאלונים ועברו ראיונות כאילו הגיעו אתמול מבית הספר בתחילת דרכם.
ארדן. הצהרות פומפוזיות מנותקות מהמציאות.
צילום: מירי צחי
במשך חודשים, משמיצים פוליטיקאים ועיתונאים את עובדי הרשות בכינויים מכוערים וגסים. חזרה אין סופית על הביטויים "רשות רקובה ומסואבת", תשדיר בחירות מעליב לגלג עליהם כאילו היו חמאסניקים, הערות על "די.אנ.איי פגום" נזרקו לאוויר מצד חברי כנסת, והצהרות פומפוזיות נשמעו מצד השר ארדן שהוא "יקים בתוך שמונה חודשים תאגיד שידור יעיל איכותי ועצמאי למען הציבור". לא פחות.
מאז, כמובן שלא הוקם תאגיד. הקמתו נדחתה בכנסת שוב ושוב, פשוט כי אי אפשר להקים תאגיד שידור בלוח זמנים פוליטי חובבני ובלתי ישים. אבל המתקפה על עובדי הרשות נמשכה – גם מצד ה"קולגות" שנבחרו להקים את התאגיד. אלה שהיו צריכים על פי חוק לקלוט 50% מעובדיהם מבין עובדי הרשות.
''סמל לחופש העיתונות ועצמאותה משדר סרטוני פייסבוק ברמה של גן ילדים''.
בינתיים נדרשו עובדי הרשות להמשיך להחזיק את השידור הציבורי. לשדר חדשות ותכניות, לפקח ולהביא לשידור סרטים ותכניות של מפיקים חיצוניים על פי החלטת בג"ץ ולעבוד תחת משטר של מפרק בכל פעולה יומיומית, כשאיש מהם אינו יודע אם תהיה לו פרנסה עם הקמת התאגיד.בחודשים האחרונים החלו להישמע גם קולות כפולים וציניים מצד אותם יוצרים שביד אחת קיבלו תשלומים על הפקותיהם מרשות השידור וביד השנייה הרימו שלט "השידור מטומטם" ו"עד כאן" - כלומר בעד הקמת התאגיד "כאן".
מסע של יחסי ציבור אגרסיביים, מוזמן וממומן מכספי ציבור, העמיד את התאגיד כסמל לחופש העיתונות ועצמאותה, כדי להשחיר את פניהם של עובדי הרשות ולקבל את המפתחות לשידור הציבורי. התאגיד, במציאות, שידר רק סרטוני פייסבוק ברמה של גן ילדים. ראשיו של התאגיד לא מתראיינים גם בשבוע הסוער האחרון. לא נאבקים בפומבי. אבירי חופש העיתונות, על פי תדמיתם שעוצבה בידי היחצ"נים השכורים, לא יצאו מהמשרד לרחוב ולא נעמדו על רגליהם האחוריות כדי להגן על הארגון התקשורתי שהם מקימים לכאורה. זה שעל פי התדמית, יהיה ביקורתי ונשכני ובועט, אך בפועל עוד לא שרט את קצה חוטמו של ראש הממשלה.
נתניהו בנאומו במליאה. ''בפועל, התאגיד עוד לא שרט את קצה חוטמו של ראש הממשלה''.
צילום: יונתן זינדל/ פלאש 90
טרגדיה יוונית-ישראלית
בחודש האחרון המלחמה כבר עברה את גבולות ההיגיון. עובדי הרשות הואשמו בשיתוף פעולה עם ח"כ דוד ביטן שיזם את סגירת התאגיד, ואיש לא זכר שבמשך שנתיים וחצי עסקה הממשלה בסגירת רשות השידור ופיטורי עובדיה. בזריקתם לרחוב של 1,600 עובדים. פתאום החלו לדבר רק על אלו שנקלטו לפני זמן קצר בתאגיד כאילו העוול נעשה כלפיהם, לא כלפי מי שהשקיע את רוב חייו הבוגרים ברשות השידור.
ואתמול כמו בטרגדיה יוונית, על סף הגרדום או הקבר, החליט ראש הממשלה "לשקם את הרשות". אולי מכל הסיבות הלא נכונות. והרי כל הסיבות הלא נכונות הובילו אותו ואת השר ארדן להחליט לפני שלוש שנים על סגירת הרשות, אבל מי זוכר?
עכשיו יש לומר בברור: תאגיד השידור החדש אינו מוכן לעלות לשדר 24/7. מסמך "המוכנות" שהגיש אינו מקצועי ולא מוכיח מוכנות. עדין אין לו שרשרת ניהול מקצועית, אין תכנים, אין נהלים וקוד אתי, אין יכולת מוכחת לשדר במלחמה או בחירות. 30 עמודי מסמך המוכנות הם לעג למקצוע השידור. די אם הקורא ייזכר בקלסרים המפורטים שהגישו החברות שביקשו לקבל זיכיון לשדר בערוץ 2 לפני שנים ספורות. להביט ולהשוות למסמך הדל שהגיש התאגיד.
''עובדי הרשות הואשמו בשיתוף פעולה עם ח''כ דוד ביטן שיזם את סגירת התאגיד''.
צילום: יונתן זינדל/ פלאש 90
התאגיד של ארדן פשוט כשל בניהולו לקראת יום היעד. יום התחילה. ראשיו לא הצליחו להביא את המנדט שקיבלו לידי מימוש. זו האמת המרה. ועוד אמת שיש לומר. ממש בזמן שרבים דיברו על עצמאותו ונשכנותו של 'התאגיד', שודרו בערוץ הראשון תחקירים וסרטים שביקרו קשות את הממשלה: תחקיר על מחדל המנהרות, תחקיר על הגזענות הממסדית והרבנית כלפי עולי אתיופיה, ביקורת קשה על ניהול המועצה לביטחון לאומי, תכניות ביקורתיות על מתווה הגז, על מעללי הכיבוש בשטחי C ובמזרח ירושלים, תכניות סאטירה ודרמה חברתיות וביקורתיות ועוד. מסך ערוץ 1 של רשות השידור הוא המסך האיכותי העצמאי והיעיל של השידור הציבורי. עובדה.
עוד צריך לומר - הרי כישלונות הניהול שקיבל לאחריותו השר ארדן היו כתובים בדוחות מבקר המדינה. כל מה שהיה צריך לעשות הוא לפטר את ההנהלה הכושלת ולמנות הנהלה מקצועית. במקום להתעמת אם המנכ"ל והיו"ר שאותם מינה ראש הממשלה, החליט ארדן לסמן את המטרה – לפטר את העובדים דווקא, לסגור ולפתוח.
את התוצאה כולנו אוכלים בימים אלה, כשהייצור שאך נולד, מומת על ידי אותם פוליטיקאים שהקימו אותו, ומנגד, הייצור שהובל לשחיטה, נדרש לחזור לסחוב את העגלה בעוד המחוקקים הפופוליסטים רוחצים בניקיון כפיהם.
איתי לנדסברג נבו הוא מנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם