אמיר אוחנה הוא לא הומו טוב
ח"כ אוחנה הוא ההתרסה נגד הבולשביזם ששולט בשיח הלהט"בי ולכן השיח סביבו טובל בצביעות וחוסר יושר אינטקלטואלי. הקהילה בעד הכלה ונגד הסתה, אבל רק עד גבול מסוים. הומו ימני? איכס
ח"כ אמיר אוחנה התראיין אצל לוסי אהריש יחד עם ד"ר הני זובידה והתבקש להתייחס לברכותיו על ניצחונו של דונאלד טראמפ מהפן הלהט"בי. אהריש שאלה מה יהיה על זכויות הלהט"ב ואמיר השיב שטראמפ הוא הנשיא הרפובליקני הכי פרו-להט"ב שהמפלגה השמרנית ידעה, שהמגמה הכללית בנוגע לזכויות להט"ב בעולם - למעט ברוסיה - חיובית, ושבמקרה הכי גרוע הזכויות באמריקה יעמדו במקום ובמקרה האמריקאי, הוא מוסיף, זה לא כל כך נורא.אמיר אוחנה העז לרמוז שהמאבק הלהט"בי (שכבר נשא פירות והישגים מדהימים) הוא לא הדבר החשוב ביותר עלי אדמות. כך ממש. הוא הוסיף בחוצפתו את הנתון המרגש שארה"ב נמצאת במקום מעולה מבחינת זכויות ללהט"ב ושהמגמה היא קדימה.
הדבר הכי מקומם שאמר אמיר בריאיון הוא שאחוז הנשים הגבוה שהצביעו לטראמפ מוכיח שלאנשים יש סדר עדיפויות מגוון ומורכב, ושסדר היום שהם רוצים לקדם לא תמיד מעמיד במרכז מאבקים כמו פמיניזם או המאבק הלהט"בי אלא מתעדף עניינים אחרים שקרובים ללבם כמו ביטחון וכלכלה, למשל.
אני תומך גדול במאבק הלהט"בי, ואני אף לוקח בו חלק קטן. אינני תומך גדול של דונלד טראמפ וראוי גם לומר שלא הצבעתי למפלגתו של אוחנה בבחירות.
אמיר אוחנה, ראוי להזכיר, הוא הומו גאה ומוצהר שהזכיר בנאומו המרגש בכניסתו לכנסת ישראל את בן זוגו ושני ילדיהם. אמיר אוחנה הוא גם איש ימין שמאמין בסדר יום מדיני-כלכלי ימני, שנמצא בכנסת בזכות הישגו בפריימריז ולא בזכות שיריון או טובה. הוא אדם בעל תפיסת עולם מורכבת, מגוונת, מרובדת, שכוללת בתוכה את המאבק הלהט"בי כמובן בין מגוון נושאים שונים.
אמיר הוא ההתרסה (או הבגידה, בלשונם של לא מעט מדוברי הקהילה) נגד הבולשביזם ששולט בחלק גדול בשיח הלהט"בי ובהכתבה שעל פיה הומו טוב "צריך להיות". הומו טוב צריך להיות שמאלני. הומו טוב צריך לכפור בערכים הטרונורמטיביים, ואם הוא לא כזה הוא - שימו לב, חבריי הסטרייטים שלא בקיאים בשיח הקהילתי - "דומו", כלומר הומו שמנסה להידמות לאחיו ההטרוסקסואל מתוך רגשי נחיתות או כדי להתחנף אליו. אם יטען ההומו שערכים אלו הם הערכים המעצבים את השקפתו הוא יואשם בהפנמת הדיכוי. הומו טוב צריך להיות פרוגרסיבי, אקטיביסט, ממוקד כל כולו במאבק הלהט"בי. הומו טוב חייב להיות חילוני.
ההומו הטוב לא יכול לחשוב שיש דברים דחופים יותר מקידום חקיקה למען טרנסג'נדרים למשל (חקיקה צודקת, חשוב לציין). אסור לו בשום אופן לדבר על המאבק מבלי לצאת מגדרו או לתחום אותו בגבולות גזרה מסויימים ופרופורציונליים. ההומו הטוב צריך להיות אחד משלנו. הוא צריך להיות סולידרי לערכים שאנחנו, נציגי הקהילה מטעם עצמנו, נקבע.
אמיר הוא לא ההומו הטוב. הוא, לא עלינו, העז לחיות במודל זוגי ולהביא ילדים ובכך לשתף פעולה עם הדיכוי ההטרונורמטיבי (אבל אנחנו נילחם בחירוף נפש למען נישואים גאים ופונדקאות).
אמיר הוא לא ההומו הטוב כי הוא לא הצביע בעד חוקים שאנחנו מאמינים בהם. לחברות הכנסת ממרצ מותר לעגל כל מיני פינות בעניין, כי השתייכותן למחנה הנכון פוטרת אותן מלספק על כך תשובות. גם חברי הרשימה המשותפת לא יתמכו בחיים בהצעות החוק הללו. וגם, בעיקר, שוכחת הקהילה לפתע שלא הכל אפשרי בקואליציה, שיש עוד גורמים שצריך להתחשב בהם ושלא הכל בהישג יד, גם אם סתיו שפיר מעלה הצעת חוק בידיעה מוחלטת שהיא תיפול.
אמיר אוחנה בעד ההתיישבות ביו"ש, בעד כלכלה ימנית ובעד שורה של דברים שפשוט אי אפשר לשאת אותם כקהילה. או שאתה איתנו, או שאתה לא. כי אנחנו נגד הומופוביה, בעד הכלה ונגד הסתה. חוץ ממקרה שבו אתה מעז להיות הומו ימני. איכס.
כל כך הרבה צביעות יש סביב אמיר אוחנה. כל כך הרבה חוסר יושר אינטקלטואלי, כל כך הרבה חוסר היכרות עם האופן שבו עובדת חקיקה ובו עובדת הכנסת, כל כך מעט יושרה.
אני כותב את הדברים כהומו דתי שמצר על השיח הלהט"בי שהולך ומתנתק מתקשורת עם העולם שמחוצה לו בגלל נציגות כושלת ויומרנית. חשוב להשמיע קול אחר, הוגן ובעיקר ישר יותר. "הקהילה" היא אוסף מגוון יותר של דעות מאשר הקול האחיד והכועס שנשמע הרבה יותר מדי חזק כאן ובחוץ.
וגם כי אגרסיביות של שיח אחד מייצרת מפלצות בצד השני. שיח ליברלי פטרוני שדורש רבולוציה במקום אבולוציה בריאה, מייצר תופעות כמו דונאלד טראמפ כתשובת משקל. והאיזון הזה, והמתינות הזאת, וההתחשבות הזאת בקצב של תהליכים חשובים לא רק כי זה נחמד יותר - אלא למען הצלחת המאבק עצמו ממש.
אקו"ם