במשרד החינוך צריכים להבין שגם לערבים יש שכל
מדד הטימס מעיד על הפער העצום בהשכלה בארץ. אם מדינת ישראל רוצה חברה הומוגנית, משכילה ותורמת עליה לחלק את תקציב החינוך כמו רובין הוד - לקחת מהעשירים ולתת לעניים. זה ישתלם לכולם
גם בלי להצטיין בסטטיסטיקה, רצף המבחנים והמדדים שנערכים בשנים האחרונות בקרב תלמידי ישראל – הפנימיים כמו המיצ"ב, והבינלאומיים כמו הטימס שפורסם אתמול, ופיזה שיפורסם בשבוע הבא - משתקפת תמונת מצב חמורה. ציונים של תלמידים מרקע כלכלי מבוסס גבוהים משמעותית מאלו של תלמידים מרקע כלכלי נמוך. הפערים מהותיים ועומדים על עשרות נקודות. במחקר הטימס לדוגמה, שבדק את הישגי התלמידים במתמטיקה ומדעים, היה ממוצע התלמידים המבוססים גבוה בלמעלה ממאה נקודות מזה של התלמידים שמגיעים מבתים עניים.כלומר, מניתוח פשטני, ובהנחה שגם תלמידים שהוריהם חסרי אמצעים נולדים עם שכל ועם פוטנציאל למימוש, נראה שהחינוך האיכותי, המקדם והמקצועי בישראל שמור רק למי שיכול לשלם עליו. בבתי ספר בהרצליה יקבל התלמיד הרבה יותר שעות לימוד עבור מתמטיקה ואנגלית ותהיה לו אפשרות בחירה בין מגמות ריאליות כמו פיזיקה וכימיה. לעומת זאת, מקבילו מנתיבות או מקריית שמונה יקבל ככל הנראה מורים פחות מקצועיים, פחות שעות לימוד שיוקדשו לחיזוק המתמטיקה והאנגלית ומסתמן שהוא יוכל לבחור בפיזיקה רק אם הוא ממש עילוי.
הרשויות החלשות, כמו ציוני התלמידים, נשארות מאחור.
צילום: שאטרסטוק
במשרד החינוך מדברים בשנה האחרונה על תקצוב דיפרנציאלי כך שרשויות חלשות יקבלו תקציב גבוה יותר מאלו העשירות. המטרה היא להשקיע בתלמידי הפריפריה הגאוגרפית והכלכלית ולהשוות את הישגי התלמידים שם לאלו של תלמידי הרשויות החזקות. ואולם, למרות ההכרזות, מדו"ח מבקר המדינה האחרון עולה כי דיבורים על התקצוב לחוד ומעשים לחוד.
בפועל, הרשויות החזקות ממשיכות למשוך את עיקר התקציבים ומשתמשות גם בתשלומי הורים גבוהים. הרשויות החלשות לעומת זאת, נשארות מאחור - כמו ציוני התלמידים. וחשוב לציין: כמו בביטחון, בתעשייה ובבריאות, כך גם בחינוך – הכסף עושה את ההבדל. רק בתי ספר עם תקציבים גבוהים יכולים לקנות יותר שעות לימוד ולחזק את הידע של תלמידיהם.
תלמידים במזרח ירושלים. מדובר בדור הבא של ילדי ישראל.
צילום ארכיון: פלאש 90
פערי הציונים ניכרים היטב גם בין תלמידים דוברי עברית לדוברי הערבית. בהנחה שרוב ערביי ישראל לא גרים ברשויות החזקות, שוב ניתן לראות איך הכסף מבדיל אותם מחבריהם דוברי העברית. מבדיל בענק. מחקר טימס הראה אתמול ש-16 אחוז מתלמידי ישראל דוברי העברית מצטיינים, לעומת 6 אחוז מדוברי הערבית. 9 אחוז מקרב דוברי העברית התקשו בלימודיהם לעומת 31 אחוז מהתלמידים דוברי הערבית. אגב, לא נעים להגיד, אבל ללא התלמידים הערבים הייתה מדינת ישראל מטפסת לאחד מתוך עשרת המקומות המובילים בדירוג.
הבעיה היא שהפערים הללו מסתיימים בתיכון. התלמידים החזקים יוצאים החוצה וממשיכים לעולם ההשכלה הגבוהה, למשרות מתגמלות ולחיים כלכליים נוחים יותר. התלמידים העניים יוצאים עם הישגים נמוכים, משתכרים משכורות נמוכות, מתחתנים, מביאים ילדים והפערים נשמרים למשך דורות. אם מדינת ישראל לא תשכיל לשים את רוב המשאבים שהיא מקצה לחינוך ילדיה בפריפריה, במגזר הערבי וגם בחרדי - ימשיך הפער בין התלמידים העניים לעשירים לשחק תפקיד משמעותי בעתידם.
לא מדובר על עוד נתון סטטיסטי שעושים ממנו כותרות ועוברים הלאה. מדובר בדור הבא של ילדי ישראל, ובזה שאחריו ובזה שאחריו. אם מדינת ישראל רוצה חברה הומוגנית, משכילה ותורמת עליה להתחיל לחלק את הכסף כמו רובין הוד - לקחת מהעשירים ולתת לעניים. בסוף זה ישתלם לכולם.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם