משפט אזריה: דיין מצאה את האשמים - המתנחלים
מי שאשם בארועים בחברון הם המחבלים שתקפו את חיילי צה״ל. לא החייל, לא המתנחלים ולא המפקדים שהיו או לא היו. הגנה אובססיבית על ״זכויות המחבל״ אינה משרתת שום מטרה של חברה אנושית
יש דבר אחד שבו השמאל מצוי שנות אור לפני המתחרים: תעמולה. הכישרון להשחיל את המסרים בדלת האחורית, עטופים תמיד במשהו שנשמע טוב, שיר, סרט עם המסרים הנכונים, סיסמה תופסת, משפט מרשים.שימו ליבכם אל התיחכום ועדינות הועבר המסר החינוכי בתוכנית של אילנה דיין על אלאור אזריה, שכל כולה נועדה רק להכשיר את הקרקע לשתי הדקות האחרונות שבהן הועלו ״שאלות נוקבות״, כלומר ניסיון הרשעה פומבית של אלאור: למה הוא חיכה אם הרגיש בסכנה, למה אחרי שהמחבל מת כבר לא נראה כאילו הוא חושש ממטען, למה לא הרחיק את האנשים לפני שירה.
כל התוכנית היתה תחקיר קצת מוזר על הנסיבות, האנשים בזירה, המון ״בשעה שמונה שלושים ושתיים וארבעים שניות״ כדי שיישמע תחקירי למהדרין, ואז – בום. סידרת משפטים בסגנון טוקבקי, שאין לה שום קשר ישיר לכל מה שנאמר לפני כן. מה קשור אם עופר אוחנה חילק פקודות או קילל ל״למה אלאור חיכה שלוש דקות אם הוא חשש ממטען". ולמה עכשיו, לפני מתן פסק הדין? מי הסמיך את כבוד השופטת אילנה דיין ותחקירניה להעלות ״שאלות״ כאלה, בשעה שהמשפט עוד מתקיים? זו תוכנית טלוויזיה רצינית ומחייבת, שכל המדינה צופה בה. האם בית המשפט לא אמור היה למנוע את זה?
אז זה העניין, שבית המשפט היה מעוניין בתוכנית. השלטונות (ואני לא מתכוון לממשלה, המתנהלת כעכבר מבוהל במחילתו ומסתפקת בניצחון סמלי בבחירות אחת לארבע שנים בשביל ההרגשה הטובה), שלא ציפו לתגובה ציבורית כל כך חזקה וממושכת, חוששים מהתקוממות עממית בעקבות הרשעה. לשם כך הם זקוקים למשהו שירכך ויכין את הקרקע לפסק הדין שעליו כנראה החליטו עוד לפני שהמשפט החל. הלוואי הלוואי שאתבדה, אני מתחייב לקנות כובע ולאכול אותו בגרגורי שמחה אם אלאור יזוכה, אבל קשה להימנע מהתחושה שמדובר בתוכנית מוזמנת ומתוזמנת למטרות חינוך מחדש.
ועל הדרך למה לא לנסות ולסכסך קצת את הימין בינו לבין עצמו. ״אלאור הוא רק קורבן של הנסיבות, זה המתנחלים שעושים בלגן ומבלבלים את החיילים". אוי, איזה נשמה טובהאילנה דיין. הוא אשם - סליחה, ״אנחנו רק מביאים את העובדות ותחליטו אתם״, עוד שיטת תעמולה שחוקה - אבל היא מצאה לו נסיבות מקלות: המתנחלים. ברור, אלא מי.
אך כל אלה מסיחים את הדעת מהענין העיקרי באמת, כי מה שמוציא את תושבי ישראל מדעתם וגורם להם להפגין יום יום מול בית המשפט, זה לא התפלפלויות משפטיות, אלא האבסורד בעצם העמדתו לדין של חייל צה״ל על כך שהרג מחבל.
תפקידם של חיילי צה״ל הוא לא לשרוד שלוש שנים מבלי להיתבע לדין בינלאומי, אלא להגן על מדינת ישראל ותושביה. זה אומר שהם פוגעים במי שתוקף אותם, תוקף את המדינה, את התושבים, ומוסרית הם לא חייבים לו שום דבר. חוקית יש כללים, אבל מוסרית, אין בכלל שאלה אם ראוי או לא ראוי לחסל מחבל בכל מצב שהוא.
צריך להזכיר שמחבל הוא לא מנוול שיגרתי, לא שבוי מלחמה ולא עבריין. הוא לא מושפע מילדות עשוקה או מציית לפקודה בלית ברירה, אין פה נתונים שיש לקחת בחשבון כנסיבות מקלות המעוררות הבנה, חמלה או אפילו כבוד. מחבל פועל מתוך שנאה ורוע צרוף נגד עם, נגד ציבור, ללא אבחנה, כמו הנאצים ודאעש. הוא היה הורג גם יהודי באוסטרליה בגלל שהוא יהודי, הוא תוצר של חינוך שטני הרואה בכולנו מטרה, בגלל המוצא שלנו. שנאתם כלפינו כל כך מטורפת שהם מוכנים למות כדי להרוג כמה שיותר מאיתנו והם רואים בכך שליחות קדושה וגאווה למשפחה. אין פה מאבק לשחרור, אלא אטרף השמדה ורצח. התנגשות בין תרבות של חיים לתרבות של מוות. הטרור הפלסטיני נגד ישראל הוא הדבר הכי קרוב לרוע המוחלט.
הציבור הישראלי יודע את זה, ונמאס לו מזכויות הנבל וחובות המתגונן. הוא יכול לשאת את זה עד לנקודה מסויימת, אבל התחושה היא שבפרשת אלאור אזריה כל הקווים האדומים של השכל הישר נפרצו. לא מוכנים לראות לוחם מושפל ונענש בגלל שירה בנבל מת למחצה.
מי שאשם בארועים בחברון הם המחבלים שתקפו את חיילי צה״ל, לא החייל, לא המתנחלים ולא המפקדים שהיו או לא היו. ואם תרצו להעמיק קצת בחיפוש האשמים, ערכו תחקיר על הסיבות לשנאה המשוגעת הזאת, שאין לה שום קשר לכיבוש-כביכול. בדקו את הסיבות הדתיות, את החינוך, המנטליות, את מה שאומרים בבית, מעבירים מדור לדור ומלמדים בבתי הספר. משם צריך להתחיל השינוי, הרי אף אחד לא נולד עם גנים של רוצח-יהודים. הגנה אובססיבית על ״זכויות המחבל״ אינה משרתת בעקיפין או במישרין שום מטרה של חברה אנושית.
אקו"ם