מישהו הופתע מההתנכלות של בג"ץ להתיישבות?
בג"ץ יכול היה להשאיר את עמונה על מקומה לפי "סדרי העדיפויות" של המדינה, כפי שנעשה במקרים רבים כלפי בניה ערבית. אם יוחלט לפסול גם את "חוק ההסדרה", הדרג המדיני יהיה חייב לקבל החלטה, וההחלטה היחידה שבאמת מטפלת בסוגיה - היא סיפוח
קשה לומר שמישהו נפל מהכיסא נוכח החלטת בג"ץ שלא לדחות את עקירת עמונה. ההחלטה מתיישבת היטב עם המנהג החביב על רוב שופטיו להתנכל להתיישבות יהודית.העותרים בעמונה טענו שמדובר באדמה ערבית פרטית, ובג"ץ החליט בקלילות להחריב ישוב שלם, וזו כמובן אינה הפעם הראשונה. לאחר ההחלטה מ-2011 להריסת הישוב מגרון קיבלו העותר הערבי וחבריו מהשמאל תיאבון ותבעו מהמדינה פיצויים על שנות השימוש בקרקע. הפעם הם נתבקשו להוכיח את הבעלות, ואז מיהרו למשוך את התביעה, ועוד שילמו הוצאות למדינה ולישוב. זה כמובן לא שינה את גורל הישוב.
לאחר שבג"ץ פסק ב-2006 להרוס 9 בתים בעמונה, העתיק הפעיל הירושלמי אריה קינג את עתירת השמאל מילה במילה, בעתירה שהגיש להריסת שכונה ערבית בירושלים הבנויה על אדמה פרטית יהודית מוכחת, על שטח שיועד להקמת שכונת "שער המזרח". השופטים הדפו את העתירה בקלילות בתירוץ שהם משאירים למדינה לקבוע את מועד ביצוע ההריסה בהתאם ל"סדרי עדיפויות" שלה, שכמובן לא הגיעו ולא יגיעו לעולם. קינג בתמימותו לא הבין שמידת קדושתה של אדמה פרטית נובעת מהזהות הלאומית של בעליה.
לפני כשנה עתרו בעלי קרקע יהודיים לבג"ץ על גזל אדמותיהם בנגב בידי שבט בדואי שהקים על אדמתם כפר בלתי חוקי בשם "אל-זרנוג". לעותרים הללו היתה, לשם שינוי, הוכחת בעלות מוצקת. השופט מני מזוז סירב לסלק את הבדואים ועוד הציע למדינה להפקיע את הקרקע מבעליה ולתת אותה לפולשים. בעתירה אחרת, שהוגשה נגד בניה ערבית בלתי חוקית במימון אירופי שנועדה להשתלט על כביש ירושלים יריחו, לא התבייש מזוז להצהיר ש"החוק זה לא הכל".
עד כמה "החוק זה לא הכל"? ברגע של חוסר תשומת לב חשף השופט מישאל חשין ז"ל כיצד קרה שאריאל שרון חמק מאישום שוחד בפרשת "האי היווני". נזכיר למי שהפסידו את הפרקים הקודמים שבשנת 2004 הכינה פרקליטת המדינה, עדנה ארבל, טיוטת כתב אישום נגד שרון באשמת שוחד שלכאורה קיבל באמצעות בנו, גלעד, שהועסק על-ידי הקבלן דודי אפל ששילם לו הון עבור כלום, תמורת סיוע, לכאורה, של שרון, בהיותו שר חוץ, לקניית אי נופש ביוון, הכל לכאורה.
בסמיכות זמנים למועד ההחלטה הכריז שרון על "ההתנתקות", והתיק נסגר על-ידי היועמ"ש, שלא היה אחר מאשר מיודענו מר "החוק זה לא הכל", הלא הוא מני מזוז. התנועה לאיכות השלטון הגישה עתירה לבג"ץ, שדחה אותה.
וכך סיפר לא אחר מאשר סגן נשיא בית המשפט העליון, השופט חשין, בראיון הפרישה שלו ("הארץ" 26.5.06): "אני יכול רק לומר שכשאדם (הכוונה לגלעד שרון) בשביל לשוטט באינטרנט מקבל 600 אלף דולר והבטחה לעוד שני מיליון, צריך להיות שוטה כדי לחשוב שהוא באמת קיבל את הכסף בשביל העבודה... אבל באותו זמן כל העם רצה ששרון לא יעמוד לדין, בגלל שהיתה תכנית ההתנתקות. ואם שרון היה עומד לדין לא היתה התנתקות".
לחשין היה פה גדול ואנו זכינו להזדמנות ללמוד מבפנים לא רק מה היו "השיקולים המשפטיים" בטיהורו של שרון, אלא גם מהי לדעתו האג'נדה הפוליטית של השופטים וכיצד זו משפיעה על פסיקותיהם.
בג"ץ יכול היה להשאיר את עמונה על מקומה באמצעות השארת מועד ההריסה לשיקולה של המדינה, לפי "סדרי העדיפויות" שלה, כפי שהוא עושה במקרים רבים כלפי בניה ערבית.
מצד שני יש לציין שקיימת אחיזה חוקית למסע ההרס הזה, מאחר שכל עוד השטח לא סופח, הוא מוגדר ככבוש, ומתוך כך האוכלוסייה הערבית הינה "מוגנת", מה שהופך את האוכלוסייה היהודית ל"מותקפת" על-ידי סעיפי חוק המשמשים כמחבוא מושלם לרוע לב. אם בג"ץ יפסול גם את "חוק ההסדרה", הוא יכריח את הדרג המדיני לקבל החלטה, וההחלטה היחידה שבאמת מטפלת בסוגיה היא סיפוח, לפחות של שטחי C, שעליהם בנויים כל הישובים הישראליים.
צריך להבין שלפנינו תנועת מלקחיים לחיסול ההתיישבות ביו"ש. זרוע חיצונית של מדינות אירופאיות שלמעשה מופעלת על-ידי ממשל אובמה, וזרוע פנימית המורכבת מארגונים הממומנים על-ידי הממשל האמריקני, או מקורביו, שמרגישים בבג"ץ כמו בבית.
כתוצאה מתבוסת הממשל האובססיבי של אובמה את קלינטון, עומדת להיעלם הזרוע החיצונית וכך ייצא שמי שלבסוף ידחוף לסיפוח יו"ש יהיו ארגוני השמאל ושופטי בג"ץ, מאחר שנתניהו לא יוכל לשרוד פוליטית כקבלן ההריסות של ההתיישבות מטעם השמאל הקיצוני.
אקו"ם