תחקיר דרוקר: מלאכת מחשבת של חרטוטולוגיה
איך הגענו מחשד של מעורבות פרקליט בשולי עסקה - חשד הדורש בירור - להאשמת ראש הממשלה בתפירת העסקה המושחתת בתולדות מדינת ישראל? השנאה. כן, כן. שנאה עזה, צורבת, נקמנית, שנאה שלא רואה בעיניים
רביב דרוקר בישל דייסה ואתם אכלתם אותה. דרוקר שפרסם סיפור (די טוב) על חשד לכאורה לניגוד עניינים של עו"ד דוד שמרון, חשד שחייב להיחקר, עבר באובססיית שנאתו לראש הממשלה בנימין נתניהו למחוזות קונספירטיביים, פינת עלילת הדם.
הפוסט הויראלי של דרוקר, שיצא נגד גרסת המל"ל, הוא מלאכת מחשבת של מניפולציה וחרטוטולוגיה. אם לסכם את הנרטיב שדרוקר בונה על סמך מקורותיו (קרי: בוגי), הרי נתניהו ברוב טירופו ושחיתותו קונה משיקולים זרים צוללות גרמניות מיותרות כשוחד עבור פרקליטו. לשם כך, אף משנה את הקואליציה באמצעות סילוק יעלון והצבת ליברמן בתפקיד. על פי ההזיה של דרוקר, כמעט כל הצמרת הביטחונית של ישראל (למעט הצדיקים שמתדרכים את דרוקר), מעורבת בפרשיית שחיתות איומה.
ראש המל"ל ומטהו, אנשי משרד ראש הממשלה, שר הביטחון ליברמן, הגורמים המקצועיים במשרד הביטחון, גורמים במשרד החוץ, משרד האוצר ואנגלה מרקל לקינוח. כל אלו מוכרים את ביטחון המדינה ומסכנים את עתידם המקצועי רק בשביל לעשות טובה לביבי. על פי התסריט של דרוקר, ראש הממשלה עצמו, אדם שרביב וחבריו בודקים את מצב גלידת הפיסטוק במקרר ומפשפשים בבקבוקי מחזור שלו, השתין מהמקפצה בעסקה שנבחנת על ידי מאות גורמים רק כדי לסדר עמלה למקורבו.
האשמות כל כך חמורות, אבל איפה המסמכים? הראיות? תאריכים? לא צריך, דרוקר מסתמך על המוניטין שלו כתחקירן ומערבב את קהל קוראיו - שאסתכן ואומר שהם מראש אינם מאוהדי נתניהו.
כמו שכתב ידידי עקיבא ביגמן באתר "מידה", למפריכי התיאוריות שדרוקר הפריח יש ראיות מוצקות: "תאריכים, עדויות, עובדות ומרואיינים שמזדהים בשמם, וכולם שוללים את התאוריה שלו מן היסוד. ההליך היה תקין, כל הגורמים הרלוונטיים היו מעורבים בדבר, וראש הממשלה בכלל לא לחץ לרכוש עוד צוללות אלא להפך".
אבל זה לא מספיק. אני רוצה לקרוא אתכם בטקסט של דרוקר. זה הולך להיות ארוך, אבל אם אתם אנשים הגונים אנא קראו.
דרוקר כותב: "זה מתחיל בכך שראש הממשלה כתב במסמך הנחיות שלו, סביב דיוני הצטיידות עתידיים שצריכות להיות לצה"ל תשע צוללות. שר הביטחון יעלון ראה את זה ולא ידע מאיפה זה נולד. לא צריך יותר מחמש, מקסימום שש. החלה אותה עבודת מטה שמתוארת במסמך. גם דיון הקבינט עליו מדברים ומעורבות משרד הביטחון בשלבים הראשונים של התהליך נוגעים בכלל לרעיון, שצריכות להיות לצה"ל תשע צוללות. נעשתה עבודת מטה באמת מסודרת מול יוסי כהן, ראש המועצה לבטחון לאומי באותה תקופה והוא, מסתבר, שוכנע בעמדת משרד הביטחון וצה"ל והרעיון נגנז".
בוא נעשה סדר. הוויכוח הגדול בנוגע למספר הצוללות היה על הצוללת השישית ובתקופת אהוד ברק כשר ביטחון ויעקב עמידרור כראש המל"ל הוכרע שיהיו שש צוללות. זהו ויכוח מקצועי שלא דרוקר ולא אני בקיאים בו.
לאחר מכן נבחנה במערכת הביטחון אפשרות להגדיל את צי הצוללות, אבל הדרישה נחתכה על ידי ראש הממשלה לשש. כך שגם אם ראש הממשלה ביקש לבחון את הגדלת צי הצוללות לתשע בדיונים במערכת הביטחון בתקופת יעלון, הרי שבוודאי בסיכומים הרשמיים סוכם על שש צוללות בסך הכל. בישיבת הקבינט באוקטובר 2015, בנוכחות בוגי יעלון, הובהר שעומדים לחתום עם הגרמנים על מזכר הבנות עתידי לרכישת שלוש צוללות מהגרמנים שיחליפו את הצוללות המזדקנות. תשע הצוללות, שדרוקר מדבר עליהן, היו רעיון שמעולם לא הבשיל לכדי סיכום או חתימה כלשהי עם הגרמנים.
דרוקר טען כי "מה שעושה ההודעה של המל"ל במניפולטיביות גדולה, היא קושרת את התהליך הלכאורה מוסדר, שהרגע הוסבר, לטירוף שקורה אחר כך. אחרי שהחליטו שלא ואין צורך, הגיעה הדלפה לשר הביטחון שראש הממשלה עומד לחתום בביקורו בגרמניה על חוזה. יעלון ההמום ביקש לראות את החוזה ויעקב נגל, שהחליף את יוסי כהן, שלח טיוטת חוזה אל ראש מטה יעלון (ולא למנכ"ל משרד הביטחון, כפי שנאמר בהודעת המל"ל).
"התברר ליעלון שמאחורי גבו, נתניהו עומד לחתום על חוזה של ממש לקניית שלוש צוללות ושתי אוניות נגד צוללות. פה פרץ העימות בין יעלון לראש הממשלה, שלא מוזכר משום מה בהודעת המל"ל. יותר נכון, היו מספר שיחות לא נעימות בין יעלון לנתניהו. מי צריך אוניות נגד צוללות, תמה שר הביטחון? אף פעם צה"ל או משרד הביטחון לא הציגו צורך כזה. למה להתקשר בחוזה לקניית שלוש צוללות, כשהצוללת הראשונה שנצטרך להחליף אותה היא רק ב-2030? שאל יעלון. למה להתקשר בחוזה עם מועדי תשלום ומועדי מסירה לצוללת שתגיע עוד 14 שנה?
"אולי הטכנולוגיה תהיה שונה, אולי תהיה מספנה אחרת, אולי המחירים יהיו אחרים. נתניהו טען שחייבים לנצל את הזמן שבו מרקל עדיין נמצאת. הויכוח לא הסתיים עד לנסיעתו של נתניהו לגרמניה. כשהוא היה בגרמניה, בשיחות בין ראש הממשלה לשר הביטחון, אמר יעלון לנתניהו שאם העניין הוא נוכחותה של מרקל (כדאי להזכיר שהעסקאות לרכישת שתיים מהצוללות נחתמו בזמנו של גרהארד שרדר הסוציאליסט, כך שלא בטוח שמנהיג גרמני אחר לא יחתום על חוזה שמספק אלפי מקומות עבודות במספנה הגרמנית) אז אין צורך לחתום על החוזה. די בכך שמרקל תחתום על הצהרת כוונות כללית שתביע נכונות למכור שלוש צוללות בעתיד לישראל".
דרוקר מדבר על מניפולציה כי הוא מבין בנושא. הוא טוב במניפולציות על צופיו וקוראיו. אבל העובדות אחרות. ראש הממשלה לא עמד לחתום על קנייה של שלוש צוללות נוספות, אלא על מזכר הבנה עתידי עם הקנצלרית מרקל, לרכישת שלוש צוללות עתידיות, שאמורות להחליף את שלוש הצוללות המזדקנות. אין בכיר אחד במערכת הביטחון, גם לא בוגי, שיכולים להציג חלופה לאופציה הגרמנית.
הסיבה שביקשו למהר ולחתום על הטיוטה קשורה בכהונתה של אנגלה מרקל, ובהנחת השליש שהגרמנים מעניקים. נזכיר, האמריקאים לא מוכרים לנו צוללות. דרוקר כלומר בוגי טוען שנתניהו עמד לחתום על חוזה קנייה, אבל בפועל נתניהו רק דיבר עם מרקל על תהליך של הכנת טיוטה למסמך הבנות עתידי עם הגרמנים, וגם זה בתיאום עם משרד הביטחון. לא חוזה קנייה, אפילו לא מסמך הבנות, אלא טיוטה.
מכיוון שהכול ממוסמך - הדברים ברורים. ב-7 בפברואר 2016, לקראת מפגש בין הממשלות ישראל וגרמניה בברלין, העביר ממלא מקום היועץ לביטחון לאומי, יעקב נגל, למנכ"ל משרד הביטחון ולמזכיר הצבאי של שר הביטחון טיוטה, ובה מזכר הבנות עם גרמניה בעניין רכש הצוללות, וביקש את התייחסותם.
כאן דרוקר טען לעימות קשה בין נתניהו לבוגי על מספר הצוללות, על רכש אוניות נגד צוללות ועל התזמון אבל כל זה לא משנה את העובדה שכעבור יומיים, מנכ"ל משרד הביטחון שולח תשובה חיובית עקרונית לרכש הצוללות בעתיד עם דרישה לגמישות בלוח הזמנים. בעקבות עמדת משרד הביטחון, טיוטת מזכר ההבנות מעודכנת.
ב-16 בפברואר העביר נתניהו למרקל את טיוטת מזכר ההבנות בפגישתם בברלין. יומיים אחר כך עדכן נגל בכתב את שר הביטחון על פגישת נתניהו עם מרקל. במסמך הייתה מפורטת ההסכמה לפתוח במשא ומתן על מזכר ההבנות לרכש של שלוש צוללות, בהתאם לצרכים שהגדיר משרד הביטחון.
ב-30 ביוני נסעה משלחת בין-משרדית בראשות נגל ובהשתתפות נציגים בכירים ממשרד הביטחון ומצה"ל לגרמניה, כדי לפתוח במו"מ על מזכר ההבנות. שימו לב: כל הזמן מדובר במזכר הבנות בלבד. ב-5 באוקטובר עדכנו נתניהו ונגל את הקבינט על התקדמות המשא ומתן לרכישת שלושת הצוללות. ב-26 באוקטובר הוצג לקבינט הסיכום עם גרמניה והפרויקט אושר פה אחד.
דרוקר המשיך וטען כי "המסמך שהוציא היום המטה לביטחון לאומי, כלומר, נתניהו, התייחס לנקודת הזמן של העימות המתואר, כזמן של דיאלוג עדין. "הוצג מזכר", נאמר שם והיו לשר הביטחון הערות ושיקללו אותן לתוך המזכר וכל מיני קשקושים. התיאור הזה מעוות לחלוטין את האמת ולא במקרה. הוא מתעלם מהעובדה שראש הממשלה רצה לחתום על תוספת של שלוש צוללות, שהראשונה שבהן אמורה הייתה להגיע שנים לפני 2030, שנים לפני שצריך להחליף את הצוללת הראשונה של צה"ל והניסוח הזה בכוונה מתעלם מהעובדה שראש הממשלה הזה רצה גם להילחם בצוללות של צבאות אחרים (איזה?) באמצעות שתי אוניות נגד צוללות".
דרוקר לא ממוסמך ולכן בורח מעובדות ומסתמך על כל מיני "קשקושים". מעולם לא דובר על תוספת של שלוש צוללות אלא על הספקת שלוש צוללות עתידיות שיחליפו את שלוש הצוללות המזדקנות. דרוקר מתעלם מהנסיבות ומההכרעה המקצועית על רכש צוללות מגרמניה. דרוקר יודע כל ומזלזל בשיקולים של ראש הממשלה ואנשי המל"ל. נזכיר, צה"ל כשל כמעט בכל תחזית אסטרטגית, בצה"ל התנגדו לתכנית הגרעין של בן גוריון, לכיפת ברזל ולמעיל רוח. על פי ה-CSIS, מכון המחקר לאסטרטגיה ביטחונית החשוב בעולם (וושינגטון) ניתוח מאזן האיומים בין איראן המתגרענת לישראל מחייב צי צוללות, את המכה המכריעה ישראל תוכל לספק רק מהפלטפורמה של הצוללות. אין איש במערכת הביטחון שחולק על כך. דרוקר מתעלם מעניין הדחיפות שהוא מציין קודם לכן בחטף.
אדמירל דרוקר כותב בלעג על מסמך המל"ל "הניסוח הזה בכוונה מתעלם מהעובדה שראש הממשלה הזה רצה גם להילחם בצוללות של צבאות אחרים (איזה?) באמצעות שתי אוניות נגד צוללות".
פה רצויה מעט ענווה, אכן הועלתה דרישות לרכוש שתי ספינות נגד צוללות ובצה"ל היו מי שלעגו, "נגד מי הן מיועדות, נגד דייגי חמאס?" ונזכיר שבשנים האחרונות הוציא צה"ל משירות שתי ספינות שעברו הסבה ללוחמה נגד צוללות. מן הצדק היה שדרוקר יזלזל פחות באנשי המל"ל, אולי יש שם אנשים חושבים שמסוגלים לראות מעבר לאופק הצבאי המוגבל. כשדרוקר מלגלג על מדינות אויב עם צוללות הוא לא לוקח בחשבון את הצוללות האיראניות ששורצות בנתיב שעובר מהים האדום ועד לאוקיינוס ההודי. נתיב קווי סחר ישראלים עם המזרח הרחוק בכלל ועם הודו בפרט.
כלומר זו לא דרישה לא הגיונית, להפך. אלא מאי, בשל התנגדות משרד הביטחון, עניין הספינות נגנז ולא עולה מול הגרמנים. דרוקר לא מספר על ויכוח אסטרטגי מקצועי בין הצבא למל"ל בנוגע לזרוע הימית של צה"ל. בצבא של בוגי מאמינים בעיקר בחיל אויר, בוגי כרמטכ"ל לא רק שהכניס את השבלולים של שמעון נוה לצה"ל הוא גם טיפח את דוקטרינת האש מנגד ששמה אל כל יהבה על חיל האויר. במל"ל חושבים אחרת, זה תפקידם. בכל אופן התחשבו בעמדת משרד הבטחון, אז על מה בוגי מתלונן?
על פי דרוקר, "גם לפי הודעת המל"ל המניפולטיבית, פתאום בין פברואר ליוני 2016 יש איזה הפסקה בטיפול בנושא. מעניין למה. מה קורה בזמן הזה? אה, יש מו"מ קואליציוני, נתניהו פתאום מוכן לוותר על שר הביטחון שלו והוא באמת מוכר את התיק, להפתעת כולנו, ליריב הכי גדול שלו, האיש שהשפיל אותו מעל כל במה, איווט ליברמן. ממש במקרה ליברמן, מתברר, תומך בעסקת הצוללות ואפילו מכיר בדרך פלא את הנציג הישראלי של המספנה הגרמנית בארץ. מהרגע שליברמן נכנס, הכול זז מהר יותר. יש מו"מ, יש חוזה, מביאים לקבינט, מאשרים בקבינט פה אחד ושלום על ישראל. בדרך, כנראה, עפו שתי האוניות נגד צוללות ומועדי הזמנים קצת שונו כדי שצה"ל יוכל לבלוע את הדבר הזה, כלומר, שהצוללות יחליפו צוללות קיימות ולא יהוו תוספת".
שוב מניפולציה של דרוקר, בניגוד לדברי דרוקר בין פברואר ליוני אין שום הפסקה בטיפול בנושא, להפך, הצוותים הישראלים והגרמנים יושבים על המזכר. ככה זה עובד. יש הכנה ארוכה ואז חתימה. אבל דרוקר לא עוצר הוא טוען שנתניהו במהלך נבואי מדהים מביא להצרחה בין בוגי לליברמן שעל הדרך חוטף מדרוקר השמצה כמי שייקח בשמחה חלק בשחיתות איומה רק בגלל שהוא מכיר את הנציג הישראלי של המספנה. כאן דרוקר מפליג עמוק לתוך מחזות הקונספירציה. ראשית, היחסים בין ביבי לבוגי החלו להיסדק בגלל פרשת אלאור אזריה, האם נתניהו הורה לאלאור לירות במחבל? כשדרוקר מספר על המו"מ הקואליציוני להרחבת הממשלה הוא משמיט את העובדה שבאותו זמן ממש התנהל מו"מ קואליציוני עם בוז'י הרצוג והוצע לו תיק הביטחון ברוטציה עם בוגי. ליברמן נכנס ברגע האחרון כי בוז'י חטף רגלים קרות. לכן כל סיפור ההצרחה הוא בולשיט. נתניהו לא פיטר את בוגי אלא הציע לו את תיק החוץ שהיה מושיב אותו בישיבות קבינט שדנות גם בצוללות. בוגי נעלב ופרש. אבל הכי חשוב בפסקה זו השורה התחתונה אותה דרוקר מבליע.
מהרגע שליברמן נכנס, הכול זז מהר יותר. יש מו"מ, יש חוזה, מביאים לקבינט, מאשרים בקבינט פה אחד ושלום על ישראל. בדרך, כנראה, עפו שתי האוניות נגד צוללות ומועדי הזמנים קצת שונו כדי שצה"ל יוכל לבלוע את הדבר הזה, כלומר, שהצוללות יחליפו צוללות קיימות ולא יהוו תוספת.
דרוקר לא מדייק אם לא מכזב באופן מחפיר. ראשית, סיפור הספינות נגד צוללות נגנז עוד שנה קודם לכן. מזכר ההבנות שהוצג לגרמניה בפברואר בכלל לא כלל אותן. גם אין שום סיכום עתידי עם הגרמנים על רכישת הספינות. ושוב, בניגוד לדברי דרוקר שפשוט לא מבין מה הוא מדבר, אין חוזה מכירה אלא כדרישת בוגי יעלון מזכר הבנות עתידי (MOU) להספקת שלוש צוללות בעוד הרבה שנים, שמחייב רק את הגרמנים.
ופה כל התזה של דרוקר נופלת, כי הוא עצמו מודה שלא תשע ולא נעלים. הצוללות כפי שסוכם עוד קודם לכן בין המל"ל למשרד הביטחון יחליפו צוללות קיימות ולא יהוו תוספת. שאלו את עצמכם מה דרוקר אמר פה בעצם, ביבי ממנה את ליברמן כדי שיכול לקנות יותר צוללות אבל במציאות ולא במוחו השונא של דרוקר, נחתם מזכר הבנה עתידי על הספקת שלוש צוללות שיחליפו שלוש צוללות כפי שסוכם בין המל"ל למשרד הביטחון על דעתו של בוגי יעלון. המספר תשע שכיכב בתחילת הטקסט נעלם לחלוטין. הרי לפי התיאוריה של דרוקר כשנכנס ליברמן היו צריכים להתווסף צוללות וספינות נגד צוללות. הגרמנים בוודאי לא היו מתנגדים, נכון? אבל מסתבר שזו סתם מניפולציה של דרוקר, הוא מחליף את הטענות שלו ומקווה שלא תשימו לב.
דרוקר מסיים במספר שאלות. ננסה להשיב: אז למה לנתניהו כל כך היה חשוב עניין הצוללות? אולי כי נתניהו הוא ראש הממשלה ולא דרוקר ובתפיסתו הביטחונית ישראל חייבת להחזיק זרוע אסטרטגית שאין צורך לפרט את חשיבותה.
למה הוא רצה תשע? ראש הממשלה ביקש לבדוק את האפשרות, כי זו חובתו לחשוב כל הזמן על אפשרויות חדשות. אבל אחרי הבדיקה הוא קיבל את עמדת משרד הביטחון והמספר נסגר על שש. מה הבעיה בעצם? דרוקר מנסה לרמוז שתשע זה ההוכחה לשחיתות אבל מודה בעצמו שלא נקנו שלוש נוספות על השש שהוסכם. גם לא כשליברמן מונה לשר ביטחון למרות שעל פי הרמיזות שלו היה אמור לאשר אותם. הרי הוא חבר של הנציג הישראלי?
למה רצה לחתום עם המספנה הזאת על חוזה כל כך נדיב והאם באמת לא ידע ששימרון מייצג את הנציג הישראלי שלה במשך שנים ארוכות?
אין גורם מקצועי אחד, גם לא בוגי, שיכול להמליץ על מספנה אחרת. כל הגורמים המקצועיים בצבא, במשרד הביטחון ובמל"ל מסכימים על רכש מהגרמנים. שליש מהחוזה הנדיב מממנים הגרמנים ושוב נסביר שאין עדיין חוזה אלא מזכר הבנה עתידי שבעיקר הגרמנים מחויבים לו. לגבי שמרון, כאן אני מסכים שדרושה חקירה לבירור שאלת ניגוד העניינים. אבל חובה לסייג. דרוקר רומז שלא יכול להיות שביבי לא ידע על קשריו של שמרון עם גנור. זו ספקולציה מכוערת.
השאלה האחרונה של דרוקר: למה רצה למנות את חברו הטוב של אותו נציג של מספנה גרמנית לתפקיד של ראש המועצה לביטחון לאומי, מינוי שכבר בזמן אמת הרים מאה וחמישים גבות?
דרוקר מתכוון כמובן למ"מ ראש המטה לביטחון לאומי, תא"ל (מילואים) אבריאל בר יוסף, שנחקר באשר לעסקאות הנזלת גז טבעי. בניגוד לתפיסתו הקטגורית של מר דרוקר, אדם הוא זכאי עד שלא הוכחה אשמתו. אבל שימו לב: את בר יוסף מינה עוזי ארד כשהיה ראש המל"ל וראש הממשלה נתניהו התנגד בזמנו למינוי של בר יוסף לתפקיד סגן ראש המטה לביטחון לאומי. אותו עוזי ארד מאילנה דיין. מאוחר יותר כשנתניהו החליט בעקבות פרישת נגל למנות את בר יוסף, הגיע מכתב ברור מתנועת אומ"ץ והדברים עברו לחקירת משטרה.
עד כאן העובדות. אז איך הגענו מחשד של מעורבות פרקליט בשולי עסקה הדורשת ברור עד לכדי האשמת ראש הממשלה בתפירת העסקה המושחתת בתולדות מדינת ישראל? השנאה. כן, כן. שנאה עזה צורבת, נקמנית, שנאה שלא רואה בעיניים.
גם אם אתם ממתעבי נתניהו המושבעים אתם לא יכולים להתעלם מהכשל הלוגי בקונספירציה של רביב. המספר תשע האהוב עליו מעולם לא הגיע לכלל ביצוע, גם כאשר התקיימה ההצרחה לסילוקו של בוגי כביכול והתקיימו התנאים האופטימליים לשחיתות על פי דרוקר.
אדם הגון אינו יכול להתעלם מהעובדות. אדם הגון מדלג מעל טינתו ובוחן את הדברים על פי עובדות וראיות.
אקו"ם