ראשי » חדשות » דעות

פינוי עמונה: לדבר בשם הצדק ולפעול נגדו

אימוץ עקבי של קידוש זכות הקניין ההיסטורי תביא אפוא לכאוס כלל-ישראלי ובינלאומי ותיקונו של עוול היסטורי בעוול עכשווי הוא בעיה חמורה. אולם, חוקי הסדרה למיניהם, לא יועילו כעת לתושבי עמונה ולכן כדאי שהפוליטיקאים יפסיקו להשלות את התושבים

בסוגייה הכואבת והמטרידה של פינוי עמונה מן הראוי להפריד בין השאלה העקרונית, מה ראוי היה שייעשה, לבין השאלה המעשית העכשווית – מה ראוי לעשות עכשיו, לאחר פסיקות בג"ץ המורות על פינוי עם תאריך מוגדר.

לגופו של עניין, גם כמי שרואה בהתיישבות ביו"ש שאיננה מלווה במקביל בהסדרת מעמדם האזרחי של התושבים הפלסטינים, עוול מוסרי ואיוולת ציונית ומדינית – עדיין נראות לי העתירות שהוגשו כנגד תושבי עמונה ודומותיה כעתירות פוליטיות קנטרניות, המדברות בשם הצדק אבל פועלות נגדו. גם הפסיקה המשפטית שקיבלה את העתירות שגויה, להערכתי, מבחינה מוסרית, גם אם היא משקפת מצב משפטי קיים, בעייתי כשלעצמו.

התופעה של גזל קרקעות מבעליהן הפרטיים היא כמובן תופעה פסולה, אבל הפעולה הזו התרחשה לפני שנים רבות, בידי אנשים שחלקם לפחות כנראה לא היה מודע כלל לעובדה שמדובר בקרקעות פרטיות. מבחינה מוסרית, תיקונו של עוול היסטורי בעוול עכשווי הוא בעיה חמורה. זה נכון כשאנשי ימין מבקשים לתקן הטיה היסטורית ארוכת שנים כנגדם בתקשורת בהתעמרות באנשי תקשורת בהווה, וזה נכון כאשר משפטנים מהשמאל מבקשים לתקן את ההשתלטות על הקרקעות בעבר בעקירת משפחות מבתיהן בהווה.
 
העוול העכשווי מחריף יותר כשמבינים שברוב המקרים, אף פלסטיני לא יזכה כנראה ליהנות מהקרקעות המפונות, כיוון שהן שוכנות בצמוד, ולעתים בתוך, ישובים יהודיים. גישת ה-'גם לי גם לך לא יהיה' היא גישה בזויה מבחינה מוסרית, שמעידה כלשעצמה על תהומות הייאוש של אנשי השמאל ממאבק ציבורי ענייני על השקפת עולמם, וכן על רמת ההידרדרות של הקווים האדומים של כלל המחנות בויכוח על עתיד השטחים. 

ההכרעה המשפטית לא נובעת מהכיוון הפוליטי הזה. השופטים לא פסקו בסוגיית עמונה אחרת מכפי שפסקו בסוגיות דומות, שבהן תבעו בעלים יהודיים את בתיהם במזרח ירושלים ובחברון, לאחר שהשתלטו עליהם ערבים. רק השבוע, בצירוף מקרים אומלל, הגישו אנשי ימין, הפעם בסילואן, עתירה לבית המשפט לפנות משפחות ערביות מבתיהן בשם הבעלות היהודית המקורית על הבתים.

העקרון המשפטי, המקדש את זכות הקניין עד כדי הזכות לדרוש את פינוי התושבים בפועל, גם אם הם מתגוררים שם שנים רבות, הוא אפוא לב הבעיה, ואותו יש לשנות. זו לא שאלה הנוגעת רק למתיישבי עמונה, וגם לא רק ל-2000 המשפחות ביו"ש, שמצבן המשפטי דומה. גם בתחומי הקו הירוק יש אלפי בתים, אולי רבבות, שהופקעו בשעתו מבעליהן הערבים בחסות חוק נכסי נפקדים – 'חוק ההסדרה' של ראשית המדינה - וברבים מהם מתגוררים כיום אנשי שמאל. האם יש כוונה מקבילה להתחיל להחזיר גם אותם לבעלים המקוריים? האם הממשל האמריקאי, שהזדעזע כל-כך מחוק ההסדרה, מתכוון להתחיל להחזיר לילידים האמריקנים את כל הקרקעות שהוא גזל מהם לאורך השנים? האם הקהילה הבינלאומית תתמוך בדרישה להחזיר לידיים יהודיות את כל הבתים שנגזלו מיהודי אירופה בעקבות השואה?
 
אימוץ עקבי של קידוש זכות הקניין ההיסטורי תביא אפוא לכאוס כלל-ישראלי ובינלאומי. גם הטענה שביו"ש יש מצב מיוחד של 'שטח כבוש' מבחינת המשפט הבינלאומי, מחייבת למקד את המאבק משמאל בעתיד הכולל של השטח, ולא בהתעמרות באנשים פרטיים. לפיכך, הפתרון הראוי אינו חוק הנוגע לתושבי יו"ש בלבד, אלא חוק מקביל גם לכלל אזרחי ישראל; חוק שיקבע פיצוי לכלל התושבים שבתיהם הופקעו, גם אלה שבתוך הקו הירוק, וימנע הוצאת אנשים מבתיהם, אם בשם קושאנים יהודיים עתיקים או קושאנים ערביים. בדגש אחד: כדי למנוע המשך ההפקעות בעתיד, החוק צריך להגדיר 'יום קובע', שהמשתלטים על קרקעות פרטיות אחריו אכן יצטרכו להחזיר את הקרקע ולא יוכלו להסתפק בפיצוי.

אבל כל זה, למרבה הצער, לא יעזור כרגע לתושבי עמונה. נגדם עומדת פסיקה חלוטה של בית המשפט העליון, המשמרת את הנורמה המשפטית הקיימת, ואותה חייבים לכבד. כי יש דבר אחד גרוע יותר מפסיקה גרועה – וזו הפרת הפסיקה והרס שלטון החוק. זו מכה אנושה מדי הן כלפי פנים והן למעמדה הבינלאומי של ישראל.

חוקי הסדרה למיניהם, חשובים כשלעצמם, לא יועילו כעת לתושבי עמונה, כיוון שלא יוכלו לחול רטרואקטיבית על בתיהם. את הטענות על כך עליהם להפנות לא כלפי המערכת המשפטית, אלא כלפי הפוליטיקאים. אותם פוליטיקאים שקיבלו מבג"ץ ארכות מרובות כדי להסדיר את הבעיה ולא ניצלו אותן; אותם פוליטיקאים שיודעים גם כיום שאי-אפשר לממש את חוק ההסדרה ביחס לתושבי עמונה, אבל ממשיכים להשלות את התושבים, בתקווה צינית שהזעם יופנה מהם אל השופטים ומערכת המשפט.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

יאיר שלג

עיתונאי ב'מקור ראשון' וחוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה, מחבר ספרים על החברה הישראלית

לכל הטורים של יאיר שלג