אלימות נגד נשים: למה היא לא שמה לזה סוף?
נשים הנתונות לאלימות שיטתית, עשויות לראות בכך "גזרת גורל" ולפתח חוסר אונים נרכש מתוך אמונה שאין ביכולתן לשנות את המצב שבו הוא הן נתונות. אבל דווקא יש דרך אחרת
במחקר מרתק (אף כי אכזרי) של מרטין סליגמן נמצא כי כלבים שקיבלו שוקים חשמליים בכלוב, ללא קשר לפעולות שביצעו ומבלי יכולת להימלט ממנו, הפכו פאסיביים לחלוטין, נמנעו מאכילה ומכל פעילות ואפילו לא עשו ניסיון להימלט מהכלוב גם כשהדבר היה אפשרי. הם פשוט שכבו בתא המחושמל וספגו את השוק, למרות שיכלו להימלט ממנו. החוקרים הסיקו שהכלבים למדו מניסיון העבר שהם חסרי אונים ואינם יכולים להימנע מההלם החשמלי ולכן הפסיקו לנסות לעשות זאת, גם במצב החדש. בעקבות המחקר, נוצרה ההבנה באשר לתהליך שבו גם חלק מבני האדם מפתחים חוסר אונים נרכש.הרלבנטיות של תוצאות המחקר עבורנו, טמונה בהבנה כי תחושות של חוסר אונים, פאסיביות והימנעות מכל פעול,ה הנן תוצאה של תהליך למידה שבו הסקנו כי אין לנו שליטה על נסיבות חיינו הנתונות וכי אין ביכולתנו לשנות במאומה את מצבנו.
חוסר אונים נרכש (Learned Helplessness) הנו מצב נפשי הנובע מאמונת הפרט שאין ביכולתו לשנות את המצב הבלתי נעים שבו הוא נתון. האמונה של האדם, שאין בכוחו להשפיע על סביבתו, היא לרוב תוצאה של שרשרת חוויות קשות של היעדר שליטה, אשר לעיתים מקורן בילדות המוקדמת ובדפוסים של מערכות יחסים שהופנמו כבר אז. האדם מאמין שלא משנה מה יעשה, הוא לא יצליח להיחלץ מהמצב ותפיסתו זו גורמת לו לוותר מראש על נקיטת צעד לשינוי.
לחוסר אונים נרכש השלכות שליליות רחבות היקף. אנשים שחווים חוסר אונים נרכש נוטים לפאסיביות, מצוקה רגשית ודיכאון. בנוסף, הם נוטים לוותר בקלות, לא עומדים על זכויותיהם ונמנעים מעשייה המכוונת לשיפור הסיטואציה בה הם נתונים. תחושת היעדר השליטה מביאה לכך שגם במצבי סיכון ומצוקה חריפים, האדם אינו נוקט בצעדים להפסקת המצב וליצירת שינוי.
נשים הנתונות לאלימות שיטתית, לרבות אלימות מילולית ונפשית, המתבטאת בהטחת עלבונות וניסיונות הקטנה והשפלה חוזרים ונשנים על ידי בני זוגם, עשויות לפתח קבלה פאסיבית של ההתנהגות כלפיהן, לראות בכך "גזרת גורל" ואף להאשים את עצמן במצב. בבסיס השלכות אלה, עומדת אמונת האישה כי מול השליטה ללא עוררין של בן זוגה, אין בכוחה להפסיק את המצב שבו היא שרויה וכי אין למעשה כל קשר בין פעולותיה לתוצאות.
פעמים רבות, חשה האישה תלות בבן הזוג המתעלל (תלות כלכלית ורגשית) ולפיכך קשה לה לראות אלטרנטיבה ראויה או מוצא מהמצב. רגשי בושה, פחד ובדידות עמוקה מונעים ממנה לשבור את מעגל הייאוש ולפעול. בדומה למחקר האכזרי בכלבי מעבדה, גם חלק מהנשים לא היו מסוגלות להימלט במהלך התפרצות אלימה ועם סיום גל האלימות מצאו עצמן חסרות מוטיבציה ויכולת לעזוב, וחוזר חלילה.
חשוב להבין כי אלימות נפשית מהווה עבורנו סכנה ממשית, רחבת היקף וארוכת טווח, גם אם מאפייניה אינם מסכנים אותנו באופן מיידי ופיסי. הסכנה האמיתית אמנם לעיתים נסתרת אך עוצמתה משתקת. לא תמיד קל לזהות אלימות המופנית נגדנו, בייחוד בשלבים ההתחלתיים. לעיתים קרובות, עיקר הנזק הנגרם לאישה טמון בעובדה שהיא מקבלת את הדברים הקשים שהופנו כלפיה, באופן ממושך ושיטתי, כנכונים וכמשקפים את מהותה הפנימית.
על מנת שנוכל לבצע פעולות מכוונות לקידום שינוי, להציב בפנינו יעדים ולעמוד באתגרים שמזמנים לנו החיים, עלינו לחוש מידה גבוהה של מסוגלות. יכולתנו להתמודד עם מצב לחץ תלויה גם במאפייני המצב אך יותר מכך, במידה בה אנו חשים שיש לנו את הכוחות והכישורים על מנת להתמודד ולהתגבר.
על מנת לסייע לאדם להימנע ממצב של חוסר אונים נרכש, חשוב לעודד את יכולת הבחירה שלו. כאשר האדם נוקט בצעדים שיש בהם פוטנציאל לשיפור איכות חייו, הוא מניע בתוכו תהליך של החלמה והעצמה. כשאנו מעניקים לאחרים את המפתח לאושרנו, אנו דנים את עצמנו להיות תלויים בגחמותיו ובדחפיו של אדם אחר שלמעשה "מפעיל" אותנו על פי צרכיו. עצם הבחירה, ולו גם קבלת החלטה על צעד קטן לשינוי, מלמדת אותנו על עצמנו ועוזרת לרכוש מסוגלות תקינה, שתקדם בתורה תחושת ערך עצמי ויכולת שליטה. קבלת זכות הבחירה משדרת כבוד והערכה של הסביבה ומעבירה את המסר שיש ביכולתו של הפרט לקחת אחריות על חייו.
בשנות התשעים, אותו מרטין סליגמן, אשר כאמור התמחה בחקר תופעת ה-Helplessness, הגיע לתובנה כי צו השעה הוא חקר הפסיכולוגיה החיובית – פסיכולוגיית האושר והפחת תקווה.
תקווה פירושה אמונה ביכולת של כולנו לצמוח ולגדול. על פי תפיסה זו לכל אחד ואחת, יכולת פנימית מובנית לשפר את מצבנו לרבות תפקודנו ותפיסת כוחותינו. בתקווה, הפוקוס הוא בעוצמות ולא בחולשות, במה שכן עובד בחיינו ולא בכשלים. נקודת המבט מכוונת אל עבר העתיד ולא לעבר.
איך מגיעים לשם? בצעדים מדודים וקטנים. חשוב לנסות ולהימנע מציפייה משינוי גדול ומקיף בזמן קצר ובכך לחסוך לעצמנו אכזבה וכאב לב. במקום לצפות לקסמים, עלינו ללמוד ולהעריך כל צעד קטן שאנו עושים, לברך עליו, לשמוח בו ולמעשה, לחגוג אותו. לאט לאט נלמד לסמוך על האינטואיציות שלנו ונבין כי אנו האחראים על אושרנו. כאשר אנו עורכים מחדש סדרי עדיפויות, מוצאים משמעות בפעולותינו ומטפחים חשיבה חיובית ואופטימית, גוברת מסוגלותינו ואנו מעזים לצאת בהדרגה מאותו כלוב מטפורי בו הרגשנו חסרי אונים.
ד"ר שירי דניאלס היא המנהלת המקצועית הארצית של עמותת ער"ן ומחברת הספר "עוצמת ההקשבה – כיצד לסייע לסובבים אותך בזמן מצוקה רגשית ומשבר" בהוצאת מטר.
אקו"ם