מי שמבעיר את הארץ לא יכול לטעון לבעלות עליה
עם שמסוגל לשמוח בעוד שארצו מתכלה וכואבת תחת כוויות אש בוגדנית לא יכול לקרוא לה ארץ אהובה. במשפט שלמה על האדמה הזו, שנמשך מעל מאה שנה, הם הוכיחו פעם נוספת זרות וניכור לארץ
רק אתמול בשעות אחר הצהריים המוקדמות, כשתי יממות לאחר שהתבשרנו על הדלקה הראשונה לשבוע זה, אפשר היה למצוא באותיות הקטנות של דיווחי החדשות את טענת ההצתה המכוונת. מי שביקר באתרים השונים או האזין לשידורי החדשות לאורך היומיים הלוהטים הללו יכול היה להאמין שישראל נמצאת תחת מתקפה של אמא טבע, משל הייתה אזור מועד לפורענות בחצי האי ההודי.
הכותרות הראשיות דיברו על פינוי תושבים, על הסיוע האווירי של מטוסי כיבוי ועל זיהום אוויר. אף מילה לא נשמעה על מי שעומד מאחורי קופסת הגפרורים הזדונית הזו. פתאום נדרשנו לאיפוק ולאחריות, ובלי להיגרר להשערות לפני שהדברים ייחקרו, בבקשה. במדינה שבה כל ריסוס על מסגד מקבל כותרת מיידית של 'תג מחיר', שרפות ענק הצטמצמו פתאום לנישת דיווחי מזג אוויר.
נזקי השריפה בחיפה. מי שמוכן לשרוף את הילד שנקרע בין שתי האמהות, מלמד שהילד לא שלו.
צילום: הרצי שפירא
אלא שהר הגעש שאנו יושבים לפתחו לא נוגע לעוצמת רוחות השמיים, אלא לרוח האסלאם ותומכי הטרור שבו. 50 אחוז מהדלקות השבוע, כך גילה השר גלעד ארדן אתמול בבוקר, מקורן בהצתות מכוונות. וכן, מותר לכם לנחש לבד את זהות המציתים. איך אמר אמש איימן עודה בשידור חי? "אני לא יודע אם זה ערבי או יהודי".
בתנאי רוח ויובש כמו אלה ששטפו את ישראל השבוע, כל סיגריה כבויה למחצה יכולה לכאורה להבעיר את זיכרון-יעקב. אבל בחלוף השעות נראה שהפלסטינים נדלקו על הרעיון והחליטו להדליק את המדינה. כמו בפיגועי התאבדות קודמים, אויבינו החיים בתוכנו מוכנים גם הפעם לסכן את ביתם וסביבתם, ובלבד שיוכלו לגרום נזק וחורבן לישות הציונית. בלהט היצרים, אפילו את אידילית עיר השלום המעורבת בחיפה הם דאגו לנפץ כמו חלון זכוכית בטמפרטורה של מאות מעלות.
איימן עודה במליאת הכנסת. וכן, מותר לכם לנחש לבד את זהות המציתים.
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
ערביי הקו הירוק משני הצדדים לא חיכו למהדורת הלילה ולא דרשו שיתבררו תחילה הממצאים בשטח. כבר לפני יומיים הם מיהרו לחגוג ברשתות חברתיות את נזקי הדלקות, כשהם יוצאים בקריאות שמחה נוסח "ישראל נשרפת". לא התרשמות ממראות אפוקליפטיים ולא שמחה לאיד - תחת האש היוקדת בלהבות ענק הם נשאו נאומי חזון משיחיים, הלהיטו את מאמיניהם בדבר קִצה הקרב של ישראל והכריזו על ניצחון.
הלהט שלהם בראותם את אדמת המריבה שלנו חרוכה ומדממת, סותם את הגולל על הוויכוח כולו. עם שמסוגל לשמוח בעוד שארצו מתכלה וכואבת תחת כוויות אש בוגדנית לא יכול לקרוא לה ארץ אהובה. במשפט שלמה על האדמה הזו, שנמשך למעלה ממאה שנה, הם הוכיחו פעם נוספת זרות וניכור לארץ. כי מי שמוכן לשרוף את הילד שנקרע בין שתי האמהות, מלמד שהילד לא שלו.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם