יהדות בדרכנו: תפסיקו לשטוף לילדים את המוח
לימודי היהדות בבתי הספר הממלכתיים מפרים את החוזה שבין המדינה לאזרחיה החילונים. אין כל רע במסורת, יהדות או ציונות, אלה עולמות תוכן נפלאים, ובלבד שנהיה חופשיים להנחיל אותם לילדינו בפרשנות ההולמת את תפיסת עולמנו
בבית ספר חרדי בבני ברק, קיבלו לאחרונה הילדים דפי עבודה והונחו להציב דמויות של גברים, נשים, ילדים וילדות אלה לצד אלה ברחבת תפילה משותפת בכותל. שר החינוך, שנדרש לנושא, הסביר שהתרגיל נועד להגביר את הזדהות האוכלוסיה החרדית עם יהודים מזרמי יהדות נוספים ולעודד הכרה בהחלטת הממשלה שהסדירה רחבת תפילה משותפת בכותל.במקרה אחר, בבית ספר יסודי ממלכתי-דתי בירושלים, למדו הילדים את הטקסט הבא: "אמר יוסי לאמא: 'לא צריך לעשות מצוות'. שמחה אמא ואמרה: 'נכון, אפשר להיות ילדים טובים גם בלי ללמוד תורה'".
משהו לא מסתדר לכם בסיפורים האלה, נכון? אלה באמת תכנים שמעולם לא נכנסו ולעולם לא יכנסו לבתי חינוך דתיים. אבל הם ממחישים איך אינסטינקטיבית ברור לכולנו שלאוכלוסיות הדתיות יש סט ערכים ברור ומוגדר, ולא ייתכן שמערכות החינוך שלהן יקיימו סתירה מובנית עם תפיסת העולם שהן עצמן נועדו להקנות. אבל משום מה, זה הרבה פחות ברור לנו כשמדובר באוכלוסיה החילונית.
במקום ''יהדות כתרבות'' בבתי הספר הממלכתיים אנחנו מקבלם יהדות כדרך חיים.
צילום: הדס פרוש/פלאש 90
אבל מה רע בקצת מסורת? רבים תוהים בשעה שעוד ועוד מקרים של החדרת תכנית דתיים לבתי ספר חילוניים צפים. רק לאחרונה נחשפו בתקשורת דפי עבודה הקוראים להפרדה מגדרית, תרגיל דקדוק שמדגים איך ילד שעוזר לאמו עושה זאת כי זה כתוב בתורה, וסרטון "חינוכי" הממשיל את הערבה שאין לה לא טעם ולא ריח ל"אותו חלק בעם שלא לומד תורה או מקיים מצוות". כל אלו חומרי לימוד שנלמדים בבתי ספר ממלכתיים. וזו הפרה בוטה של החוזה שבין המדינה לאזרחיה החילונים.
חוזה אחד כזה הוא חוק חינוך ממלכתי, שמפריד בין חינוך ממלכתי לממלכתי-דתי ומגדיר במפורש שאחת ממטרות החינוך הממלכתי תהיה "ללמד את המסורת היהודית". לעומת זאת, מוסד חינוך ממלכתי-דתי צריך לחנך ל"חיי תורה ומצוות על פי המסורת הדתית".
מנסחי החוק הבינו, ובצדק, שיש גישות שונות למסורת וכמו שיש ציבור שרוצה לחנך את ילדיו לקיום תורה ומצוות, כך יש ציבור גדול שחיי תורה ומצוות לא שייכים לתפיסת עולמו, והוא דורש חינוך שמטרתו "לפתח את אישיות הילד והילדה, להרחיב את אופקיהם התרבותיים, לבסס את ידיעותיהם בתחומי הדעת והמדע השונים, ביצירה האנושים לסוגיה ולדורותיה, ובמיומנויות היסוד שיידרשו להם בחייהם כבני אדם בוגרים בחברה חופשית. לחזק את כוח השיפוט והביקורת, לטפח סקרנות אינטלקטואלית, מחשבה עצמאית ויוזמה, ולפתח מודעות וערנות לתמורות ולחידושים". כל אלה מובטחים לנו בחוק חינוך ממלכתי.
הפרה בוטה של החוזה שבין המדינה לאזרחיה החילונים.
צילום: אבישג שאר ישוב
המדינה חתומה מול הציבור החילוני על עוד חוזה, ששמו דו"ח שנהר, שמבטיח שבבתי ספר חילוניים ילמדו "יהדות כתרבות" ואותו משרד החינוך אימץ עוד בשנות ה-90. אלא שבשנים שעברו מאז, אנחנו מגלים עוד ועוד יהדות כדרך חיים דתית בבתי הספר. לכן, כששר החינוך לועג לנו בציניות ומבטיח "להגביר עוד יותר את לימודי היהדות והציונות", אנחנו מסתכלים לו בלבן של העיניים ואומרים לו: "לא נפלאה היא ממך ולא רחוקה היא. לא בשמים היא לאמר, מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וישמיענו אותה ונעשה... כי קרוב אליך הדבר מאוד. בפיך ובלבבך לעשות" (דברים, ל').
התורה אינה נשגבת מבינתו של האדם, של כל אדם. והיא לא זקוקה לפרשנים, למתווכים או לרבנים. וכשבד בבד מגילת העצמאות מבטיחה לנו "חופש מצפון חינוך ותרבות", אז על זכויות מוקנות אלה אנחנו עומדים. כי אין כל רע במסורת, יהדות או ציונות. אלה עולמות תוכן נפלאים, ובלבד שנהיה חופשיים להנחיל אותם לילדינו בפרשנות ההולמת את תפיסת עולמנו.
הכותב הוא פעיל בתנועת "הפורום החילוני", הנלחמת בהדתה במערכת החינוך
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם