ראשי » חדשות » דעות

כשרבין העביר חוק נגד החלטה חלוטה של בג"ץ

בוויכוח הסוער על עתיד עמונה וחוק ההסדרה נטען שחוק ההופך רטרואקטיבית החלטה של בית המשפט העליון איננו חוקתי. ובכן, פשפוש בארכיון מעלה שהכנסת דווקא אישרה חוק כזה בעבר. היה זה רה"מ המנוח יצחק רבין, שבאמצעות חוק עוקף בג"ץ צירף שני ח"כים לממשלתו, בסתירה לפסיקה מפורשת של בית המשפט העליון

"לא ייתכן שהכנסת תחוקק חוק הסותר החלטות חלוטות של בית המשפט העליון".

"לא ניתן לפגוע בבית המשפט העליון".

"חוק המבטל רטרו אקטיבית החלטות של בית המשפט העליון ממוטט את יסודות הדמוקרטיה".

באמת?!

בחירות 1992 הביאו איתן לראשונה את תופעת "המפלגות של איש אחד". לאחר שפרש מממפלגת התחיה (שהתרסקה ונעלמה באותן בחירות) הרמטכ"ל הנערץ רפאל איתן רץ ברשימת צומת העצמאית. בהפתעה מוחלטת הוא הכניס אתו לכנסת את מי שנקראו אז רפול ושבעת הגמדים. כולם ידעו מי הוא. אף אחד לא ידע מי הם. החודשים נקפו והתברר שהגמדים של רפול כוכבים אחד אחד. אחרי עימותים פנימיים קשים הסיעה התפרקה. שלושה ח"כים פרשו והקימו את "יעוד".

בראשה עמד ד"ר גונן שגב. שגב היה רופא שרפול מצא בתל עדשים, נוכל עם דיפלומה, שלימים הורשע בסחר בסמים וריצה עונש מאסר. שותפו היה אלכס גולדפרב, שרברב מאשקלון, ששובץ ברשימה כי איש לא האמין שיכנס. השלישית הייתה אסתר סלמוביץ', פעילה ותיקה של צומת מנהריה.
 
הימים היו ימי אוסלו וממשלת רבין קרטעה. בעקבות פרישת ש"ס מכאן ו"הדרך השלישית" מכאן, רבין איבד את הרוב בכנסת ואת היכולת להוסיף ולהתקדם בתהליך המדיני. נדרשו לו שני קולות כדי לעלות בחזרה מקואליציית מיעוט בת 59 איש אל רף המינימום של 61 ח"כים. משנואש לשכנע את אנשי מפלגתו המורדים, חה"כ אביגדור קהלני ועימנואל זיסמן ז"ל פנה לשגב ולגולדפרב. לאחד הציע להיות שר, לשני סגן שר, וכך נולדה עסקת המיצובישי המפורסמת, זו שעל גבה עברו הסכמי אוסלו ב'. גם סלמוביץ' פותתה להצטרף, אך בניגוד לעמיתיה, שמרה על עקרונותיה וסירבה תוך שהיא מאשימה את השניים בבגידה. רבין לא נזקק לה. שגב וגולדפרב סיפקו לו מניין האצבעות הדרוש.

אלא שבדרך לצירוף השניים לממשלה עמד מכשול קטן אחד. החוק. שנתיים קודם לכן, בעקבות פרשת "התרגיל המסריח" וכדי למנוע מקרים כאלה בדיוק, חוקקה הכנסת סעיף מפורש האוסר על מתן תפקידים לח"כים שפרשו מסיעתם כתמורה לצירופם לקואליציה.

"(ב1) פרש חבר הכנסת מסיעתו ולא התפטר מכהונתו סמוך לפרישתו, לא יהיה שר בתקופת כהונתה של אותה כנסת".

"(ב) מי שפרש מסיעתו לא יתמנה לסגן שר בתקופת כהונתה של אותה כנסת".  

ולא בסתם חוק מדובר אלא בחוק יסוד הכנסת שחסם את השידוך ובכל זאת ממשלת העבודה לא נרתעה מלצרף את השניים. למרות שעל פי לשונו המפורשת של החוק נאסר על גולדפרב ושגב לקבל תפקידים, סוכם כי האחרון ימונה לשר האנרגיה והראשון לסגן שר הבינוי והשיכון. כדי לתרץ את מה שנראה כהפרת חוק ברורה אימצו אנשי "העבודה" התחכמות מילולית. הם טענו שלא מדובר ב"פרישה" של שגב וגולדפרב מסיעתם המקורית אלא ב"התפלגות" וכיוון שכך סלולה הדרך לצ'פר אותם ולשחד אותם ובלבד שהממשלה לא תיפול.
 

השחיתות והבוטות זעקו לשמים. המדינה והכנסת שרתחו גם כך בגלל אוסלו, סערו עכשיו בגלל הדורסנות הבוטה של הממשלה. בניסיון אחרון לעצור את המהלך הוגשה עתירה לבג"ץ. ארגון ימין בשם "בצדק" ומזכ"ל צומת, דורון שמואלי, ביקשו מהרכב מורחב של חמישה שופטי העליון, לעצור את הפרת החוק ולפסול את צירוף שגב וגולדפרב לממשלה. השופטים, בראשם, נשיא בית המשפט העליון דאז מאיר שמגר, נענו. הם הוציאו תחילה צו ביניים שעוצר את המהלך ואחר כך פרסמו פסק דין ארוך ומנומק הקובע כי צירוף שגב וגולדפרב לממשלה הוא מה שקראו אז כלנתריזם - עריקה ממפלגה למען קבלת תפקיד בניגוד למנדט מהבוחר.

"לא יכול להיות ספק כי מניעת התופעה שבה משנה חבר-כנסת את נאמנותו הפוליטית כדי להפיק תועלת אישית, הייתה ביסוד חקיקתו של החוק המתקן", כתב השופט שמגר. "משהחל נגע ה'כלנתריזם' לפשות בתרבות הפוליטית הישראלית, התחייב טיפול מניעתי מיידי בדרך של חקיקה, כדי לשרש תופעה זו. לטעמי, הן נוסח ההוראות בעניין ההגבלה על מינוי שר וסגן-שר, הן השוואת הנוסח של סעיפי החוק השונים זה עם זה, ולא פחות מכך יישומה של פרשנות ברוח מטרתו של החוק כפי שמתחייב על-פי הקווים הפרשניים המנחים המקובלים עלינו, מוליכים למסקנה אחת והיא כי הדין עם העותרים", פסק שמגר. השופטים צבי טל ואליעזר גולדברג הצטרפו אליו. לעומתם, מישאל חשין ותיאודור אור הצדיקו בדעת מיעוט את פרשנות הממשלה.

מה עושה אפוא ממשלה שרוצה לנקוט מהלך פוליטי שהנחייה מפורשת של בג"ץ אוסרת עליו? התשובה פשוטה. מחוקקת חוק, חוק עוקף בג"ץ, חוק שיהפוך רטרואקטיבית את פסק דינם הצלול והברור של השופטים. ולא סתם חוק כאמור אלא חוק יסוד.
 

למערכה נודבו שניים, חה"כ דאז אלי דיין וסאלח טריף ממפלגת העבודה. בהצעת החוק מאז, שמתנוססת עד היום בארכיון הכנסת, נאמר במפורש כי מטרת החוק - מחק את המיותר - להפוך, לבטל, למחוק בדיעבד את פסיקתו המפורשת של בג"ץ. "מטרתה של הצעת חוק זו להדגיש בניגוד לדעת הרוב של מותב בית המשפט העליון כי..." כותבים השניים ומנציחים בחוק, את הלוליינות המשפטית לפיה יש הבדל בין "פרישה" ל"התפלגות". ושוב, כל כולו של החוק נועד לבטל רטרואקטיבית החלטה מפורשת של בית המשפט העליון, ואפילו לא מסיבות הומניות כמו במקרה עמונה, אלא בגלל עסקה פוליטית דוחה.

הדיון בכנסת היה סוער. "אתם זונות פוליטיות", הטיחה הח"כית הצעירה דאז לימור לבנת בשני גיבורי הדרמה. "איך אתם ישנים בלילה? איך אתם יכולים לעצום את העיניים ולקום בבוקר? בגדתם בבוחרים, באלה שנתנו לכם את המנדט, תתביישו".

גם מבין חברי הקואליציה היו שחשו אי נוחות. ח"כ רענן כהן, מבכירי מפלגת העבודה, אמר מעל הדוכן כי יצביע בעד החוק, "אבל אני אומר, שאני מצביע בעדו לא בלב שלם, כי אני חושב שהוא מזיק לדימוי הכנסת". אמיץ עוד יותר היה פרופ' יורם לס, גם הוא ח"כ מטעם העבודה, שסרב לתמוך בחוק. "אני מביע התנגדות נמרצת לחוק הזה, ואני לא מתכוון בשום פנים ואופן להצביע בעדו. לס ציטט פרופ' אחר, שר המשפטים דאז דוד ליבאי, שבעת חקיקת החוק המקורי לעצירת הכלנתריזם אמר כך: "העם כולו רואה שחברי הכנסת  נקנים, מוכרים את עצמם ואת מפלגתם בעבור בצע ממש, אם לא כספים ייחודיים, (אז) בעבור  מקומם - מקומם בממשלה, בסגנות בממשלה", דברי לס בשם ליבאי.
 
מנגד, תומכי הממשלה אפילו לא התרגשו מחקיקת חוק נגד החלטה מפורשת של בג"ץ. בלי כאילו, בלי על יד, בלי בערך, הם אמרו מעל הבימה שזו בדיוק המטרה. הנה דבריו הברורים של יו"ר ועדת החוקה, איש מרצ, כן איש מרצ, דדי צוקר. "בא בית המשפט העליון וקבע קביעה, שלא היתה מקובלת אף על אחד מחברי ועדת החוקה, חוק ומשפט... יש פה עניין עקרוני מאוד במערכת היחסים שבין הכנסת לבין בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ. באנו ואמרנו להם: סליחה, גם אם היתה טעות סופר, גם אם היתה טעות, ושגגה נפלה לפנינו כאשר חוקקנו את החוק, ושגגה בלבד הקביעה הזאת מקובלת עלינו... לכן אנחנו מבקשים לומר היום לבית המשפט העליון, שאיננו  מקבלים את מסקנותיו - אנחנו צריכים להצביע בעד הצעת החוק", דברי צוקר.

הנה כך, ישר ולעניין, ממשלת ישראל, בראשות יצחק רבין במקרה זה, מגייסת רוב בכנסת כדי לחוקק חוק ההופך רטרואקטיבית החלטה חלוטה של בית המשפט העליון. 

מישהו אמר עמונה?

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

אריאל כהנא

הפרשן המדיני של "מקור ראשון"

לכל הטורים של אריאל כהנא