שומו שמיים, טראמפ קיבל שיחה מטאיוואן
השמאל והתקשורת מגנים בחירוף נפש על סין בשירות מי שמרוויח מהגלובליזציה: התאגידים הגדולים והמשטר בבייג'ינג. האם טראמפ נוהג בחוסר אחריות? אולי, אבל אני רוצה לחיות בעולם שבו נשיא ארה"ב יכול לקבל איזו שיחת טלפון שהוא רוצה
בימים האחרונים חלק מאוד מסוים בתקשורת האמריקאית וכמובן גם האנשים שעושים לחלק הזה ריטוויט כאן אצלנו, סער אחרי שדונלד טראמפ קיבל שיחה מראש ממשלת טאיוואן, דבר שלא קרה מאז סוף שנות השבעים.הסינים הגישו תלונה רשמית ונזפו בארה"ב על החוצפה: איך נשיא נבחר אמריקאי מעז לעלוב כך בעמדות הפוליטיות שלהם? לענות לטלפון מראש ממשלה של מדינה של 20 מיליון איש, בזמן שהנימוס הדיפלומטי והפוליטיקלי-קורקט מחייב להתנהג כאילו המדינה לא קיימת, כל זאת בזמן שגם ארה"ב וגם סין, סוחרות איתה במיליארדים. ארה"ב אפילו מחזיקה כוחות צבאיים בים סין שמטרתם להגן מפני פלישה סינית לאי.
חלקים מסוימים בשמאל ובתקשורת, התגייסו מיד לזעוק את זעקת הסינים מול טראמפ הנורא. "חרג מהפרוטוקול", "הפך עשרות שנות יחסי סין-ארה"ב למהומה", "נזק", "אסון" ומה לא. עכשיו שיהיה לכם ברור, למהלך הזה באמת יש השלכות ניכרות. בטאיפיי שיחת הטלפון הזו נתפסת כמעט כהכרזת עצמאות – ובבייג'ינג לא מבינים לאן זזה להם הגבינה. אבל בנושא הזה יש בעצם שתי שאלות אחרות שהן חשובות – ואולי גם מטרידות.
הראשונה היא למה בעצם כללי הפוליטיקלי-קורקט מחייבים את ארה"ב לסטטוס קוו של יחסי סין טאיוואן? למה לקבל את העובדה שסין מאיימת לפלוש צבאית לטאיוואן אם מדינה זו תכריז על עצמאות - זה חלק מלהיות ליברל פרוגרסיבי? למה הקלפטוקרטיה המכונה "פלסטין" חייבת להיות עצמאית ואילו לטאיוואן – דמוקרטיה משגשגת, אסור להיות עצמאית בשום פנים ואופן?
בחודש האחרון חווינו עוד מיני-סערה כשנרמז שהממשל של טראמפ מתכנן להקים מרשם עבור מוסלמים בארה"ב. זעקות הגעוואלד נשמעו עד לשמיים. למרבה האירוניה כמה ימים לפני השיחה הגורלית מטאיפיי, סין לא רק הקימה מרשם כזה, אלא גם שללה דרכונים מתושבי מחוז שינג'יאנג המוסלמים. זה לא הפריע לשמאל הפרוגרסיבי ליישר קו עם בייג'ינג.
למה זה קורה בעצם? למה מחנה זכויות האדם והצדק החברתי, כפי שהוא אוהב לראות את עצמו לפחות, מתגייס בצורה כה קולנית לטובת השלטון הדכאני בבייג'ינג ותומך בצורה מוחלטת במדיניות החוץ שלו? בעיני זה מעיד על צביעות איומה, גמדות אינטלקטואלית ועוד המון דברים לא טובים. וזה הדבר המטריד הראשון בסיפור של שיחת הטלפון הגורלית.
הדבר המטריד השני הוא לא השיחה עצמה, אלא מה הוביל לשיחה. האם מדובר במהלך מתוכנן היטב של טריפת הקלפים מול סין או שמא גחמה של אדם שלא קיבל עדיין את כל התדריכים וההסברים לגבי מארג היחסים המורכב בין וושינגטון לבייג'ינג.
במהלך הקמפיין שלו, טראמפ נקט קו תקיף מול סין וסימן את המדינה כיריבה הגדולה של ארה"ב בתחום הכלכלי – זה מתאים לתפיסה שלו שגורסת שיש להפוך את אמריקה למדינה יצרנית שוב – וכחלק מכך לבחון מחדש הסכמים וצעדים כלכליים שונים שמטים את הכף לטובת מגזר הייצור הסיני.
מערכת היחסים הסימביוטית הקיימת בין שתי הכלכלות העצומות הללו היא בעצם אבן הראשה של הגלובליזציה. בסין מייצרים, בארה"ב קונים. הסינים דואגים שהמטבע שלהם יישאר חלש כדי שהם יוכלו להמשיך ולהציף את העולם עם הסחורה הזולה שלהם והצמיחה המהירה שלהם לא תיעצר. הכלכלה בארה"ב בנויה בהתאם ומתוכננת לאפשר לסחורה הזולה הזו להירכש על ידי אזרחים אמריקאים ביתר קלות ולאפשר לתאגידים הגדולים להרוויח המון משלושת קצוות המקל – לייצר בזול בסין, למכור בכמויות בארה"ב ואז לגייס כספים בוול סטריט.
"סין שאלה אותנו האם זה בסדר לבצע פיחות במטבע שלהם?". מתוך עמוד הטוויטר
Did China ask us if it was OK to devalue their currency (making it hard for our companies to compete), heavily tax our products going into..
— Donald J. Trump (@realDonaldTrump) 4 בדצמבר 2016
בסין גם הרבה יותר קל וזול לייצר מכיוון שהרגולציה, חוקי העבודה ואיכות הסביבה הרבה פחות מתקדמים מאשר בארה"ב. זה איפשר לשמאל הפרוגרסיבי ששוחר את שלושת הדברים הללו להכביד את הנטל שלהם על התעשייה בארה"ב – כי כך אין השלכות על זמינותם ועלותם של מוצרי הצריכה הקדושים כל כך לצרכן האמריקאי והסינים עושים את העבודה המלוכלכת.
אז השמאל והתקשורת כנראה מגנים בחירוף נפש על סין בשירות מי שמרוויח מהגלובליזציה: התאגידים הגדולים והמשטר בבייג'ינג. את האזרח הקטן באוהיו או בצ'נגדו, הסטטוס קוו פחות משרת.
בעקבות סערת שיחת הטלפון טראמפ צייץ, בצדק, שסין לא מתייעצת עם ארה"ב לפני שהיא נוקטת צעדים אגרסיביים בזירה הכלכלית או בים סין הדרומי. זהו ניסיון לשייך את שיחת הטלפון לקו מדיניות מסוים, שקורא תיגר על הסטטוס קוו.
אבל האם זה באמת המצב? או שמא שיחת הטלפון הזו היא שליפה מהמותן של אדם חסר אחריות? לי אין תשובה.
הדבר היחידי שאני יודע זה שאני רוצה לחיות בעולם שבו נשיא ארצות הברית יכול לקבל איזו שיחת טלפון שהוא רוצה בלי שהוא יצטרך לשאול מישהו אם זה בסדר.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם