ראשי » חדשות » דעות

הדיון על נתניהו חייב לחזור לפסים ענייניים

יריביו של נתניהו התאמצו כל כך להשחיר את פניו בזוטות, עד שהציבור חדל להתעניין מדברים שליליים הנאמרים עליו. אלא שביקורת על מעשים שליליים של ראש ממשלה היא חיונית ונדרשת

מעניין שהפסל המוזהב של בנימין נתניהו בכיכר רבין הצליח לעורר כל כך הרבה רגשות, וזאת למרות שבמהותו הוא מיזם די ילדותי. נראה שהסערה התחוללה מכיוון שהצבת הפסל אכן נגעה בנקודה רגישה של ישראל תשע"ז - יחס ההערצה המיתי כלפי נתניהו בחוגים רחבים של החברה: "נתניהו המלך", כפי שמכריזים רבים ברשתות החברתיות, או "ביבי קינג" כפי שקראו לו אפילו בתקשורת האמריקנית.

זה לא בדיוק פולחן אישיות. הרוב המוחלט של תומכי נתניהו רחוקים מלחשוב שהוא מושלם, ובכל מקרה דוד בן-גוריון בראשית המדינה או משה דיין ושאר הגנרלים של מלחמת ששת הימים זכו להערצה רבה יותר. הנקודה הבעייתית היא אחרת: תומכי נתניהו לא באמת חושבים שאין בהתנהלותו נקודות שליליות, אלא שהנקודות האלה כבר לא מעניינות רבים מהם.
 
תסמונת 'זאב-זאב' אכן מתרחשת בישראל של היום. יריביו האידיאולוגיים של נתניהו ויריביו המסחריים של 'ישראל היום' התאמצו כל כך להשחיר את פניהם של ראש הממשלה ובני משפחתו, עד שחלק גדול מהציבור פשוט הפסיק להתעניין בכל דבר שלילי שנאמר עליהם. אנחנו הולכים ומתקרבים למצב שדונלד טראמפ, הנשיא הנבחר של ארה"ב, ייחס לעצמו במהלך מערכת הבחירות: גם אם אירה במישהו באמצע השדרה החמישית בניו-יורק, הוא אמר, זה לא יפריע לי להיבחר.

אף אם האשמה המקורית לתהליך הזה מונחת לפתחם של יריבי נתניהו, התוצאה המתקבלת בעייתית ומסוכנת מאוד: מנהיג שחש שרוב הציבור או שחלקים גדולים ממנו לא מוכנים לשמוע דבר ביקורת כלפיו, הוא מסוכן - או לפחות יש בו פוטנציאל סכנה מובהק.

הדיון הציבורי בנתניהו חייב לחזור לפסים ענייניים יותר משני הצדדים. נכון שכל דבר הנוגע לראש הממשלה הוא בעל עניין ציבורי, אך השאלה אם הוא גם בעל חשיבות ציבורית. המבחן טמון בשאלה אם הדיווח אומר משהו על מידת הלגיטימיות של נתניהו כראש ממשלה, או על טיב שיקוליו בתפקיד.
 
על כן, ראוי שדיווחים הנוגעים להתנהלות אישית של ראש הממשלה או של בני משפחתו – השאלה כיצד הוא נוהג לשלם במסעדות, ואפילו יחסה של אשתו לעובדי מעון ראש הממשלה - לא יוסתרו מהציבור ויהיו מדווחים באופן ענייני ותמציתי, אבל מבלי לגרור את הדיון בהם לכל תוכניות האירוח והטורים הפוליטיים.

לעומת זאת, ככל שמדובר בשאלות לגבי התנהלותו הציבורית של נתניהו עצמו – פרשת הצוללות כדוגמה האחרונה שבהם - ברור שהדיון הציבורי חייב להיות מקיף וחקרני. הבעיה היא שמרוב דיווחים על בעיית התשלומים במסעדות והצעקות לכאורה של שרה נתניהו על עובדי המעון, פרשת הצוללות כבר לא מעניינת חלקים גדולים בציבור, שמרגישים שהאיש "נרדף" על ידי התקשורת. נתניהו עצמו מנצל בכישרון מניפולטיבי רב את המצב הזה כדי להסיט ממנו את האש גם בסוגיות הציבוריות ולהסית נגד מבקריו בתקשורת משום שלכאורה הם "רודפים המונעים משנאה פוליטית" כלפיו.

בנקודה הזו כדאי גם לתומכי נתניהו מימין לזכור שאף איש ציבור לא זכאי לצ'ק פתוח מהציבור - קל וחומר לא אדם כמו נתניהו, שזיגזג לא מעט פעמים בקריירה שלו גם בנושאים היקרים מאוד ללבם ועכשיו מנסה לנצל את השנאה ל"שמאל" כדי להדוף ביקורות לגיטימיות וחשובות כלפיו. לא רחוק היום – למעשה, אנחנו כבר שם – שבו גם מי שירצה לבקר את נתניהו מימין, על רקע הטיפול בסוגיית המנהרות במבצע 'צוק איתן' למשל, יסומן כשמאלני או לפחות כ"אידיוט שימושי" המשרת אינטרסים שמאלניים. אף אחד מאיתנו לא צריך לרצות בתהליך כזה.

לגיטימי כמובן לחשוב שטובת המדינה מצדיקה את המשך כהונתו של נתניהו, למרות כל הביקורות נגדו. אגב, כדאי גם לזכור שזה בדיוק מה שחשב העיתונאי אמנון אברמוביץ', כשקרא לאתרג את אריאל שרון במהלך תקופת ההתנתקות.

אבל באותה מידה חיוני גם ההפך – שהתמיכה בהמשך כהונתו של נתניהו לא תמנע ממנו ביקורת כשהוא ראוי לה, וגם לא תשתיק תביעה נחרצת לתיקון התנהלותיו השלילית, הן בענייני המדינה עצמם והן בניסיון שלו לסמן כל ביקורת נגדו כנגועה בשנאה פוליטית וכלא לגיטימית.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

יאיר שלג

עיתונאי ב'מקור ראשון' וחוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה, מחבר ספרים על החברה הישראלית

לכל הטורים של יאיר שלג