"שיח לבן": זכויות אדם - לשמאלנים בלבד?
באופן פרדוקסלי אנחנו מחפשים דווקא את מי שדורס במוצהר את הזכויות שלנו - מנהיגים "חזקים", אבל זה לא חייב להיות ככה
השבוע מצוין שבוע זכויות האדם בישראל. ב-10 בדצמבר 1948 פורסמה הכרזת זכויות האדם באו"ם. זו היתה תוצאה של מלחמת העולם השנייה והשואה. בקרב ארגונים, פוליטיקאים ופעילים חברתיים בעולם היכתה בעוצמה ההבנה שיש לדאוג לזכויות אוניברסליות לכלל בני האדם. שהממשלות, במקרה הטוב, לא מגינות על זכויות אדם בסיסיות. במקרה הרע הן המפרות הראשיות של זכויות אלו.הזכויות הללו כוללות זכויות בסיסיות לשוויון וחופש ונגזרות רבות בתחום התעסוקה, החינוך, חופש הביטוי, הבריאות, התרבות ועוד. במובנים רבים, מדובר ביצירה עם השפעה יהודית מובהקת. גם במונחים היסטוריים וגם במונחים ערכיים תשתיתיים. כנראה שלא במקרה אחד מהמנסחים הראשיים של ההצהרה היה רנה שמואל קסין, משפטן יהודי- צרפתי.
מועצת זכויות האדם של האו''ם. שיח הזכויות הוא שיח ''לבן'' ומרוחק.
צילום: EPA
ב-2016 בישראל, ולא רק בה, ישנו אבסורד: שיח זכויות האדם נחשב לשיח של השמאל, שלא לומר "סמול". חלק מהעיסקה האפלה בה השמאל מוותר על יהדות, ציונות ופטריוטיות והימין מוותר על שלום, דמוקרטיה וזכויות אדם. למה אבסורד? כי האוכלוסיות המזוהות בישראל עם הימין הן האוכלוסיות שאמורות ליהנות יותר מכל משמירה קפדנית על זכויות האדם.
זוכרים את "הפריפריות", שהביאו את הליכוד לנצח בבחירות האחרונות? אלו בדיוק האוכלוסיות, מעמדות נמוכים, מזרחים, דוברי רוסית, יוצאי אתיופיה, חרדים וערבים, הזקוקים להגנה מפני דורסנות הממשלה והזרועות השונות שלה. בישראל גם התרחש שינוי פוליטי עמוק בתחום. מפלגת הימין הבכירה, חירות, ולימים הליכוד, היו נושאי דגל זכויות האדם. לא פחות, ואפילו יותר, מהשמאל הציוני. בגין היה מי שנלחם בלהט בשלטון הצבאי ששרר בישראל עד 1966. הוא זה ששמר בקנאות על כוחם של בתי המשפט. הימין היה גם מי ששבר את הפרוטקציוניזם הדורסני ששרר בימי מפא"י.
ירוחם. ''הפריפריות' הביאו את הליכוד לנצח בבחירות האחרונות.
צילום: יהודה לחיאני
זכויות האדם הם כלי בידי המיעוט. וכיום המיעוט הוא השמאל. שיח זכויות האדם הוא שיח אוניברסלי, המדגיש זכויות פרטניות. הוא הולך בכיוונים שונים, ולעיתים מנוגדים, מהכיוון של קהילות שמרניות ודתיות, שכוחן עולה בישראל של 2016. תהליך החיבור והפירוק של הזכויות ל"יהודית" ו"קהילתית" ו"פריפריאלית", ו"מוסלמית", עדיין לא החל. השיח ונושאיו נתפסים מנותקים מכל המסורות שרוחשות ברוב חלקי החברה הישראלית.
כמובן, יש מי שנהנים מזה. מי שגדל על סיפורי הדורסנות המפא"יניקית, יכול לזהות את המנגנונים ששיכלל הליכוד בשנים האחרונות, על מנת להטיב לתומכיו ולשמר את כוחו. מדובר בתהליך פוליטי שיש לו מקבילות עולמיות. תקופה של חוסר ודאות, שמלובה על ידי תקשורת ופערים כלכליים עצומים, מביאה אותנו לצופף שורות מאחורי מנהיגים שנתפסים "חזקים". באופן פרדוקסלי אנחנו מחפשים דווקא את מי שדורס במוצהר את הזכויות שלנו. ודאי כאשר החלופות הפוליטיות לא נראות לנו שונות, או ששיח הזכויות בפה שלהם הוא שיח "לבן" ומרוחק באמת מהבנה וחיבור לאוכלוסיות מוחלשות.
אני מאמין. לטובת ילדי, לטובת הקהילה שלי, לטובת מימוש הערכים היהודיים, אני משוכנע שזו תקופת ביניים. שביחד נייצר חלופה. שתביא את זכויות האדם, בשפה יהודית, בשפה קהילתית, בשפה פרקטית, שנפרטת ליכולת שלנו להתפרנס בכבוד, לזכות לקורת גג, לבריאות ראויה, לביטחון אישי ולחיי תרבות משגשגים, לקדמת הבמה. שתאלץ את מנהיגנו העתידיים לחוקק את חוק יסוד זכויות חברתיות, לדאוג לתיקון עמוק של קצבאות הקיום לקשישים ונכים, להעניק התחלה שווה בחינוך ורווחה לילדי הפריפריות ועוד. כי קרוב אלינו הדבר מאוד לעשותו.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם