איך ניצל הנשיא לשעבר משה קצב מהבעת חרטה?
הפרקליטות והרוח הציבורית מבקשות מקצב הבעת חרטה כתנאי לשחרור מוקדם, אך אין לכך עיגון בחוק. אם בוועדות הקודמות דחו את בקשתו בגין אי הבעת חרטה, הפעם הספיקה התקדמותו לפיה "הוא לא שם עצמו במקום קורבני". וכך, הפה שחייב בעבר הוא הפה שהתיר
כבר אמש (שבת) צצו ידיעות בדבר "יומו הגורלי של קצב בוועדת השחרורים", אלא שמי שעיין בתשובת הדחייה של הוועדה מחודש אוגוסט ידע לצפות מראש את שחרורו של הנשיא לשעבר משה קצב. למעשה, כבר אז הודתה הוועדה כי תוותר על חרטה מצדו של קצב על מעשיו החמורים, בתנאי שימשיך ויתמיד בסדרת טיפולים. העסקה החתומה של קצב עם הוועדה הקנתה לו הנחה, יש שיאמרו הנחת סלב, והשאלה המתבקשת שעולה היא – למה?כדי לענות על השאלה צריך להבין מדוע מערכת המשפט מבקשת בכלל לשחרר עבריינים מורשעים שפגעו באנשים תמימים שממשיכים לשאת את צלקות הפגיעה לעוד זמן רב. ב-2001 חוקקה הכנסת את חוק שחרור על תנאי ממאסר, במסגרתו "לאחר שריצה אסיר תקופה של שני שלישים ממאסרו, זכאי להתייצב בפני ועדת שחרורים אשר תבחן האם הוא ראוי לשחרור מוקדם".
הרציונל של החוק הוא כי ממילא האסיר ישתחרר ויחזור אל החברה, ולכן חשוב יותר השיקום שלו מאשר ריצוי מלא של העונש. הקיצור הוא מנוף לחיזוק שיתוף הפעולה של האסיר עם הטיפולים הנפשיים, ולפי על הוועדה לבחון שני תנאים טרם השחרור: האם האסיר נהג כראוי בתקופת המאסר? ; האם הוא מסוכן לחברה או שעלול לשוב לחיי פשע?
ברבות הימים התווסף נוהג - להתנות את שחרורם של עברייני המין בהבעת חרטה. אך חשוב להבהיר הבעת החרטה - איננה מעוגנת בחוק וההתחשבות בה נתונה לשיקול דעתם של חברי ועדת השחרורים.
משה קצב, כשיצא לחופשה ראשונה מהכלא
צילום ארכיון: יוסי זליגר
תנאי הבעת החרטה הוא שעמד בדרכו של קצב לשחרור מוקדם בשתי הוועדות הקודמות. אך בוועדה השנייה נפל דבר - העובדים הסוציאליים בכלא מעשיהו כתבו כי קצב הפסיק להיאבק על שמו הטוב. אולם, עדיין הייתה נטועה בו התחושה שהוא קורבן הפרשה. במילים אחרות אמרו העו"סים: 'קצב מתקדם לאט, ותרו על עניין החרטה, אנו נגיע עמו להישג אחר ונצליח תוך שישה חודשים להיפתר מתחושת הקורבנות שלו. יהיה די בכך לשחרורו מבחינה שיקומית. את השאר נמשיך לעשות מחוץ לסורג ובריח'. וכך פסקה אז הוועדה, תשתתף בשישה חודשי טיפול וניפגש כאן שוב. מעין רמז לעסקה.
מדוע בחרה הוועדה השלישית לשחרר את קצב מבלי שהביע חרטה? העובד הסוציאלי שטיפל בו הסביר לחברי הוועדה כי הוא עבר כברת דרך וכי 'קצב של משרד התיירות ושל מסיבות העיתונאים אינו הקצב של היום': "האסיר ניסה לבחון מחדש את עמדותיו, עולה מצדו גישה רכה יותר מבעבר לבחון את דפוסיו, כאשר הוא לא שם עצמו יותר במקום קורבני", כתב העובד הסוציאלי בחוות דעתו. בהחלטתם כתבו חברי הוועדה כי "האסיר מבין היום את משמעות מעשיו ואת חלקו בהם, מבין את תחושת הפגיעה של הנשים ומצר על הצער שנגרם להן".
רק דבר אחד היה חסר בקביעת הוועדה: ביסוס. העובד הסוציאלי אמנם הצביע על הליך השיקום המתקדם, אך לא אמר דבר על עניין החרטה. גם בפרקליטות העירו כי אין בחוות הדעת כל התייחסות לעבירות עצמן ולנסיבות שגרמו להן. עם כל הכבוד להליך השיקומי, אם החרטה היא תנאי - יש לעמוד בו, לא בערך ולא ליד. חרטה על הפגיעה בנשים.
''עולה מצדו גישה רכה יותר מבעבר לבחון את דפוסיו''. משה קצב
צילום: AFP
לתנאי החרטה יש תקדימים ואין חולק על חשיבותו אלא שהוא פשוט אינו מעוגן בחקיקה ועל כן איננו מחייבים לו, כך השיבה הוועדה לפרקליטות. את הנוהג הקבוע שרשמה לעצמה וועדת השחרורים, מחקה לפתע הוועדה בנוגע לנשיא המורשע - ועוד ועדה המונה רוב נשי. הפה שחייב הוא הפה שהתיר. הסיבה לכך היא ההתרשמות מן השיקום. 'ביטול התחושה הקורבנית זה הכי גבוה שנגיע אליו', אמרו לעצמם חברי הוועדה. את המשך הטיפול הוא יעבור כבר בבית. הראיה לכך שגם חברי הוועדה משוכנעים כי ההליך לא תם אינה מצויה רק בתנאי השחרור, שמחייבים את קצב להמשיך בטיפול, אלא גם בעובדה שנאסר עליו להיות ביחסי מרות עם נשים, בכל עבודה שהיא.
פרקליטות המדינה ביקשה עיכוב לשחרורו של קצב כדי לבחון אם תגיש ערעור, אך לפי הצפי תוותר על כך. אין סיבה להתעקש על סעיף חרטה שאינו מעוגן בחוק, כשהוועדה כבר מזמן ויתרה עליו. ויתרה בכל הנוגע לקצב הכוונה, שאר עברייני המין יחויבו בו. הנשיא השמיני יוותר במאסר עד יום ראשון הבא, ואז ככל הנראה לא יהיה רק הנשיא לשעבר, אלא גם האסיר לשעבר.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם