ההימנעות באו״ם: מסע שריפת הגשרים של אובמה
ברק אובמה פעל בהתרסה נגד רצונו של הנשיא הנבחר, כחלק משורת החלטות שנועדו להערים מכשולים בפני טראמפ בכל התחומים. הוא ייתפס מעכשיו כאדם קטנוני בעל רצון רע ובישראל הוא יהיה אישיות בלתי-רצויה. אבל יש חיים אחרי ה-20 בינואר
אז הוא עשה את זה בסופו של דבר. הנשיא האמריקאי ברק אובמה הוכיח שוב שהוא אדם נרקיסיסטי בעל אופי של מתבגר ואישיות נקמנית. מאז בחירתו של טראמפ זה קו ההתנהגות שלו. הוא מוביל מסע של דה לגיטימציה לבחירתו של טראמפ, ומשאיר אדמה חרוכה ביחסי ארצות הברית-ישראל, ובכל קשריה של ארצות הברית עם בעלות בריתה. הבכיר בירושלים שהגיב על ההחלטה במועצת הביטחון אומר, שפירושה הוא שארצות הברית מכירה בכך שהכותל המערבי הוא שטח פלסטיני כבוש.לפני כחודש, בביקורו בגרמניה, אובמה למעשה עודד את המחאות האלימות נגד בחירת טראמפ לנשיא. הוא לא יכול היה שלא לעזוב את הבית הלבן בלי לנעוץ קודם סכין בגבה של ישראל. העשן, החורבות, הפליטים והגוויות של חאלב הם המצבה לתבוסתו המדינית והמוסרית כנשיא. נפילת חאלב היא כמו נפילת סייגון לפי 41 שנים, בלי ההליקופטר על הגג שמחלץ את אחרוני הנמלטים מהשגרירות, כולל את השגריר האמריקאי עצמו.
קורטוב של אנטישמיות? אובמה וטראמפ.
צילום: AFP
לפי ההשתלטות המהירה של הנשיא הנבחר טראמפ על העניינים בוושינגטון, ההליקופטר יצטרך לעשות עוד טיסת חילוץ אחת, הפעם מהגג של הבית הלבן. זה היה כל כך חשוב לאובמה, שהוא היה מוכן לפגוע בסיכוייהם של סנאטורים וחברי קונגרס דמוקרטים שיעמדו לבחירה בעוד שנתיים.
מה שישראל כן הצליחה לעשות כמכת נגד מקדימה להימנעות האמריקאית בהצבעה במועצת הביטחון, זה לסמן את האחראים למעשה ולהצביע עליהם כמי שפעלו בניגוד לרצונו של הציבור האמריקאי והקונגרס. בדיוק כמו בפרשת הסכם הגרעין. מה שנראה ביום שישי כשהישג אדיר שתפס את הצמד אובמה וקרי בלתי מוכנים - הנסיגה של מצרים מהגשת ההחלטה במועצת הביטחון - הבליט את חלקם של האמריקאים בהצעה שבסוף הוגשה. ישראל הצליחה להציג את אובמה כמי שדחף להחלטה למרות שהייתה לו אפשרות לעכב אותה אחרי הנסיגה של מצרים. ארצות הברית מוצאת את עצמה בחבורה אחת נגד ישראל יחד עם מעצמות חירות ודמוקרטיה כמו ונצואלה ומאלזיה.
העברת השגרירות לירושלים דחופה יותר. שגרירות ארה''ב בישראל.
צילום: יהושע יוסף
בסופו של דבר המעשה הוא חסר תקדים משום שבדרך כלל פעילות מדינית משמעותית בתקופה של סוף הנשיאות נעשית בהסכמת הממשל הנכנס. ריגן ושולץ בדצמבר 1988 לא היו מכירים באש"ף ופותחים איתו בדיאלוג אלמלא הנשיא הנבחר ג'ורג' בוש האב היה שותף להחלטה. ביל קלינטון היה שותף למתווה טאבה בדצמבר ינואר 2000-2001 כאשר ג'ורג' בוש הבן לא מביע התנגדות.
הפעם אובמה פעל בהתרסה נגד רצונו של הנשיא הנבחר. זה חלק מהמסע של שריפת הגשרים של אובמה לפני כניסת טראמפ לבית הלבן. הוא מקבל בימים אלה שורה של החלטות שנועדו להערים מקסימום מכשולים בפני טראמפ בכל התחומים – כולל בתחום של ביטחון הפנים ובתחום המדיני.
אובמה ייתפס מעכשיו כאדם קטנוני בעל רצון רע ובישראל הוא יהיה אישיות בלתי-רצויה. יש חיים אחרי ה-20 בינואר, והוא ייהפך בעיני ישראלים ויהודים לדמוי ג'ימי קרטר שב-1979, בימיו, התקבלה במועצת הביטחון החלטה דומה נגד ההתנחלויות.
טוענים שההחלטה מקדמת את השלום. אובמה וקרי.
צילום: AFP
בחירתו של טראמפ מתבררת כמזל גדול מבחינת ישראל. נושא העברת השגרירות האמריקאית לירושלים הופך לדחוף יותר בעקבות מה שהממשל היוצא גרם. בסנאט נשמעו קולות ביום שישי לקיצוץ התקציבים שהקונגרס מעניק לאו"ם. זה קו פעולה סביר אחרי 20 בינואר. כפי שניתח פרופ' יוג'ין קנטורוביץ' במקור ראשון ביום שישי, להחלטת מועצת הביטחון אין משמעות מבחינה משפטית. היא לא מתקבלת בהתייחס לפרק 7 ולכן המשמעות העיקרית שלה איננה בכיוון של סנקציות אלא בכיוון של עידוד הפלסטינים להמשיך בניסיונם לפגוע בישראל בפורומים בינלאומיים.
הצביעות של קרי ואובמה היא בטענה שלהם שהחלטה כזאת מקדמת את השלום. זה בדיוק הפוך. כל החלטה מהסוג הזה רק מאותתת לפלסטינים שאין להם שום סיבה להיכנס למשא ומתן רציני עם ישראל, משום שהם יכולים להרוויח יותר בהליכה לאו"ם או לאיחוד האירופי או לבית הדין הפלילי הבינלאומי. הנקמנות של אובמה, גם על רקע הדם האש ותמרות העשן של חאלב, עשויה ללמד שהנשיא היוצא אולי בכל זאת לוקה בקורטוב של אנטישמיות.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם