מכה למדינת ישראל? השמאל באקסטזה
השמאל הישראלי צוהל בטוויטר וקורן מאושר בעקבות המכה שספגה ישראל ומזכיר לי מדוע לעולם, אבל לעולם, לא אהיה חלק ממנו
לפעמים, כשאיש אינו רואה, אני משתעשע במחשבה של להיות שמאלני. כן, גם אני רוצה להיות "סופיסטיקייטד", להיות צודק ובעיקר יפה. יפה כמו זנדברג, כמו טרודו, כמו אובמה. גם אני רוצה להיות חלק מהספסל האחורי של הקולים באוטובוס, אלו שמתופפים על הדרבוקה וממלאים את הטוויטר בזעקות שמחה לאידו של עם ישראל, כשהוא סופג מהלומה בהצבעת האו"ם כמו אמש.דברי שגרירת ארצות הברית באו"ם, סמנתה פאוור (קרדיט צילום: רויטרס)
אבל יש בעיה קטנה בעניין הזה. קיים הבדל ביני ובין אנשי השמאל המושחז-ציני, האסתטי ובעל הסטייל: לי יש עניין להמשיך ולחיות. כן, אני יודע שאני יהודי ואני מבין את הבעייתיות במשאלה הזו. בכל זאת, ככה בא לי. היות שערך ההישרדות גובר על ערך חופש המגניבות, אני נשאר בינתיים במחנה הימין.
יש כמוני לא מעט, מסתבר. מאז 2001 הגוש שלנו, היהודים השואפים להישאר חיים, מנצח בבחירות. אבל השמאל היפה והשווה מתקשה לקבל זאת. הדמוקרטיה שלו, שהיא לכאורה דתו, אינה מקבלת את הסעיף השולי הקובע שבמדינה דמוקרטית הרוב, ויהיה אהבל ככל שיהיה, הוא המכריע - אפילו בסוגיות כמו המדיניות הישראלית ביהודה ושומרון.
נראה כי הדבר הקשה ביותר לשמאל, היא התנחלותו של איש הנצח נתניהו בראש הפירמידה. למעשה, עניין זה עלול להוציאם מדעתם לחלוטין. די בשם נתניהו כדי להפעיל את ההתניה הפבלובית האובססיבית ולהביא אפילו את ההיפסטר המטופח ביותר בפלורנטין להזיל רירו על זקנו, ולפרופסורית השלווה ביותר בחוג למגדר לפרוץ בחרפות ובגידופים כאחרונת אוהדי פנרבחצ'ה.
מועצת הביטחון של האו''ם. ''הגיבורים של מחנה השמאל הישראלי, הן פנינות חמד של דמוקרטיה ושל זכויות אדם כמו סין, מצרים, מלזיה, וסנגל''.
צילום: AFP
אנשי שמאל רבים מתעבים את דגלם, את מדינתם ואת עמם. לרוב, הם לא יודו בכך ויתעלו את שנאתם כלפי נתניהו. הם אינם נגד ישראל, חלילה. הם רק חושבים שמעצמות זכויות אדם כרוסיה, כאנגולה, וכנצואלה - הן שיביאו את הישועה לסוגיית הכיבוש הישראלי האכזרי.
כך אירע שהגיבורים של מחנה השמאל הישראלי, ערב ההצבעה באו"ם נגד מדינתם, הן פנינות חמד של דמוקרטיה ושל זכויות אדם כמו סין, מצרים, מלזיה, וסנגל. הן כוחות האור והצדק שיראו לימין הפשיסטי במולדתם, כיצד ראויים הדברים להתנהל. הם שיצילו את ישראל מידי עצמה.
אבל הכוכב הנוצץ ביותר בשמי העתיד הדמוקרטי, הוא ללא ספק ברק אובאמה. זוכה הנובל שבשפלות ילדותית ובאיוולות אין קץ המיט שואה על המזרח התיכון בכלל ועל בני בריתו בפרט, אדם ששתיקתו הציפה את מרקענו בגופות ילדים חרוכות. כך לרבים מאנשי השמאל אין בעיה לאסוף סיוע עבור השואה המתרחשת באשמת אותו האיש בחאלב, ומאידך לסגוד לו רק משום שהכניס לביבי - שנוא נפשם.
''נראה כי הדבר הקשה ביותר לשמאל, היא התנחלותו של איש הנצח נתניהו בראש הפירמידה''. ראש הממשלה בנימין נתניהו
צילום: מירי צחי
אז אנשי השמאל צוהלים בטוויטר. הם קורנים מאושר לנוכח המכה שספגה ארצם על כל מרקע ובכל פוסט פייסבוק רענן. לאחר שנים של מהלומות בלתי פוסקות מעם ישראל, לפתע זרח עליהם אור גדול. זוהר מדינות האו"ם המשקיפות מהטריבונה על אונס היזידיות, על טבח הילדים בחאלב ועל מעשי העינויים בלוב. האו"ם עבורם הוא עמוד האש שנגה עליהם פתע והאיר להם את חג האורים.
בבחירות הבאות הם יקימו מטה חדש. יקראו לו V19, או כל שם אחר שיועץ תקשורת ומיתוג יגיד עליו שהוא אחלה. הם ישפכו עליו מלא כסף של תורמים כמשרד החוץ האמריקאי וכאלון קסטיאל. בסופו של יום הבחירות הם שוב יעמדו מול תבוסה הנובעת מרצון הרוב שלא לשמוע מהם יותר. שוב הם ישבו בברסארי, או באיזה קפה בבאזל או בלוינסקי, ויקטרו על העם המטומטם שצריך להחליף. בינתיים הם יבדקו מה האופציה לדרכון גרמני במדינה היחידה שטרם נפלה לידי הימין והשפיות.
לכן איני יכול להיות שמאלני. אני אינני מתבייש בדגל. אינני מתבייש בהיותי ציוני ובוודאי לא במדינה שלי. ואם צריך לבחור צד אני תמיד, אבל תמיד, אבחר בצד העצבני, השרדני והמיוזע של מדינת ישראל . סורי, מה לעשות - אני לא שמאלני ולא מהאו"ם, אני ציוני.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם