דוקואביב נגב: המסך הגדול בפריפריה
גם 'דוקאביב נגב' וגם 'דוקאביב גליל', מציגים מודל נכון להנגשה של מפעלי תרבות. הם לא מבקשים להקרין את המרכז על המסך של הפריפריה, אלא להתאים את המסך למקום שבו נערך הפסטיבל
איריס שוהם היא רופאה בכירה בחדר הלידה של בית החולים סורוקה, דליה קורולקר עובדת במפעל הזכוכית פיניציה ומדריכת כדורסל של נערות בדימונה ובירוחם, שלומית פלינט מלמדת גמרא והלכה במדרשת 'באר' ולומדת בכולל הלכה של נשים. שלושתן משחקות יחד בקבוצת כדורסל הנשים מכבי ירוחם. הסיפור שלהן ושל הקבוצה מככב בסרט התיעודי הקצר 'כל אחת כוכבת', שהוקרן ביום ראשון בערב הפתיחה החגיגי של פסטיבל דוקאביב נגב שמתקיים השבוע בירוחם.
הסיפור של מכבי ירוחם הוא לא סתם סיפור של קבוצת כדורסל נשית בפריפריה אלא סיפור של אינטגרציה בין הקהילות השונות בעיירה. הנשים שמשחקות בקבוצה הזאת לא באות על מנת לעשות אינטגרציה אלא כדי לשחק וליהנות, אבל בדרך לסל הן יוצרות חיבור מעניין בין דתיות וחילוניות, צעירות ומבוגרות, ותיקות יותר וותיקות פחות בירוחם. דליה קורולקר שנולדה בירוחם מספרת בסרט שכשהגיעה לראשונה לאימון של הקבוצה היא קצת נבהלה. "אמרתי לעצמי, מה הן קשורות, כל הכיסויי ראש האלה?" אבל המשחק המשותף עשה את שלו. "בעבר החיים שלי ושלהן עברו אחד ליד השני", היא אומרת בסרט, "לא נחשפתי אליהן בכלל. עכשיו אני מרגישה איתן בנוח, וגם מעזה לבוא למקומות שאליהם רק הן מגיעות".
ירוחם דוקו אביב
מתוך האתר
הסרט 'כל אחת כוכבת' הוא אחד מארבעה סרטים קצרים שמוקרנים במסגרת פרויקט 'מראות'. במסגרת המיזם השתתפו תושבים מירוחם בסדנה ליוצרים מקומיים בהנחיית הבמאים רובי אלמליח ומיטל אבוקסיס, ויצרו סרטים על אנשים וסיפורים מעניינים בעיירה. הסרט 'סליחות' שיצר ערן אלוש מספר את סיפורם של הצעירים הרבים שמגיעים בחצות הלילה לומר סליחות בבית הכנסת 'הצעירים' בעיירה. סרט אחר, שיצרה ורד אסף, מספר את סיפורה האישי - סיפור של פעילה חברתית שגדלה כילדה בסיכון, נחשפה למוות מגיל צעיר, וכיום מתנדבת כרוחצת גופות בחברה קדישא. הסרט הרביעי, שיצר אורן סממה, מביא למסך את אתגר האינטגרציה בסניף בני עקיבא המקומי דרך העדשה של בוגר הסניף. כך משרטטת רביעיית הסרטים של פרויקט 'מראות' חלק מהפסיפס הקהילתי המגוון של ירוחם.
הפרויקט הזה הוא רק חלק מהדיאלוג המבורך שמתקיים בין אנשי 'דוקאביב' לתושבי העיירה שמארחת אותו כבר שלוש שנים. מהרגע שבו עלה הרעיון לקיים את הפסטיבל בירוחם, עלתה הדרישה שתכניו יתאימו להרכב האוכלוסייה המקומית המגוונת. כל קהילה צריכה למצוא את עצמה בפסטיבל הזה, הבהירו אנשי המועצה למנהלי הפסטיבל. "הם עברו איתי קהילה קהילה, שכונה שכונה, ווידאו שכל התושבים יבואו לידי ביטוי בפסטיבל", סיפרה גליה בדור מנהלת 'דוקאביב' בערב הפתיחה של הפסטיבל הראשון.
'דוקאביב' הוא מוסד תרבותי שקיים כבר כמעט עשרים שנה וביתו הראשי הוא סינמטק תל־אביב. בשנים האחרונות החלה עמותת הפסטיבל לקיים פסטיבלים נוספים בגליל ובנגב, מעבר לפסטיבל התל־אביבי, כדי להרחיב את קהל הצופים בסרטים התיעודיים. היציאה של הפסטיבל לפריפריה היא יוזמה ברוכה שנעשית תוך כדי הקשבה תרבותית למחוזות שאליהם הוא מגיע. גם 'דוקאביב נגב' וגם 'דוקאביב גליל', שמתקיים במעלות־תרשיחא, מציגים מודל נכון להנגשה של מפעלי תרבות. הם לא מבקשים להקרין את המרכז על המסך של הפריפריה, אלא להתאים את המסך למקום שבו נערך הפסטיבל.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם