בדיוק כשהאו"ם נגד ישראל, יש חקירה. צירוף מקרים?
ההלם מניצחון טראמפ דחף את הממשל היוצא להנחית על ישראל מכה באו"ם, וג'ון קרי נשלח לניו־זילנד כדי להכין את הקרקע. בירושלים הבינו שהמהלך יתבצע בעקבות ריאיון של שר החוץ הניו־זילנדי
איך זה שדווקא כאשר ראש הממשלה נמצא בעיצומה של מערכה מדינית כבדה, אולי חסרת תקדים, נוחתת לה כאילו מאי־שם הידיעה הדרמטית על כך שהיועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט אישר לזמן אותו לחקירה באזהרה בעקבות מידע חדש?
ההסבר הוא אלמנטרי; אלו הדברים שאמר סגן שר החוץ הרוסי: "אנחנו רצינו לדחות את ההצבעה". לאמור, האמריקנים הם שדחפו להצבעה ביום שישי שעבר, והנושא הפלילי הוא חלק ממאמץ להפוך את ישראל למדינה לא־דמוקרטית שבה מפילים ראש ממשלה על "זוטי דברים".
בעבר, בכל פעם שנתניהו היה צובר נקודות בציבור, היה מופיע בהתקפה מאיר דגן או שמעון פרס כדי להנמיך את קומתו של ראש הממשלה ולשחוק את מעמדו. עכשיו, לפי העיתוי, מפרסמים סיפור פשע חדש. מה לעשות, 2016 הייתה שנה חלשה בבריאות.
למעשה, לאובמה ולאלה הדוגלים בשיתוף פעולה קרוב איתו לקח זמן להבין את זה שההחלטה במועצת הביטחון נגד ההתנחלויות ממונפת בהצלחה על ידי נתניהו בזירה הפוליטית - בעיקר בישראל, אך לא פחות חשוב בארה"ב. ואז אפשר היה לראות את יאיר לפיד טועה, בוז'י הרצוג תוקף בחמת זעם, ועמוס ידלין חוזר על המנטרה שדרוש תיאום קרוב עם הממשל האמריקני, אף שההחלטה היא חמורה. המסר: החלטה שעלולה לעודד חרם והפללה של אזרחים ולובשי מדים - היא אשמת נתניהו ולא הנשיא אובמה.
בעבר, כשבישראל עוד היה מושג כזה "אופוזיציה אחראית" או "נאמנה", כאשר היה אירוע בסדר גודל כמו ההחלטה של ערב חנוכה, העם היה מתלכד. בנובמבר 1975 התייצבה כל הכנסת בהחלטה הדוחה את החלטת האו"ם הקובעת שציונות היא גזענות. רק רק"ח הייתה מחוץ לקונצנזוס הרחב. ממשלת יצחק רבין יכלה לסמוך על האופוזיציה הנאמנה של מנחם בגין, כפי שיכלה לסמוך עליה בפרשת החטיפה לאנטבה. היום חייליו של הממשל האמריקני בישראל דופקים כרטיס במקום אחר, לא במקום העבודה שלהם אצל אזרחי ישראל.
הרקע למהלומה באו"ם, שעל הסכנה שלה כתבתי רבות בטור הזה, הוא עמוק. אפשר להתחיל בתגובת ההלם וחוסר ההשלמה של אובמה ואנשיו למחרת ניצחון טראמפ בבחירות. לפי תיאורו של דיוויד רמניק ב'ניו־יורקר', האווירה בבית הלבן הייתה שמשאיות ההובלה של שלטון אוטוקרטי עומדות להיכנס ברוורס מול הפתח של הבית הלבן כדי לרוקן את תכולתו. אובמה עצמו אמר: "לא מדובר באפוקליפסה. אני לא מאמין בהתרחשות אפוקליפטית - עד שהאפוקליפסה מתרחשת. שום דבר הוא לא סוף העולם, עד שמגיע סוף העולם". איך שלא מפרשים את זה, זו התבטאות, איך לומר, אפוקליפטית. הקו של הבית הלבן בהנהגת אובמה ושל המפלגה הדמוקרטית היה של דה־לגיטימציה לשלטון טראמפ, ותיאורו כנשיא דמוי־פשיסטי שעלה בעזרת הרודן הרוסי פוטין.
הקווים החוצים הם לא בין מדינות אלא בין אידיאולוגיות, ואובמה הפגין שהוא רואה בקנצלרית מרקל את נושאת הלפיד ולא בנשיא שמחליף אותו בתפקיד. זה דבר מדהים כשחושבים על זה. הכי קרוב לטראמפ שאפשר לפגוע בו מכל סיבה שהיא, בעיני אובמה והאגף השמאלי של מפלגתו, זהו בנימין נתניהו. אובמה לא רואה את "מדינת ישראל"; הוא רואה "ליכוד" ו"התנחלויות", והוא רואה מנגד את מפלגות האופוזיציה השמאלית כולל הערבים.
כפי שחזו בממשלת ישראל, החלה התארגנות של אובמה לפיגוע מדיני אחרון בתקופת בין הזמנים - אחרי הבחירות ולפני השבעתו של הנשיא החדש. הידיעות שפורסמו השבוע בארה"ב לגבי המידע שקיים בידי ממשלת ישראל על מהלכי ממשל אובמה הן סנסציוניות. משום מה, הן לא זכו להבלטה בישראל. לפי המידע שפורסם באתר 'וושינגטון פרי־ביקון', "ממשל אובמה יזם את ההחלטה במועצת הביטחון, עמד מאחוריה, תיאם אותה והשתתף בניסוחה וגם דרש שהיא תעבור בהצבעה". על פי דיווח בעיתון המצרי 'אל־יום א־סאבע', בפגישתם עם סאיב עריקאת בוושינגטון אמרו לו ג'ון קרי וסוזן רייס כי "חייבים למנוע פעולות התאבדות או פיגועים, כי הם יפגעו בעמדה הפלסטינית". קרי ורייס תומכים אפוא בטרור פלסטיני, אם הוא מגיע בעיתוי טוב.
"סגן הנשיא ביידן לחץ על האוקראינים, וכמובן אנשי הממשל יותר מדי פחדנים מכדי להודות בכך", דיווח פקיד בכיר פרו־ישראלי העובד במשרדי הקונגרס. בתקשורת הישראלית הבמה ניתנה במלואה לריאיונות עם בן רודס, הנגן הראשי של תיבת התהודה. "עם כל מה שהולך עכשיו בקשר לרוסיה (בסוריה), זו הצורה שבה בוחר הממשל לבזבז את ההון הדיפלומטי היקר שלו", המשיך הפקיד האמריקני. "הם החליטו לכופף ידיים ולעשות עסקאות של קח ותן על החלטה שמנתקת את הקשר בין היהודים לירושלים, עיר שהיא בירת ישראל על פי החוק האמריקני".
בכיר ישראלי טען שביידן דיבר בטלפון עם נשיא אוקראינה פורושנקו כדי לשכנעו להצביע לטובת ההחלטה, שאוקראינה היססה לגביה. הבכירים הקרובים לנתניהו היו עסוקים מסביב לשעון ביום שני, ובאופן חלקי ניתקו מכשירים גם עם נשותיהם. רון דרמר אמר ש"לישראל יש הוכחה ברורה" שארה"ב היא שעמדה מאחורי תהליך קבלת ההחלטה. האם תצוץ בקרוב הקלטה של שיחה בין ביידן לפורושנקו, כמו בין נאצר לחוסיין ב־67'?
בכל אופן נראה שלישראל יש מודיעין טוב, כפי שזה התבטא גם יום לפני ההחלטה, כאשר נתניהו וטראמפ לסירוגין הפעילו לחצים על הנשיא המצרי א־סיסי שלא להגיש את הצעת ההחלטה במועצת הביטחון. אף שהאפיזודה הזאת כבר נשכחה, זה היה מהלך חשוב ביותר בתרגיל ההפללה שעשתה ישראל לממשל אובמה. עצם העובדה שניו־זילנד לקחה על עצמה באופן מיידי לרוץ עם המקל שהופל אל קו המטרה, הייתה מעין הוכחה שהאמריקנים דוחפים. אלא שהמקל בכל זאת הופל, והמצלמות קלטו כיצד הניו־זילנדים מרימים אותו וזה נתן תחושה שהמרוץ פסול.
מה קרה בניו־זילנד? ג'ון קרי ביקר שם מיד אחרי תבוסת הילרי קלינטון, ב־13 בנובמבר, וניהל את מה שתואר בתקשורת המקומית כ"שיחה מעמיקה" סביב הנושא "כיצד ממשלת ניו־זילנד - שיש לה חברות זמנית במועצת הביטחון עד סוף השנה - יכולה להיות מעורבת בתהליך השלום במזרח התיכון באמצעות האו"ם". זהו דיווח של ה'ג'רוזלם פוסט'. שר החוץ הניו־זילנדי מורי מקולי שפך את הדברים בגלוי. הרי מי קורא בכלל את ה'ניו־זילנד הראלד': "זו שיחה שנכנסנו בה לעומק, והשקענו זמן בשיחה עם קרי לראות באיזו מידה ארה"ב מוכנה ללכת על זה. זה משהו שעדיין מתגלגל", פלט מקולי, ואז הוסיף את משפט המפתח: "אני חושב שיש כמה החלטות מאוד חשובות שממשל אובמה יצטרך לקבל בתקופת הברווז הצולע שלו". מכאן הבינו בישראל שהמהלך שממנו חששו אכן הולך להתבצע.
בסופו של דבר, הניסיון של אובמה לכפות מסגרות פעולה לממשל טראמפ ולהעניש את ישראל, יתפוצץ לאו"ם בפנים. הנושא החמור יותר הוא שאובמה, כמו ג'ימי קרטר בזמנו, הטיל לזירה פרובוקציה מדינית. מהלך כזה מקדם אלימות ומייצר חוסר יציבות שעלולה להידרדר למלחמה.
אקו"ם