ראשי » חדשות » דעות

משימת חייו האחרונה של נאמן: לספר את הסיפור

"קשה להאמין שמישהו עדיין מטיל ספק בכך שהפרקליטות מגישה לא אחת כתבי אישום לצורך השגת מטרות פוליטיות, תוך ניצול לרעה של כוחה", כתב יעקב נאמן ז"ל בספרו האוטוביוגרפי, שיצא לאור רגע לפני מותו. וזו תמצית הסיפור: את הניטרליות שלו אף אחד לא קנה

הטיימינג מצמרר. יום לאחר פטירתו של פרופ' יעקב נאמן העלה מנכ"ל ידיעות ספרים, דב איכוונלד, פוסט שבו כתב איך רק לפני שבוע הוא נפגש עם נאמן במיטת חוליו והגיש לו את ספר האוטוביוגרפיה "יעקב נאמן", שבדיוק יצא ממכבשי הדפוס. הספר, אגב, יגיע לחנויות מחר (ד'), יומיים לאחר הלוויה. מי שכיהן כשר המשפטים והאוצר, שעמד בראש פירמת עורכי הדין הגדולה בארץ ולחש על אזני ראשי ממשלה ונשיאים – החזיק את גופו בכוח בעולם הזה כדי לסיים את משימת חייו האחרונה – לספר את הסיפור.

זהו ספר מרתק שנקרא מכריכה לכריכה. הוא מתאר את קורות חייו של אדם שמגיל צעיר מאד כיוון את עצמו אל קצה הפירמידה. כשהיה בגיל חטיבת הביניים שלחו אותו הוריו לשנה בישיבה בשוויץ כדי ללמוד גרמנית, וכשהגיע לתיכון נשלח לבית הספר שליד הישיבה יוניברסיטי בארה"ב, כדי ללמוד אנגלית ולהפוך לאיש העולם הגדול.
  
גם את התואר השני והשלישי הוא עשה באוניברסיטת של בירת העולם החופשי, הרבה לפני שזה הפך לטרנד של האליטות. בין לבין התעקש נאמן לשרת בגולני עם בני פריפריה, להסתבך עם מפקדיו על סירובו לחלל שבת שלא לצורך מטרות מבצעיות, לקבל על כך צ'ופר של קורס צניחה ולהמשיך לקורס קצינים.

הפריצה שלו אל מרכז הפיקוד של האליטות שניהלו אז את המדינה הייתה בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית, שם התחכך עם מי שנהיו לימים שופטים עליונים, יועצים משפטיים בכירים וטייקונים במשק.

כל חייו נאבק נאמן שלא להיות מזוהה פוליטית. לחבר חיבורים ולקשור קשרים בין ימין לשמאל במסדרונות השלטון מבלי להיות שייך לאף מפלגה. את יוקרתו המקצועית רכש בזכות שליטתו הפנומנלית בדיני מיסים, הן של המשק הישראלי והן של עסקאות בינלאומיות חוצות אוקיינוסים.

 

אך כל זה לא עזר לו ביום פקודה. הפרק הטעון ביותר בספר שכתב נאמן על מיטת חוליו מזכיר את פתיחת ספר מלכים התנ"כי. כמו דוד שמוריש את המלוכה לבנו ומחליט שאין דרך לעשות את זה בלי 'לנקות שולחן' ולסגור חשבונות עם האנשים הרעים שהתנכלו אליו מתוך קנאה ושנאה ותחרות, גם לנאמן חשוב לספר לציבור מה באמת קרה שם לפני עשרים שנה, כאשר ביקש בנימין נתניהו ב-1996 למנות אותו לשר המשפטים בממשלתו הראשונה. נאמן מצא את עצמו אז על ספסל הנאשמים, מתמודד עם כתב אישום קשה על מעשי שחיתות.
  
"זמן לא רב אחרי בחירות 96' ערכה לאה רבין על גג ביתה ארוחת ערב", מספר נאמן. "לארוחה הוזמנו מכרים, חברים וכמה ממקורבי המשפחה. בין המוזמנים היו גם היועץ המשפטי לממשלה, מיכאל בן יאיר, ורעייתו. אחד הנוכחים בארוחה סיפר כי בשלב מסוים, אחרי כמה לגימות מהיין שהוגש לשולחנות, שחרר בן יאיר את לשונו. 'שמעתם מה אני עושה לפאשיסט הזה, יעקב נאמן? אני הולך לז*** אותו'".

נאמן חי את התקופה הזו כאילו הייתה רק אתמול. הוא מתאר לפרטי פרטים איך צעד אחרי צעד, היועץ המשפטי לממשלה מיכאל בן יאיר ופרקליטת המדינה עדנה ארבל (באמצעות התובעת רות דוד, שהורשעה מאוחר יותר בפרשת רונאל פישר), קשרו קשר כדי להגיש נגדו כתב אישום פלילי מצוץ מהאצבע במטרה אחת: למנוע מחובש הכיפה "המקורב לנתניהו" מלהיכנס אל קודש הקודשים של לשכת שר המשפטים.
 
נאמן מתאר איך העיתונים "הארץ" ו"ידיעות אחרונות", יחד עם הפרשן המשפטי של קול ישראל, נתנו רוח גבית חזקה למהלך והפעילו לחץ ציבורי כבד על השופטים, אבל אחרי מאבק ומשפט ראווה שהתנהל במשך עשרה חודשים, הוא יצא צח כשלג ונקי מכל רבב.

"קשה לי להאמין כי מישהו עדיין מטיל ספק בכך שהפרקליטות מגישה לא אחת כתבי אישום לצורך השגת מטרות פוליטיות, תוך ניצול לרעה של כוחה", סיכם נאמן את הפרשה. "כך עשו לרובי ריבלין, ומנעו ממנו להיות שר המשפטים, וכך עשו לרפאל איתן, ומנעו את מינויו לשר לביטחון פנים בעזרת כתבי אישום חסרי שחר. המואשמים משלמים את המחיר גם אם זוכו, ומי שגרם לעוול לא בא על עונשו".

יעקב נאמן היה אולי הגילום האופטימלי של חזון התורה והעבודה של הציונות הדתית הישנה, זו שביקשה להתמסר לשירות הציבורי ולתרום תרומה מקצועית לבניין האומה, ללא גרם של אמביציית הובלה או החלפה של ההגמוניה השלטת. הוא היה תלמיד חכם שהקפיד על לימוד הדף היומי בדרכו למשרד הממשלתי ברכב השרד, באותה אדיקות שבה הקפיד על הפרדה בין עמדותיו האישיות לבין תפקודו המקצועי במשימות שהוטלו עליו.
 

 
מתוך כך זכה ליחסים אינטימיים נדירים עם בכירי המשק והשלטון שסמכו עליו בעיניים עצומות, ולמיתוג אישי כאשף מו"מים המסוגל להביא את הצדדים לפשרות והסכמות גם במצבי קונפליקט מסובכים.

וזו אולי תמצית הסיפור שיעקב נאמן ביקש לספר לפני מותו: ברגע האמת הוא גילה שכל זה לא מספיק, שאת הניטרליות שלו אף אחד לא קונה. כי האליטות השמאל-ליברליות לא מוכנות לתת דריסת רגל ל"אחר" גם אם הוא מדבר איתם באותה שפה, וכי אם יש לך כיפה אתה לנצח תישאר מבחינתם "אחר".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

יהודה יפרח

ראש הדסק המשפטי של nrg ומקור ראשון

לכל הטורים של יהודה יפרח