הוא זכאי: כולנו חייבים לאזריה חוב גדול
עצם ניהול המשפט מול החייל, הוא עיוות דין נוראי ופגיעה קשה בתחושת הצדק. כיצד מה שהיה נכון בהחלטה לעניין אל"מ שומר לא נכון בעניין סמל אזריה? זהו הסיפור של משפט אזריה על רגל אחת
בחודש יולי 2015 ירה מח"ט בנימין אל"מ ישראל שומר במחבל שזרק אבנים לעבר רכבו ונמלט מהמקום. סרטון מצלמות האבטחה שהופץ על ידי ארגון בצלם, לא הותיר ספק כי הירי נעשה לאחר שהמחבל נמלט. שומר לא הועמד לדין.כדי שלא תהיה אי הבנה אדגיש כי לטעמי אין כל פסול בירי של המח"ט, אלא שבאופן די חריג הצטרף לדעתי גם הפרקליט הצבאי הראשי. הוא אמנם סבר שהירי היה בגדר שגיאה מקצועית של שומר, אך היות והוא נעשה בנסיבות של אירוע שטח ומאחר שאין בוחנים אירועים כאלה "בתנאי מעבדה", אלא מבקשים "להיכנס לראש" של אותו חייל שירה ולנסיבות המלחיצות בשטח - הרי שהאירוע לא חצה את הרף הפלילי ואינו מצדיק נקיטת הליכים משפטיים נגד הקצין.
אלאור אזריה: סיכום האירועים (עריכה: עלאא עאקלה)
מה שהיה נכון בהחלטה לעניין אל"מ שומר לא נכון בעניין סמל אזריה. וכבר היה מי שטען כי מדובר בגזענות (אזריה ספרדי, שומר אשכנזי) בשאלה של מעמד (אזריה תושב רמלה, שומר קיבוצניק בעל תואר שני) או בשאלה של דרגה, אולם גם אם נשלול את כל ההנחות הללו, הרי שקשה להתעלם מהתחושה הקשה של האיפה ואיפה שנקט הפרקליט הצבאי הראשי.
נראה שהוא לא קרא את פסק דין סימונה זקין של בית המשפט העליון הקובע כי: "אכיפה בררנית היא אכיפה הפוגעת בשוויון במובן זה שהיא מבדילה לצורך אכיפה בין בני אדם דומים או בין מצבים דומים על יסוד שיקול זר או מתוך שרירות גרידא. התנהלות כזאת היא הרסנית לשלטון החוק; היא מקוממת מבחינת הצדק; היא מסכנת את מערכת המשפט. הסמכות להגיש אישום פלילי היא סמכות חשובה וקשה. היא יכולה לחרוץ גורל אדם היא חייבת להיות מופעלת באופן ענייני, שוויוני וסביר".
> אשם: אלאור הוא לא קורבן, אין תירוץ לירי
זה בעצם הסיפור של משפט אלאור אזריה על רגל אחת: עוד לפני פרסום פסק הדין שיותר ויותר סימנים מדאיגים מצביעים על התוצאה השלילית שלו, הרי שעצם ניהול המשפט מול החייל, הוא עיוות דין נוראי ופגיעה קשה בתחושת הצדק. הפצ"ר היה חייב לסגור את התיק או לכל היותר להעביר את הסוגייה לטיפול פנימי צבאי.
הקלטות רשתות הקשר והמכשירים הניידים מהשטח לימדו על כך שלאזריה יש טענות הגנה ראויות רבות ובראשן הגנת "טעות במצב דברים" - הגנה הקובעת כי "העושה מעשה או מחדל בהנחה כנה וסבירה, אך מוטעית, אינו נושא עליהם באחריות גדולה מזו שהיה נושא בה אילו מצב הדברים היה לאמיתו כפי שהניח".
כשנה לאחר קום המדינה, התעוררה הגברת סמיה עסלה, לקולות רמים של דפיקות על הדלת. בשלב מסויים כשאיש לא ענה לקריאות שלה ואותו דופק אלמוני החל לטפל בפתיחת התריס, היא ירתה בו שלוש יריות מבעד לתריס המוגף תוך שהיא סוברת כי מדובר באנס, אלא שלחרדתה גילתה כי אותו אדם שנהרג מהירי הוא לא אחר מבעלה.
עסלה הועמדה לדין אך בית המשפט המחוזי ולאחריו בית המשפט העליון זיכה אותה וקבע כי סכנה ממשית וראלית בעיני אדם בעל שכל ישר והיגיון בריא, יש בה כדי להעניק להודף ההתקפה את הסליחה האמורה, גם אם בסופו של יום מסתבר כי המעשה שעשה היה בבחינת טעות, ולא באמת נשקפה סכנה לפוגע.
בפורים של השנה שעברה, אלאור אזריה לא דמיין: מי שנורה ונוטרל באופן סופי, היה לא אחר מאשר מחבל שפל שהגיע לטבוח בילדים ונשים תושבי היישוב היהודי בחברון, וכולנו חייבים לחייל חוב גדול. אולם, גם אם היה מוכח שהחייל טעה - הרי שכתב האישום לא היה צריך להגיע לאוויר העולם, לאור הגנת "טעות בעובדה".
אין לי כל ספק כי לכל הפחות פרשת עסלה מוכרת לפצ"ר, אך התחושה היא שמישהו רצה לעשות כאן משפט ראווה נגד חייל צה"ל. התחושה הזאת מתחזקת נוכח נורות אזהרה אדומות ורבות שהדהדו במהלך המשפט: הערות שונות של אב בית הדין שהעלו חשש ממשי למשוא פנים מצד מי שאמונה על ההליך השיפוטי; ניסיון להשפיע על אותו הליך מהרגע הראשון על ידי שר הביטחון דאז, הרמטכ"ל וקצינים בכירים; ונזכיר כי השופטים היושבים בדין הם בדרגות פחותות מאלו שהטיחו ביקורת כה קשה בחייל (האם השופטים יכולים להתנתק מכך?); שורת הדלפות חמורות שנעשו במגמה לפגוע בהליך המשפטי ולהשפיע עליו, ובסופו של יום החלטה תמוהה של שר הביטחון הנוכחי אביגדור ליברמן. (כן, כן, אותו שר ביטחון שהגיע לדיונים עוד כחבר כנסת במטרה "לגזור קופון" על גבו של אזריה) - לקדם את אב בית הדין השופטת אל"מ הלר, בשעה שהמשפט לא הסתיים, דבר אשר לא נהוג לעשות בעיצומו של משפט כה חשוב.
בצעד מדהים וחסר תקדים, הדליף השבוע גורם בכיר בצה"ל את תוצאות פסק הדין ("אזריה יורשע בהריגה"), והלוואי שאתבדה, אך אם ההדלפה הזאת נכונה ומאן דהוא בצבא קיבל את פסק הדין מראש ודאג לדווח עליו לתקשורת, הרי שמערכת המשפט הצבאית תהיה חייבת לעשות חשבון נפש, וממשלת ישראל תצטרך להגיב באופן מיידי וגורף – חנינה לאלאור!
אקו"ם