אופנהיימר VS בן גביר: אזריה אשם או זכאי?
רגע לפני הכרעת הדין של החייל היורה, ביקשנו מעו"ד איתמר בן גביר ומיריב אופנהיימר, מזכ"ל 'שלום עכשיו' לשעבר, להסביר לנו מדוע אזריה חייב, אבל חייב, לצאת זכאי, או אשם
בהגיעם לגיל 18 המדינה מפקידה בידי בנותיה ובניה את הזכות והחובה לשאת נשק ובמקרי קיצון אף לעשות בו שימוש. אך הנשק האישי איננו רשיון להרוג, הנשק האישי הניתן לחייל, ניתן לו במטרה אחת ויחידה, הצלת חיים, הנשק אינו רכושו הפרטי של החייל ואין לו את הסמכות לעשות בו כרצונו.
רק כאשר נשקפת סכנה ברורה ומיידית לחייו של החייל או לחיי הסובבים אותו, רק כשאין שום מוצא אחר, רק במקרי קיצון אלו, לחייל לא רק עומדת הזכות להשתמש בנשק על מנת לנטרל את הסכנה, זוהי גם חובתו לפעול ולהציל בעזרתו את חייו או חייהם של אחרים.
אלאור אזריה: סיכום האירועים (עריכה: עלאא עאקלה)
מקרה אלאור אזריה איננו המקרה הזה. עם כל הרצון של חלקים רבים בעם לסנגר על אזריה, בשורה התחתונה, החייל ירה לעבר המחבל המנוטרל ללא שום צידוק מבצעי, ללא שביקש לכך אישור ממפקדו שעמד לצידו, וללא שחש בסכנה ברורה ומיידית לעצמו או לחבריו בשטח. אם היה חשש למטען, היה על אזריה לקרוא לחבריו להתרחק, להזהיר מפני הסכנה, ולא לירות בעצמו במחבל, ללא שום התרעה מוקדמת.
כשנשאל מיד לאחר האירוע מדוע ירה, החשש כביכול ממטען לא עלה בשיחה, ואזריה אמר כי ״הגיע למחבל למות״. הכעס והשנאה כלפי המחבל שבא במטרה לרצוח חיילים אינם תירוץ לירי מכוון על מנת להרוג.
במדינת חוק ומוסר, גנבים, אנסים, רוצחים וגם מחבלים, מובאים לבית משפט ושם נגזר עונשם. לאף קורבן עבירה, אזרח, שוטר או חייל אין את הזכות לעשות משפט שדה ולהחליט על מותו של אדם, כל אדם, גם מחבל.
המדים של אלאור אזריה אינם מדי חסינות, ואינם אליבי לירי בלתי מוצדק על מנת להרוג. המדינה צריכה לגבות את חייליה ולהגן עליהם, כל עוד הם פועלים בהתאם לפקודות ולערכים המקובלים בצבא של מדינה דמוקרטית. כשחייל על דעת עצמו מחליט לחרוג מהפקודות, המערכת חייבת לפעול בנחרצות נגד החייל ונגד השימוש הבלתי מוצדק שעשה בנשק שהופקד בידו.
משפט אזריה הוא קו פרשת המים של מדינת ישראל 2017, המאבק מול הטרור הפלסטיני ונוכחות צה״ל בשטחים ייצרו עוד אירועים דומים בעתיד. במשפט אזריה יוכרע האם לחיילים בשטח מותר להשתמש בנשק כרצונם, או שטוהר הנשק הוא עדיין מושג רלוונטי, וחיילינו יעשו בנשקם שימוש רק כדי להציל חיים ולנטרל סכנה.
הדיבורים על מתן חנינה לאלאור אזריה הם סוג של מהלך עוקף בית המשפט, שנועד לעקר כל החלטה של בית הדין הצבאי. מתן חנינה ימחוק את ההרשעה ויעביר מסר שגוי שאלאור הוא הקורבן והמדינה ורשויות אכיפת החוק הם ״הרעים״ בסיפור. אזריה כבר קיבל הנחה משמעותית כשכתב האישום שונה מרצח להריגה, עליו ועל תומכיו להסתפק בכך.
בחודש יולי 2015 ירה מח"ט בנימין אל"מ ישראל שומר במחבל שזרק אבנים לעבר רכבו ונמלט מהמקום. סרטון מצלמות האבטחה שהופץ על ידי ארגון בצלם, לא הותיר ספק כי הירי נעשה לאחר שהמחבל נמלט. שומר לא הועמד לדין.
כדי שלא תהיה אי הבנה אדגיש כי לטעמי אין כל פסול בירי של המח"ט, אלא שבאופן די חריג הצטרף לדעתי גם הפרקליט הצבאי הראשי. הוא אמנם סבר שהירי היה בגדר שגיאה מקצועית של שומר, אך היות והוא נעשה בנסיבות של אירוע שטח ומאחר שאין בוחנים אירועים כאלה "בתנאי מעבדה", אלא מבקשים "להיכנס לראש" של אותו חייל שירה ולנסיבות המלחיצות בשטח - הרי שהאירוע לא חצה את הרף הפלילי ואינו מצדיק נקיטת הליכים משפטיים נגד הקצין.
מה שהיה נכון בהחלטה לעניין אל"מ שומר לא נכון בעניין סמל אזריה. וכבר היה מי שטען כי מדובר בגזענות (אזריה ספרדי, שומר אשכנזי) בשאלה של מעמד (אזריה תושב רמלה, שומר קיבוצניק בעל תואר שני) או בשאלה של דרגה, אולם גם אם נשלול את כל ההנחות הללו, הרי שקשה להתעלם מהתחושה הקשה של האיפה ואיפה שנקט הפרקליט הצבאי הראשי.
נראה שהוא לא קרא את פסק דין סימונה זקין של בית המשפט העליון הקובע כי: "אכיפה בררנית היא אכיפה הפוגעת בשוויון במובן זה שהיא מבדילה לצורך אכיפה בין בני אדם דומים או בין מצבים דומים על יסוד שיקול זר או מתוך שרירות גרידא. התנהלות כזאת היא הרסנית לשלטון החוק; היא מקוממת מבחינת הצדק; היא מסכנת את מערכת המשפט. הסמכות להגיש אישום פלילי היא סמכות חשובה וקשה. היא יכולה לחרוץ גורל אדם היא חייבת להיות מופעלת באופן ענייני, שוויוני וסביר".
זה בעצם הסיפור של משפט אלאור אזריה על רגל אחת: עוד לפני פרסום פסק הדין שיותר ויותר סימנים מדאיגים מצביעים על התוצאה השלילית שלו, הרי שעצם ניהול המשפט מול החייל, הוא עיוות דין נוראי ופגיעה קשה בתחושת הצדק. הפצ"ר היה חייב לסגור את התיק או לכל היותר להעביר את הסוגייה לטיפול פנימי צבאי.
הקלטות רשתות הקשר והמכשירים הניידים מהשטח לימדו על כך שלאזריה יש טענות הגנה ראויות רבות ובראשן הגנת "טעות במצב דברים" - הגנה הקובעת כי "העושה מעשה או מחדל בהנחה כנה וסבירה, אך מוטעית, אינו נושא עליהם באחריות גדולה מזו שהיה נושא בה אילו מצב הדברים היה לאמיתו כפי שהניח".
כשנה לאחר קום המדינה, התעוררה הגברת סמיה עסלה, לקולות רמים של דפיקות על הדלת. בשלב מסויים כשאיש לא ענה לקריאות שלה ואותו דופק אלמוני החל לטפל בפתיחת התריס, היא ירתה בו שלוש יריות מבעד לתריס המוגף תוך שהיא סוברת כי מדובר באנס, אלא שלחרדתה גילתה כי אותו אדם שנהרג מהירי הוא לא אחר מבעלה.
עסלה הועמדה לדין אך בית המשפט המחוזי ולאחריו בית המשפט העליון זיכה אותה וקבע כי סכנה ממשית וראלית בעיני אדם בעל שכל ישר והיגיון בריא, יש בה כדי להעניק להודף ההתקפה את הסליחה האמורה, גם אם בסופו של יום מסתבר כי המעשה שעשה היה בבחינת טעות, ולא באמת נשקפה סכנה לפוגע.
בפורים של השנה שעברה, אלאור אזריה לא דמיין: מי שנורה ונוטרל באופן סופי, היה לא אחר מאשר מחבל שפל שהגיע לטבוח בילדים ונשים תושבי היישוב היהודי בחברון, וכולנו חייבים לחייל חוב גדול. אולם, גם אם היה מוכח שהחייל טעה - הרי שכתב האישום לא היה צריך להגיע לאוויר העולם, לאור הגנת "טעות בעובדה".
אין לי כל ספק כי לכל הפחות פרשת עסלה מוכרת לפצ"ר, אך התחושה היא שמישהו רצה לעשות כאן משפט ראווה נגד חייל צה"ל. התחושה הזאת מתחזקת נוכח נורות אזהרה אדומות ורבות שהדהדו במהלך המשפט: הערות שונות של אב בית הדין שהעלו חשש ממשי למשוא פנים מצד מי שאמונה על ההליך השיפוטי; ניסיון להשפיע על אותו הליך מהרגע הראשון על ידי שר הביטחון דאז, הרמטכ"ל וקצינים בכירים; ונזכיר כי השופטים היושבים בדין הם בדרגות פחותות מאלו שהטיחו ביקורת כה קשה בחייל (האם השופטים יכולים להתנתק מכך?); שורת הדלפות חמורות שנעשו במגמה לפגוע בהליך המשפטי ולהשפיע עליו, ובסופו של יום החלטה תמוהה של שר הביטחון הנוכחי אביגדור ליברמן. (כן, כן, אותו שר ביטחון שהגיע לדיונים עוד כחבר כנסת במטרה "לגזור קופון" על גבו של אזריה) - לקדם את אב בית הדין השופטת אל"מ הלר, בשעה שהמשפט לא הסתיים, דבר אשר לא נהוג לעשות בעיצומו של משפט כה חשוב.
בצעד מדהים וחסר תקדים, הדליף השבוע גורם בכיר בצה"ל את תוצאות פסק הדין ("אזריה יורשע בהריגה"), והלוואי שאתבדה, אך אם ההדלפה הזאת נכונה ומאן דהוא בצבא קיבל את פסק הדין מראש ודאג לדווח עליו לתקשורת, הרי שמערכת המשפט הצבאית תהיה חייבת לעשות חשבון נפש, וממשלת ישראל תצטרך להגיב באופן מיידי וגורף – חנינה לאלאור!
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם